הרב הצבאי הראשי אייל קרים נכנס לתפקידו תחת אזהרה, מצולק ורדוף. זאת התוצאה של הניסיון המפולפל להתאים את ההלכה ואת חוקי התורה ל-2016. מסקילת אדם על משכב זכר לשירות שווה וגאה לכולם; ומהתייחסות לאישה כאל שלל מלחמה ועד להצדעה לטובות לטיס, המתייצבות למסדר בחצאית ארוכה ועם ספר תהילים.
קרים גילה את החשש מפני ניצני פרשנות דתית, שעלולה לפרוץ את שרשרת הפיקוד ולפגוע באופן שבו פועל צה"ל. הסערה התקשורתית, שכמעט הביאה להדחתו, תייצר מעתה מסגרת מגבילה והדוקה לאופי ההחלטות שיקבל.
הרב הראשי החדש הוא קורבן. קורבן של תסמונת "אבו אמר", שבה כל אמירה של בעל תפקיד צצה כשהוא מקודם לתפקיד בכיר יותר, וקורבן של פרשת החייל היורה אלאור אזריה, אף על פי שאין בה ממד דתי, אלא לאומני.
אזרחי ישראל ששירתו בצה"ל, ומכירים היטב את המושגים "טוהר הנשק" ו"פקודה בלתי חוקית", התעוררו בוקר אחד לדילמה סוערת: האם מגיע למחבל למות? הציבור ענה בכן גורף וחד-משמעי, אבל נחלק בדעתו בשאלה: מי האיש שמוסמך לירות במחבל ובאיזה מצב?
האזרחים המודאגים אומרים שיש הנחיות ודרג פיקודי. הם טוענים שירי למען הגנה עצמית, או אפילו חיסול פצצה מתקתקת, הוא מקובל ונתון לשיקול דעתם של המפקדים. לעומת זאת, במקרה של ירי בראשו של מחבל מנוטרל ששוכב על הקרקע, המודאגים יטענו שמדובר ברצח או לפחות בהריגה, ואם הירי
התבצע בעקבות הוראה של מפקדים, הרי מדובר בפקודה בלתי חוקית שמערערת את הקוד המוסרי והאתי של צה"ל.
לעומת האזרחים המודאגים, האזרחים "הקורצים" תוהים על מה כל המהומה. הם טוענים שמדובר במחבל שרצה למות וקיבל את מבוקשו, ומבקשים שלא נשכח שמדובר בטרוריסט ערבי, ושעדיף מחבל מת על פני אסיר פצוע וחי.
לתוך הוויכוח הזה נכנס המינוי של הרב הצבאי הראשי. חלק גדול מהחיילים והמפקדים בצבא הם חובשי כיפה, ובגללם המוסד המוזר הזה של הרבנות הצבאית קיים. כי הם זקוקים להנחיה רוחנית ולכתובת מוסמכת לפתרון שאלות הלכתיות מול המציאות. לפיכך יש חשיבות גדולה במסרים שמעביר הרב הצבאי הראשי.
האם הוא שייך למודאגים או ל"קורצים"? האם כפי שפירש את חוקי הלחימה שנכתבו בזמן התורה, הוא חושב שבזמן לחימה בזמננו חיילים יכולים להרגיע את היצר הרע שלהם באמצעות "משכב עם נשות אויב טובות מראה בניגוד לרצונן", או שהוא חושב שאונס הוא פשע גם במלחמה וגם מחוצה לה? האם החייל הבא שיתלבט אם לחסל מחבל מנוטרל ישאב השראה מדבריו של הרב על כך שמחבל פצוע צריך למות, או ימלא את הוראות מפקדיו?
הרב הסביר שהוא רק פירש פירושים, ושהתשובה לא רלוונטית למצב כיום, אבל זה בדיוק מה שהוא אמור לעשות: לפרש עבור חיילים דתיים את חוקי ההלכה והדת, בהתאמה למציאות המודרנית של מדינת ישראל.
הסערה שפרצה בעקבות דבריו חושפת אמת מודחקת: אלו הן גם האמונות הבסיסיות של חלק גדול מאזרחי ישראל. הם באמת מאמינים שלהיות הומו זה חטא ומחלה, הם מתנגדים לגיוס נשים, והם רואים באויב עמלק שיש להכרית את זרעו. זו הסיבה לכך שהם רואים בארגוני זכויות האדם ובנציגי שלטון החוק בישראל נודניקים טהרנים ויפי נפש, שגם לא עושים את דבר התורה וגם מציקים למדינת ישראל ופוגעים בשמה הטוב.
אחרי הסבב הראשון של הקרב זומן קרים לפגישה עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהבהיר לו את המובן מאליו: הרב הצבאי הראשי כפוף לפקודות הצבא, וערכי צה"ל מחייבים אותו והם המסגרת לפעולתו. הרב פרסם איגרת שבה הבהיר שהוא מקבל את הכללים. הוא התנער מהפרשנות המוקדמת שלו שנכתבה בעודו מכהן כרב באזרחות, והצהיר שהוא הרב של כולם. הוא לא.
הוא הרב של אלה שזקוקים להנחיות ולתיווך או טיוח של חלק מהפערים בין הערכים המודרניים של ישראל כמדינת חוק לבין ההלכה. שאר החיילים באים עם הערכים שלהם מהבית, ומבינים או חייבים להבין שהם כפופים לחוק ולפקודות הצבא.
איזנקוט החליט להמשיך עם המינוי ולא לבטל אותו. אולי אחרי העימות המתמשך עם הרבנות הצבאית והעברת ענף תודעה יהודית לחיל החינוך, הוא חשב שעימות נוסף יהיה עימות אחד יותר מדי שימתח את החבל העדין הזה. אבל הרמטכ"ל חייב מעתה לפקח באדיקות אחר התנהלות הרבנות הצבאית, ולוודא שהיא ממלאת תפקיד טכני המוגבל לענייני חגים, זיהוי חללים וכיוצא באלה.
הסלחנות שבה מתקבלים דברי הרב על ידי חלק גדול מאזרחי ישראל, יכולה לטשטש את המציאות שבה ישראל פועלת. והמדינה היא חלק מעולם ערכי - שלעתים הוא צבוע ומתחסד - ובו יש דיני מלחמה וזכויות אדם. במקום הזה ארגוני זכויות האדם ומערכת החוק הם המגינים האמיתיים של ישראל מפני תביעות, האשמות וקריאות לסנקציות כתוצאה ממעשים שהתרחשו בצבא. הם מגינים על המערכת שיכולה להרשות לעצמה את קיומו של צבא שפועלת בו רבנות צבאית, ופועל בו רב שמביע את דעתו על חוקי הדת בצה"ל.
הסדר חייב להיות ברור לכולם: הרב קרים הוא רב צבאי והוא ראשי רק בצה"ל, וגם זה רק לחלק מהנדרשים לפסיקותיו. לכל שאר החיילים ישנם המג"ד, המח"ט האלוף והרמטכ"ל, וגם חוקי המדינה, הערכים הציוניים ומגילת העצמאות. הם מספיקים בהחלט, ואין צורך בפרשן, מתווך או טייח שיבהיר מה הם אומרים.
הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2