המפגש הראשון שלי עם שמעון פרס היה בלשכת ראש ממשלת ישראל בראיון עבודה שהוא קיים איתי. הייתי סטודנטית בשנות ה-20 והוא ראש ממשלת ישראל. את הריאיון ארגן לי אורי סביר, באותם ימים דוברו של פרס ואחד מחבורה של צעירים מוכשרים שפרס ליקט: יוסי ביילין, אמנון נויבך ונמרוד נוביק. נקבע לי ראיון עבודה עם שמעון פרס, ראש ממשלת ישראל. הוכנסתי ללשכה גדולה ובה שולחן אדיר ממדים ודגל ישראל. הוא ראיין אותי בעצמו לתפקיד מזכירתו האישית. זה היה רק ראש ממשלת ישראל, שמעון פרס ואני.
"אילו ספרים קראת לאחרונה?" הייתה השאלה הראשונה. "אממ... האמת... בימים האלה אני בעיקר קוראת מאמרים בפסיכולוגיה לאוניברסיטה". התשובה אכזבה את פרס, אבל הוא המשיך לשאול שאלות רבות ונוקבות, תוך שהוא מברר עליי פרטי פרטים במשך שעה ארוכה.
הקריירה כמזכירתו של פרס, הייתה קצרה וכללה בעיקר הכנסת אינספור כוסות תה והעברת שיחות טלפון שהגיעו ללשכתו, בין היתר מסוניה שאיתה דיבר בקודים אותם איש מלבדם לא הבין. האדם היחיד שנכנס ללשכת ראש הממשלה מבלי להיות מוזמן לפגישה, היה שר ללא תיק – עזר ויצמן, שהיה ידוע כבעל מזג סוער ונהג להיכנס מבלי לדפוק על הדלת ולצאת אחר כך בסערה.
את קריירת הבזק שלי כמזכירת ראש הממשלה, שנחלה כישלון חרוץ וארכה כשבועיים בלבד, קטעה מנהלת הלשכה, עליזה אשד, שהתלוננה שהיומן של ראש הממשלה מבורדק ומלא קריקטורות וציורים שציירתי ושהשולחן שלי אף פעם לא מסודר.
עברתי לחדר ממול, ללשכת הדובר אורי סביר. בלשכת הדובר הכרתי את העיתונאים המובילים והבכירים במדינה באותם ימים, בימיהם של שמעון שיפר, שידע לקרוא הפוך מסמכים וכשהיה נכנס לחדר הייתי מסתירה את הלו"ז. פגשתי שם על בסיס יומי את שרי הממשלה שהיו מגיעים לישיבות אצל פרס, ביניהם שר הביטחון יצחק רבין וגם הרמטכ"ל דאז אהוד ברק. בין האנשים שהגיעו ללשכת הדובר היו חובבי חשיפה תקשורתית כמו אריה דרעי בתחילת דרכו ואברהם בורג.
כשפרס רצה להעביר החלטה שחשובה לו בישיבת ממשלה, הייתה לו טקטיקה קבועה: התשה. הוא היה מגיע ללשכה בסביבות שבע בבוקר, מגולח למשעי, רענן ואנרגטי. ישיבת הממשלה הייתה מתחילה מוקדם מאוד כשאנשים עדיין לא התעוררו ממש ונמתחה עד השעות הקטנות של הלילה.
השרים המותשים משעות ארוכות של דיונים היו נשברים והגיעו למצב שהצביעו בעד כל מה שרצה, רק כדי ללכת הביתה לישון. כשההצבעה הייתה מסתיימת, פרס המרוצה היה פורש לביתו, שם היה קורא ספר ולאחר מכן הולך לישון לארבע שעות בערך וחוזר למחרת לעוד יום עבודה בשבע בבוקר רענן ומגולח.
לימים, שימשתי דוברת מרכז פרס לשלום שבו אורי סביר היה נשיא. חוויתי את ההתרגשות של ביקור בעזה, טול כרם, ג'נין וערים פלסטיניות נוספות שם התקבלנו בכבוד מלכים.
לשרת את פרס הייתה עבורי זכות גדולה. איש ענק, יחיד בדורו. כשרוני, יסודי ובעל מעוף. מדינת ישראל זכתה שהנהיג אותה. קודם לבו נפגע ועכשיו חדל לפעול המוח המבריק של האיש החד פעמי הזה. אנחנו בוכים על הוואקום העצום שהותיר המנהיג הגדול הזה. היה שלום שמעון פרס אבי ומורי. לא היה כמוך וגם לא יהיה.