פגיעה ישירה: האם חמאס בוחן את רצינות כוונותיו של ליברמן?

לפני כמה שבועות, בדיווש באזור הגבעות של גבעת עדה, ראיתי חבורת צעירים משחקת עם רחפן כשהם מנסים בעזרת גוגל ארת’ להנחית אותו במטרת נקודה אי שם. המזל הוא שהרקטה שפגעה בול לפני שבוע במרכז הצעירים שוגרה ביום שישי בלילה כשהמרכז ריק. ההרס, על פי הדיווחים, היה ניכר. לא נמסרו פרטים על הטיל ועל מסלולו. מה שהטריד אותי הייתה הפגיעה הישירה. הנחתי שזה גראד על פי ממדי ההרס וצלצלתי למוטי שפר, האיש שמשגע את מערכת הביטחון עם קמפיין אובססיבי שמוכיח שישראל נטולת הגנה נגד טילים. שפר הוא בחור ססגוני מאיפה שאתה לא מסתכל עליו. הוא היה מדען טילים ברפאל במשך עשרות שנים. שאלתי אותו אם ייתכן שלפלסטינים בעזה יש טיל עם מערכת ניווט כמו לרחפנים שיכולה להביא אותם לפגיעה במטרות נקודה. “בוודאי”, אמר שפר. זאת לא טכניקה מסובכת במיוחד והם לא טיפשים במיוחד. 

 

אתה יכול לקנות קיט ג’־פי־אס כזה ב־30 דולר, והשאר מנועים חשמליים וטיפול בכנפיים, אמר שפר.  אני מכיר את הדמיון הדוהר שלו ועדיין לא שמעתי שבעזה יש סוללות גראד מכוונות למטרת נקודה, אבל הנקודה הספקולטיבית היא האם הירי לשדרות היה איתות פוליטי במסגרת אפקט ליברמן. מעין אזהרה נוסח “היום זו פגיעה בבית ריק, מחר אנחנו הולכים על מרכז הומה אדם וראה אותך מכניס את צה”ל לעזה”. 
 

אמנם הופעלה אזעקת צבע אדום, כבודו של ה־35־F במקומו מונח, אבל מדוע אין מודיעין שיתריע על כוננות ספיגה? ומדוע לא פעלה הכיפה או השרביט או כל הוקוס פוקוס אחר שמיועד ליירט טיל מעין זה? 
 

הסיטואציה המסוכנת ביותר במצבים נפיצים היא שני צדדים שאחד מהם חסר אחריות והשני חסר ברירה. הנחת היסוד היא  שאיזנקוט ונתניהו יכולים לקצר את השרשרת גם לדוברמן. 
 

השאלה היא מה יקרה אם הצד השני ישתגע בגלל כל אותן סיבות שאהוד יערי וצביקה יחזקאלי לא נלאים מלחזור עליהן וילך על פגיעה ישירה במרכז הומה? מאחר שצה”ל לא מגיב לשאלות מסוג זה (בצדק, מה יאמר?) אין ברירה אלא להמתין בחשש ובדאגה לסבוב נוסף.