1. באחד מימי חודש יולי 1979 ישב קרמיין גלנטה במסעדת "ג'ון אנד מארי" האהובה עליו בשכונת ברונשוויק בברוקלין. גלנטה זלל את המאכלים האהובים עליו שהכינו עבורו במיוחד במטבח, וכשסיים שלף סיגר ארוך ויקר שהיה תקוע דרך קבע בפיו, למעט כשאכל או כששכב עם אחת מהפילגשים שלו.
גלנטה פטפט עם בן דודו ג'וזפה טורנו שהיה הבעלים של המסעדה ולצדם עמד אחד משלושת מאבטחיו, בריון בשם לאונרד קופולה. שני שומרי הראש האחרים של גלנטה נמצאו בכניסה למסעדה. על סמך תחקיר האף־בי־איי, בשעה שגלנטה ישב ועישן את הסיגר נכנסו למסעדה צוות מחסלים שמנה ארבעה רוצחים מקצוענים שזוהו מאוחר יותר כאנתוני אינדלקאטו, דומיניק טרינצ'רה, דומיניק נפוליטנו ולואיס גיונגטי - כולם חיילים בכירים במשפחת הפשע בוננו.
כשגופתו של גלנטה הובאה למכון הפתולוגי לבדיקה שלאחר המוות, הסתבר לחוקרים כי בגופו נמצאו חמישה סוגים שונים של כדורים, אף שלפי העדויות השתתפו בחיסול עצמו ארבעה אנשים בלבד, מה שחיזק את התיאוריה כי שני שומרי ראשו של גלנטה ששהו בכניסה למסעדה בגדו בו והשתתפו בחיסול.
החיסול של גלנטה הכה בתדהמה את עולם הפשע האמריקאי. הצילום שלו שרוע במסעדה ללא רוח חיים, כשהסיגר עדיין תקוע בפיו, פורסם בעמודים הראשונים בעיתונות העולמית, שמלחמות משפחות הפשע סיפקו לה אותן שנים טונות של חומר עסיסי נוטף דם.
לאחר הרצח הופיעה גם בישראל כתבת מגזין נרחבת על הרצח ועל קורות חייו המרתקים של המנוח. העין שלי קלטה סיפור משני אך מעניין הקשור לחייו הסוערים של גלנטה. הסתבר שלגלנטה הייתה פילגש שאותה אהב מאוד והיא נכנסה להריון ממנו. גלנטה מאוד רצה בילד, אבל המסורת האיטלקית הקתולית השמרנית נידתה מבין אנשי הקהילה נשים שילדו מחוץ לנישואים וכמובן גם את ילדיהן. גלנטה פנה לחבר טוב שעליו סמך לחלוטין, צעיר יהודי, אשף פיננסים בעל מוח קרימינלי שהופיע בכתבה בשם ארווין שווארץ.
שווארץ נענה לבקשת חברו והתחתן בעירייה עם הפילגש שהביאה לעולם תינוק, לשמחת אביו הלא חוקי, וגלנטה הבטיח לשווארץ שהוא לעולם לא ישכח לו את הטובה שעשה לו, ושהוא חייב לו טובה עד יומו האחרון.
כשאני קורא את הקטע על שווארץ קופצים לי הפיוזים. יש לי ידיד טוב בישראל ששמו סטיב סער. מהשיחות הרבות שהיו לי איתו אני יודע ששמו הקודם היה שווארץ. ישבתי איתו שעות ארוכות כשסיפר לי על עלילותיו כאיש מח"ל (מתנדבי חיל אוויר), אותם חבר'ה שהמדינה הייתה חייבת להם רבות כשחיל האוויר שכלל ארבעה מטוסי מסרשמיט יצא לתקוף את הצבא המצרי בראשות המתנדב לו לנארט, חברו הטוב של שווארץ. התקפה שאומרים שהצילה את מדינת ישראל. לנארט, שאיתו הייתי נפגש מדי פעם, סיפר לי על הטריקים והשטיקים של סטיב סער שעבד על חצי עולם כדי להשיג מטוסים למדינת ישראל שבדרך, בפעילות חובקת עולם שמאחוריה עמדו טדי קולק ואיש העסקים אל שווימר שהקים מאוחר יותר את התעשייה האווירית.
