בקרוב נציין חמש שנים לפרוץ המחאה החברתית. האירוע החברתי המטלטל ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית ממשיך להכתיב את סדר היום הציבורי.

בכל יום אנחנו עדים ליוזמות חקיקה חדשות המתכתבות במישרין עם כיסו של הציבור. המדובר בין השאר במחירי הקייטנות לקיץ, גובה העמלות בבנקים, תנאי הביטוח הסיעודי, שוק השכירות, התחרות על מחירי הטיסה ושיעור המס. פעם זה לא היה ככה. ולמרות זאת רבים עדיין תוהים האם המחאה הצליחה או נכשלה. אבל איך מודדים הצלחה? האם מחירי המזון ובעיקר הקוטג’, שהיו מעילות המחאה, ירדו? האם מחירי הדיור או השכירות המטורפים שבגינם כבשו הצעירים את שדרות רוטשילד בתל אביב הפכו לשפויים יותר?

אם נספק את התשובה רק במשקפיים הצרים של המחירים, אזי ניתן לומר שהמחאה החברתית נכשלה, ואפילו כישלון חרוץ. מחירי הדיור זינקו מ־2011 ב־30% ומאז אינם מסוגלים לרדת. קניית דירה הפכה למשימה בלתי אפשרית לזוגות הצעירים. מחירי המזון התמתנו בזכות פעילות נחרצת של הממשלה, אבל הם עדיין גבוהים ב־15%־20% בהשוואה לאירופה. ועדיין המחיר אינו קנה המידה היחיד להצלחה או לכישלון. מה שלא פחות רלוונטי הוא השינוי התודעתי לזכויות האזרח בתחום הצרכני.

הפוליטיקאים קלטו את מפת הדרכים החדשה ופעלו מיד. מפלגות חדשות כמו יש עתיד או כולנו, שזכו לכינוי “מפלגות אווירה”, הוקמו בזכות הרוח הגבית שסיפקה המחאה. בוגריה, כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי, מינפו את שינוי סדר היום לקידום הקריירה הפוליטית. עם יציאת הצעירים לרחובות מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים את ועדת טרכטנברג כדי להוכיח שהוא קשוב להלכי רוח הציבור. נגידת בנק ישראל התחילה להשמיע זמירות חדשות שכללו לא רק את הצורך ב”צמיחה”, אלא גם “צמיחה מכלילה” המחלחלת לציבור ואינה נשארת באטמוספרה העליונה בלבד.

הסקטור העסקי איבד את מקומו בראש סדר העדיפויות לטובת “יוקר המחיה”. איש עסקים הפך במקרה הטוב לסחורה משומשת ובמקרה הגרוע לטייקון או חזיר פיננסי. שינוי הטעמים ניכר בכל אחד מתחומי הפעילות במשק. ענף הבנקאות, הביטוח, התקשורת והסלולר, המזון, הרשתות הקמעונאיות, האנרגיה ועוד - בכל אלה מלהגים ללא הפסקה על רפורמות שבמרכזן הפחתת הריכוזיות, הגדלת התחרות, פתיחת השווקים ליבוא מתחרה והורדת מחירים.

ללא השינוי בהלכי הרוח בציבור קשה להאמין שהמחאה שנערכה נגד מתווה הגז הייתה ממריאה לגבהים. קשה עוד יותר להאמין שחוק שכר הבכירים היה עובר בכנסת בצורתו המחמירה ברוב של 57 קולות וללא מתנגדים. ועדיין, אף על פי שהממשלה, ובראשה שר האוצר משה כחלון, פועלת ללא לאות להורדת יוקר המחיה, ויום ללא רפורמה אינו יום, ואסור להזניח יעדים כמו תעסוקה, צמיחה ופריון.

ההאטה בצמיחה בשנתיים האחרונות חייבת להדאיג גם את אלה החרדים לרמת המחירים בפריפריה. פועל מובטל ללא משכורת יתקשה לקנות אפילו עוף בשקל, ובוודאי לא יהיה מסוגל להחזיר משכנתה.