את מוזי ורטהיים הכרתי לראשונה לפני 20 שנה, זמן קצר לפני שרכש את גרעין השליטה בבנק המזרחי טפחות. ורטהיים לא ידע לאן נכנס, ובמשך תקופה ארוכה נאלץ להתמודד עם מאבקי הכוחות הבלתי פוסקים בתוך הבנק. בשלב מסוים הוא ומשפחת עופר, שותפיו לשליטה בבנק, השכילו לגייס לתפקיד יו”ר הדירקטוריון את יעקב פרי, והשקט התעשייתי, לאחר הרבה מאוד מאמצים, חזר לבנק.
סוד ההצלחה של ורטהיים היה היכולת שלו לבחור מנהלים, שלהם העניק מוטה ניהולית ארוכה מאוד. אחדים, כמו הפרסומאי אליעזר ז׳ורבין, הלכו איתו עשרות שנים. הם גם חלקו איתו שולחן בפרלמנט של ימי שישי שבראשו עמד. מוטת הניהול הארוכה הוכיחה את עצמה במיוחד בחברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה ישראל), שם הצליח הצוות הניהולי להוביל את הקבוצה להצלחה חסרת תקדים. החברה התרחבה בהמשך הדרך גם לתחום המים המינרליים (נביעות) וגם למוצרי החלב (מחלבות טרה). ההצלחה העסקית של ורטהיים מוסברת ביכולת לזהות את ההזדמנויות הרבה לפני שהאחרים ידעו על מה הוא מדבר.
באחד הראיונות האחרונים שהעניק לי דיבר ורטהיים על עניינים שוטפים הנוגעים למשק ועל יתר המעורבות הרגולטורית. אלה שהכירו אותו מקרוב ידעו שוורטהיים היה איש ספר. הוא התעניין במיוחד בהיסטוריה צבאית. כמו כן הייתה לו חיבה מיוחדת לתחום התקשורת. בעבר ניסה להקים עיתון והיה שותף כמשקיע בחברת החדשות.
בשנים האחרונות צמצם ורטהיים מאוד את פעילותו העסקית. את עיקר עסקיו הוא העביר עוד בחייו לבנו דודי. חלק מהמניות הועברו לבתו דרורית, שאינה מעורבת בעסקים השוטפים. למותו לא תהיה השפעה על ההתנהלות השוטפת בבנק המזרחי או בקבוצת קוקה קולה.