האינסטינקט שלי אמר שידידי סטיב סער הוא ארווין שווארץ, וזאת בשל העובדה שידעתי שהוא מבוקש בארצות הברית בשל עבירות צווארון לבן, ומסיפוריו ידעתי שברח מקובה כשהאחים ראול ופידל קסטרו עם ארנסטו צ'ה גווארה כבשו את קובה מידיו של הרודן בטיסטה.
לקחתי את העיתון והכתבה על רצח גלנטה, הראיתי אותו לסטיב ותרגמתי לו את הקטע על אחד ארווין שווארץ ומעשה הפילגש. הוא פרץ בצחוק, חזר לארשת רצינית וביקש "לעולם אל תספר או תכתוב שאני חי בישראל תחת השם סטיב סער". לחצנו יד, הבטחתי לו. "אני חייב לך טובה", אמר לי בסגנון המאפיה והוסיף "אחרי שאני אמות, ואם אתה תחיה ועדיין תהיה עיתונאי, אני מרשה לך לכתוב".
מדי פעם היה סטיב סער או ארווין שווארץ, איך שתבחרו, מספר לי על הימים ההם. בישראל הוא חי עם ידידה ותיקה שלי בבית קטן במרכז תל אביב, הוא כמעט לא נפגש עם אנשים, היה הולך מדי בוקר לבית קפה ברחוב ויצמן, שם היה קורא את ה"ניו יורק טיימס", מרבה לקרוא נתונים כלכליים ומדי פעם הייתי קולט אותו מנחית הוראות לברוקר כלשהו אי שם ומשחק במניות ואופציות עתידיות כשבין לבין גם היה מצלצל לברוקר כלשהו ומהמר בקטנה, 100־200 דולר על משחקי האן־בי־איי. פעמיים או שלוש במשך השנים הארוכות שבהן הכרנו היה חוזר לקטע שבו חיקה את המבטא האיטלקי של גלנטה, כשאמר לו תוך שימוש במונח היהודי שאינו רוצה שהבן שלו יהיה "ממזר".
2. קרמיין גלנטה, שנודע בכינויים "לילו" ו"הסיגר", היה הבוס של משפחת בוננו בשנים 1974־1979 ונחשב לאחת הדמויות מעוררות האימה והאכזריות בהיסטוריה של המאפיה בניו יורק. את קריירת הפשע שלו החל בגיל 11, כאשר הקים כנופיית רחוב של ילדים בלואר איסט סייד של ניו יורק.
כבר כנער הוא התקבל כחבר רשמי במאפיה, ובזמן תקופת היובש הוא שימש כמו רבים מצעירי המאפיה כגובה, אוכף ומאבטח בעסקי הברחת האלכוהול מקנדה לארה"ב. בשנת 1930 נעצר גלנטה ביחד עם אחרים לאחר שחבורה שבראשה עמד ניסתה לחטוף משאית בשכונת וויליאמסבורג בברוקלין - השכונה של הקסטלמרים ברובע. ניסיון החטיפה התפתח לקרב יריות עם המשטרה, שבמהלכו ירה גלנטה בקצין המשטרה ופצע אותו בשתי רגליו. גם ילדה בת 6 ששהתה במקרה באזור נפגעה בעת קרב היריות, ואף על פי שגם היא וגם קצין המשטרה שרדו את האירוע, נידון גלנטה ל־12 שנות מאסר.
גלנטה שוחרר על תנאי בשנת 1939, כשהוא בן 29 בלבד. התקופה הארוכה בכלא הפכה אותו למפלצת, ועם שחרורו הוא החל לעבוד כרוצח עבור ויטו ג'נוביז, בכיר במשפחת לוצ'יאנו (לימים משפחת ג'נוביז), אז עדיין תחת בוס המשפחה ומלך המאפיה של ניו יורק - צ'רלי לוצ'יאנו. בין היתר חיסל גלנטה בשנת 1943 את העיתונאי האנרכיסט, יליד איטליה, קרלו טרסקה - ככל הנראה עבור ג'נוביז אשר הזמין את חיסולו של טרסקה כטובה לידידו (ומטרת חציו המחודדים של טרסקה) בניטו מוסוליני.
