השבוע חגגנו לאור הגירלנדות העליזות ובקבוקי התבערה את החג הלאומי של הערבים בארץ ישראל, הוא יום האדמה. אחדות כזו לא נראתה זה זמן רב: יחד כולם, הפלסטינים וערביי ישראל, במפגן עוצמה של עושק וגזל. כמה כוח יש בבכי. המקור של יום האדמה נשכח מזמן, אבל המסיבה נמשכת. בניגוד לחגים שלנו, שבהם אנו מצווים לזכור, להזכיר ולספר לילדינו את הנוסח המדויק שנכתב אי־אז, הערבים מאמינים בפריסטייל. הם יותר זורמים עם ההיסטוריה, כך שיום האדמה מקבל משמעויות חדשות ומשנה את פניו ככל שהשנים עוברות.
מסורת אחת נשמרת בדבקות וחוצה גדרות הפרדה: בעל תפקיד ולובש מדים לא ייראה ולא יימצא באזור ההפגנות של יום האדמה. בחינת "מחה את זכר השלטון". השוטרים מרגיזים אותם, ועלולים לגרום ל"תסיסה ברחוב" (כלומר, לניסיונות לרצוח אותם), לא כל שכן חיילים במדים. אפילו פקחי מינהל מקרקעי ישראל קיבלו הוראה מפורשת להדיר רגליהם בפקודה מאזורי ההתפרעות, עד יעבור זעם.
***
יום האדמה צוין הפעם בסימן גזל האדמות, שבמסגרתו התקיימו הפגנות אלימות ברחבי ארצנו, המוחות על הריסת מבנים בלתי חוקיים. עכשיו, זה לא שיש חוק חלופי שעל פיו בונים הערבים. כי הם, כאמור, פחות מאמינים בחוק, יותר בזרימה עם המציאות. נכון, אסור להכליל, אבל הרבה מאוד ערבים במדינת ישראל לא קיבלו היתר בנייה למבנה שבו הם גרים, לא כי הייתה איזו בעיה ביורוקרטית או כי אין היתרים (גם במגזר היהודי לא ממש בונים, אבל היי, לא תראו שמישהו בונה שכונות חדשות ברמת השרון בגלל "מצוקת היתרים", נכון? עצם הרעיון נשמע מופרך); אלא כי זאת עוד דרך לקרוא תיגר על השלטון הציוני בארץ ישראל.
גם אם לא במודע, החוק הישראלי שחל בגליל או בנגב, לדוגמה, לא נראה להם חשוב מספיק על מנת לכבדו ולשומרו. הם מעדיפים לכרסם בריבונות הישראלית גם בדרך הזאת.
אחת מההפגנות המרכזיות הייתה ביום רביעי באום אל־חיראן בנגב. אפילו איימן עודה בא להתלהם. אם תהיתם מה זה המקום הזה, ומה הבסיס לטענות הבעלות של הבדואים על הקרקע, אשמח לספר (ותודה לעמותת רגבים על הסיוע באיסוף המידע). מאז קום המדינה ועד שנת 56' הקים שבט אבו אל־ג'יעאן, שמנה אז 200 איש, את אוהליו על הגבול הירדני. הם קיבלו נשק מהמדינה על מנת שיגנו על הגבול מהפדאיון. במקביל לעבודת הביטחון הסבירה, הם גילו שהם די טובים גם בהברחות, ועסקו בהעברת בשר שחור ומכוניות גנובות אל הגבול ומחוצה לו. על הדרך הם גם ריגלו בעבור הירדנים.
בעקבות פעילותם הענפה, הם הועברו בהסכמתם לאזור יער יתיר, שם הם מקבלים אדמות חקלאיות בחכירה. בשנות ה־60 הם כבר מתפשטים לאדמות נוספות, כמו האדמות שעליהן אמור לקום היישוב חירן. 20 שנה לאחר מכן הקימה המדינה יישובים לפזורה הבדואית, עם שירותי בריאות וחינוך וכל מה שצריך, וכל גבר מבני השבט קיבל זכות לחצי דונם מפותח באחד היישובים (הלוואי על אזרחים יהודים).
ב־2002 החליט אריאל שרון להקים את היישוב חירן, והורה למשפחות הבודדות שהשתלטו על האדמות באזור לעבור למגרש שהוקצה להם. הם סירבו ופצחו במאבק נגד הקמת היישוב. הם לא עושים זאת לבד, כמובן. עמותות השמאל עדאלה ובמקום עוזרות להם להפיץ בדיות ברחבי העולם, המספרות כי ישראל רוצה להרוס כפר בדואי עתיק ולבנות על חורבותיו יישוב ליהודים בלבד (אף על פי שגם בדואים יוכלו לרכוש שם מגרש). ארגון עדאלה פרסם כי "אם גירוש זה יתבצע, תהיה זאת פעולת העקירה השנייה בגודלה מאז הנכבה בשנת 1948".
לפני שנה חתם בית המשפט העליון את הסאגה המשפטית בת עשר השנים, וקבע כי אין כל מניעה להקים את היישוב חירן, וכי הטענות על גזענות ונישול פשוט אינן נכונות. השופטים קבעו כי אין לעותרים כל זכות או זיקה לקרקע, או במילים אחרות: הם אורחים בה ועשו את מה שמכונה בבריטית "התארחו מעבר למנומס".
השופטים אף הזמינו את הבדואים מהפזורה, שהשתלטו באופן בלתי חוקי (או כמו שמכנים זאת בשמאל "בלתי מוכר") לעבור לגור בכל מקום חוקי אחר, וליהנות מהצ'ופרים הייחודיים שמציעה המדינה לבדואים בנגב ולאורך כביש מספר 1. כלומר מגרש בן חצי דונם מפותח ומסובסד למגורים ביישוב חוקי, לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי. השופטים גם הוסיפו כי בפני העותרים פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד ככל אזרח אחר.
כמובן שהבדואים התנגדו. ולא רק שהתנגדו, הם אף כינו את המהלך "גזעני" ודורסני והפכו את אום אל־ חיראן, בלי טיפת בושה, לסמל המאבק ולתמונה של יום האדמה השנה. כך בשיאו של משבר הדיור, כשזוג צעיר יהודי יהיה מוכן להרוג תמורת דירה מעופשת בעפולה תחתית (בלי לפגוע וכו'), בדואים המקבלים במתנה מגרש בן חצי דונם ביישוב מוסדר - רק כי הם התיישבו באופן בלתי חוקי במקום כלשהו ולמדינה יש תוכניות אחרות לגביו - קוראים לזה גזענות. נראה לי שהם צודקים. יהיו יהודים רבים שיסכימו איתם. זוהי באמת גזענות.
ואם האבסורד לא גדול מספיק, בואו נתרגם את זה לעברית: שוו בנפשכם שתושבי מאחז הקרטונים מעלה חזזית י"ג ידרשו שמדינת ישראל תיתן להם מגרש מפותח בן חצי דונם ביישוב מוסדר שיירשם על שמם בטאבו, ותוספת פיצויים על הרס המאחז שלהם. כולם יזדעקו כמה מעוות מהלך זה ויזעמו על בזבוז הכספים המשווע שזורם למתנחלים פורעי החוק במקום לפריפריה. ועכשיו בואו נתרגם את זה חזרה לבדואית: הייתכן שבדואי שגוזל אדמה ומתיישב עליה באופן בלתי חוקי יקבל פיצוי וקרקע חלופית במקום לשבת בכלא? ועדיין, אין אחד במדינה שדורש את זה.