האתגרים הגדולים ביותר שבפניהם יתמודד צה"ל בעשורים הקרובים לא יהיו ככל הנראה צבאיים גרידא. אלה יהיו ככל הנראה יחסי צבא־חברה והלגיטימיות להפעיל כוח. לכאורה עניינים חברתיים ומשפטיים, אבל יש בהם כדי לפגוע בצה"ל באופן חמור יותר מפגיעה במלחמה. מדובר בפגיעה במעמדו של הצבא בחברה הישראלית. פגיעה שכזו בצה"ל, מעמודי התווך של מדינת ישראל, עלולה להוביל לכאוס מדינתי, עד כדי הרס החברה.
לאחר אלפיים שנות גלות שב עם ישראל לאדמתו ובנה מדינה לתפארת. למרות הקשיים הסביבתיים, הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים, השכילו מנהיגי היישוב לשמור על אחדות השורה ולנהל ולשלוט במדינה עם כמות שסעים בלתי אפשרית. צה"ל, שנבנה כצבא העם, הוא בבת עינם של אזרחי המדינה. חייליו ומפקדיו נחשבים כולם לבנינו וזוכים ליחס מיוחד. הקונצנזוס סביב צה"ל הצליח ללכד סביבו את מרבית העם, והוא הגורם המלכד המרכזי במדינה.
צה"ל נבנה לאורך השנים כצבא שמפעיל את כוחו מתוך ערכי מוסר גבוהים מאוד ועל פי חוק. חריגים שפעלו שלא כשורה ובניגוד לערכים ולחוק - נענשו. היכולת של צה"ל להפעיל כוח נשענת על יכולתו לתחקר באמת את האירועים, לגבות את אלה שטעו ולהעניש את אלה שחרגו באופן קיצוני מערכי הלחימה ומהחוק. בעולם שבו כל אדם המחזיק מכשיר סלולרי יכול לצלם ולשדר מיידית תמונות ממוקדי אירועים, גוברת הביקורת. התחקיר הצבאי, שהיה נחלת המפקדים והחיילים, מגיע לכל בית בארץ ובעולם. במצב זה הופך כל צופה למשתתף בתחקיר, והלחצים על המפקדים הופכים קשים עד בלתי אפשריים.
העימות הנוכחי סביב החייל בחברון הצליח להציף באופן קיצוני את השסעים בעם, תוך שהם מערבים את צה"ל ומפקדיו, ועלולים לגרום לפגיעה קשה ביכולתו לתפקד כצבא ערכי ועל פי הכללים. השסעים הבולטים של ימין ושמאל ודתיים וחילוניים הוצפו בהגזמה בידי פוליטיקאים, אנשי תקשורת ו"לשעברים", וגררו את המדינה כולה לסערה מיותרת שבמרכזה צה"ל ומפקדיו.
בלי להיכנס לפרטי המקרה בחברון, תמונות של חייל, שירה במחבל בסיומו של אירוע טרור, מובל באזיקים למעצר כשהוא חשוד ברצח, אינן מחזה קל לאיש מאיתנו. החיילים האלה הם ילדינו והתמונות קשות. מאידך, מפקדים ביחידתו של החייל, שתחקרו את האירוע ובידיהם העובדות לאשורן, חשו שהחייל חרג מהנהלים ומהפקודות והעבירו כנדרש את הטיפול לידי המשטרה הצבאית. מרגע זה עבר האירוע מהערוץ הפיקודי לערוץ המשפטי, ועתה הוא מתנהל במרחב המשפטי (שאינו בהכרח מתאים לטיפול באירועים המתרחשים בלחימה), על כל המורכבות הכרוכה בכך.
אני מכיר אישית את אלוף פיקוד המרכז ואת הרמטכ"ל ומעריך מאוד את שיקול דעתם. הם שעומדים בחזית יום־יום. חובתם בראש ובראשונה להגן על המדינה ועלינו, אבל גם לשמור על ערכי המוסר של צה"ל, של מפקדיו וחייליו ועל הלגיטימציה של צה"ל להמשיך ולהפעיל כוח כשיידרש. יש להם גם חובה להפעיל את צה"ל באופן שקול ואחראי כדי לשמור עליו בלב הקונצנזוס כצבא העם.
המעורבות החברתית והסערה בתקשורת וברשתות החברתיות מובנת לי כאזרח שאוהב מאוד את חיילי צה"ל. גם לי (והאמינו לי, גם לרמטכ"ל) התמונות של חייל מובל למעצר אינן קלות. עם זאת, המעורבות הפוליטית וחוסר הגיבוי למפקדי צה"ל מפריעים לי יותר. משמעותם עלולה להיות פגיעה קשה בחברה הישראלית ובאחדותה. למרות הקושי, נכון שבשעה הזאת נשתה כולנו כוס מים, נתייצב כעם אחד מאחורי הרמטכ"ל וצה"ל, ונאפשר להם להמשיך ולהגן על המדינה שכל כך חשובה לנו. בדרך זו נחזק לא רק את צה"ל, אלא את המדינה כולה.
הכותב היה מפקד חיל הים