מתישהו בתחילת שנות ה־50 מונה גלנטה לאנדר־בוס של משפחת בוננו, תחת הבוס האגדי של המשפחה ג'וזף בוננו. בשנת 1957 השתתף גלנטה בוועידה בפלרמו, שבה דנו הבוסים מהארץ הישנה ואלו מהארץ החדשה בדרכים לייעול נתיבי הסחר בסמים מסיציליה לאמריקה. בין הבוסים האמריקאים שהשתתפו בפגישה היו ג'וזף בוננו וצ'רלי לוצ'יאנו. השניים היו תומכים נלהבים של העיסוק בסחר בסמים, ולוצ'יאנו שיתף את הנוכחים בקשר שהיה לו עם המאפיה הקורסיקאית - מה שנודע כ"קשר הצרפתי".
בשנת 1962 נעצר גלנטה ביחד עם ויטו ג'נוביז, אז כבר הבוס של משפחת לוצ'יאנו (שאת שמה הוא החליף למשפחת ג'נוביז), ובכירים נוספים במשפחות ג'נוביז ובוננו. הבוסים נעצרו בעקבות תרגיל הפללה שיזמו לוצ'יאנו, פרנק קוסטלו, מאיר לנסקי וקרלו גמבינו, שמטרתה הייתה לסלק את ג'נוביז מכס הבוס של משפחת לוצ'יאנו, ומתפקיד ראש מועצת המאפיה, באמצעות חשיפת קשר להברחת הרואין והובלת רשויות החוק עד לפתח משרדו של ג'נוביז.
גלנטה נשפט ונידון ל־20 שנות מאסר וישב בכלא שבו היה רוב מוחלט לאסירים שחורים, כולם רוצחים, שודדים ועבריינים מסוכנים, אבל אף פעם אף אחד מהם לא העז להתעסק איתו. מספרים שפעם אחת נכנס גלנטה לאולם שבו היה הטלפון הציבורי ותור של עשרות אסירים עמד שם והמתין לתורו להתקשר. גלנטה לא נעמד בסוף התור אלא פשוט ניגש לטלפון, נעמד מול האסיר שבדיוק דיבר בו ואמר לו: "תן לי את הטלפון". האסיר לא היסס לשנייה, הניח את השפופרת והתרחק. גלנטה היה איש מפחיד עם מוניטין של רוצח אכזר, וגם בבית הסוהר וגם בקרב אסירים שחורים הוא נחשב לאדם שרצוי לעשות מה שהוא אומר.
כאשר נאלץ ג'וזף בוננו לוותר על השליטה במשפחה בשנת 1968, מי שהשתלט עליה היה פול סצ'יאקה, ראש הפלג היריב לבוננו בתוך המשפחה. הוא ניסה לשקם את המשפחה המפוררת, שסבלה משנים של מלחמות פנימיות, אך בשנת 1971 הוא הורשע בעבירות של סחר בסמים ונכנס לכלא. החליף אותו בתפקיד הבוס נטלה אבולה, שמת בשנת 1973 מסרטן. את אבולה החליף כבוס המשפחה פיליפ (ראסטי) רסטלי, אבל לכולם היה ברור שהוא רק שומר את הכתר עבור הבוס האמיתי של המשפחה, שצפוי היה להשתחרר תוך זמן קצר מהכלא. ואומנם בשנת 1974, לאחר שגלנטה קיבל שחרור מוקדם על תנאי, הוא תפס את מעמד הבוס במשפחת בוננו, שמצבה היה אנוש אחרי זמן רב שמלחמות בין פלגים יריבים בה קרעו אותה מבפנים.
בזמן שהיה גלנטה בבית הסוהר, אבחן אותו הפסיכיאטר הראשי של הכלא כאדם בעל הפרעת אישיות, אבחון שהיה לו בסיס מוצק בעובדות. אחד הדברים הראשונים שעשה גלנטה כשיצא מהכלא היה לפוצץ את אחוזת הקבר של פרנק קוסטלו, לשעבר ראש משפחת לוצ'יאנו־ג'נוביז, שמת שנה קודם לכן.
גלנטה היה משוכנע שקוסטלו היה מי שיזם את הפללתם של ויטו ג'נוביז ושלו - והוא רצה נקמה. אף על פי שאובייקט הנקמה שלו היה כבר יותר משנה בקבר. פיצוץ הקבר של קוסטלו היה הודעת אזהרה ברורה לכל הבוסים: קרמיין גלנטה חזר לעיר, והוא מתכוון להחזיר למשפחה המאוחדת שלו את המעמד והכוח שהיו לה לפני שהתפוררה ממלחמות פנימיות.
ואכן שחרורו של גלנטה מהכלא הכניס את שאר המשפחות למתח. הבוסים הוותיקים זכרו אותו היטב מהתקופה לפני שנאסר והכירו את יכולותיו. וגלנטה הצדיק את המוניטין שהיה לו. הוא רצה לחזור ולהשתלט באופן בלעדי על שוק ההרואין בניו יורק ולא התכוון לקחת שבויים. הוא גייס רק את מי שהוא יכול היה לסמוך עליו במאה אחוז ובחר להסתמך על גברים מסיציליה שלא התקלקלו עדיין בניו יורק.
שותפו בארץ הישנה היה לא פחות ולא יותר בוס כל הבוסים של סיציליה - ראש המשפחה מקורליאונה סלווטורה (טוטו) ריינה - ששלח לו שניים מאנשיו הנאמנים ביותר, באלדו אמאטו וסיזר בונוונטורה, כדי שישמשו שומרי ראשו. גלנטה האמין שרק על מאפיונרים מסורתיים מסיציליה, כאלה שהתחנכו על נאמנות מוחלטת לבוס, אפשר לסמוך שלעולם לא יבגדו בו.
הבעיה הייתה שחברים אחרים במשפחת בוננו לא אהבו את העובדה שהבוס מביא גורמים מבחוץ לתוך המשפחה, מקרב אותם אליו ומאפשר להם להקים צוות חדש משלהם בתוך המשפחה. גלנטה טעה, שומרי הראש שלו שיובאו מסיציליה בגדו בו.
3. סער עסק בגיל 10 במכירת עיתונים ברחובות ניו יורק, הוא מעולם לא דיבר על הוריו, אבל אפשר היה להבין שלו ולאחותו היו חיים קשים בילדותם. בבגרותו היה נווט במטוסי הצי האמריקאי, ומכאן הבנתו בענייני מטוסים. מאוחר יותר עבד תקופה קצרה בחברת התעופה TWA. אחרי שנמלט מקובה הוא נאלץ לעבור לחיות בקנדה בשם אחר, משום שחשש מהשלטונות האמריקאיים. הוא היה שולח מדי חודש כסף לאחותו שנשארה באמריקה ומדי פעם באה לבקרו בישראל.
בקנדה הוא הסתבך קשות מבחינה בריאותית, וכשנשקפה סכנה לחייו, נחלץ לעזרה "האבא" של התעשייה האווירית אל שווימר והטיסו לטיפול בארץ, טיפול שהציל את חייו. מלבד בת זוגו שאיתה חי, היה נפגש לפעמים עם הזמרת שושנה דמארי, שאותה הכיר ואהב עוד מימי מלחמת העצמאות. לאנשים שאותם אהב העניק יחס חם, אבל כשנתקל בחרדים, שאותם כינה "פאקינג פרזיטס", היה הופך לשור זועם.
קצת לפני פסח 1995 צלצלה אלי בת זוגו שגרה בסמוך אלי ואמרה לי שסטיב קיבל כנראה התקף לב והוא שכוב על הרצפה והיא אובדת עצות, הזמנתי אמבולנס טיפול נמרץ ורצתי מתנשף לעבר ביתה שם מצאתי את הפרמדיקים מנסים להחזירו לחיים. זו הייתה הצלחה חלקית, סטיב חזר לחיים, אך אחרי שלושה שבועות שבהם הוגדר כ"צמח", נפטר בגיל 72 בבית החולים איכילוב.