השבוע הגיע איום מתנובה: אם שוק הבשר יפתח לייבוא בשר טרי ללא הגבלה, היא תסגור את מפעל הבשר "אדום אדום" בעמק בית שאן. מפעל שהושקעו בו מאות מיליוני שקלים, ובהם מענקי מדינה, מפעל שמפרנס כ־400 משפחות. לי ולבני דורי שנולדנו וגדלנו עם המדינה קשה לקלוט ולהאמין שמישהו מתכוון לחסל את החקלאות בישראל כפי שזה נראה בימים טרופים אלה. מאז ינקנו חלב משד אמותנו החדירו למוחנו שהחקלאות היא פאר המפעל הציוני, שהיא מעצבת את גבולות המדינה ושומרת עליהם, שהיא החזון שעליו נבנית המולדת בזיעה ועמל. היום זה נשמע פתטי, אבל לבני דורי היה ברור שהחקלאות היא הביטחון הצבאי והכלכלי שלנו, וכי בלי חקלאות אין לנו קיום.

במערכת החינוך העירונית של שנות ה־50 וה־60 הקימו הרבה בתי ספר עם מגמות חקלאיות, שהיו בהם גני ירק, כוורות דבורים, עצי פרי והרבה שעות חקלאות שבהן התלמידים עבדו ולמדו חקלאות. כבר בכיתה ז' החלה שטיפת המוח שכיוונה את התלמידים לבתי הספר התיכונים־חקלאיים כמו כדורי, מקווה ישראל, כנות, עיינות, הכפר הירוק ועוד.

מיטב הנוער העירוני עזב אז את הבית ואת העיר והלך ללמוד בבתי הספר התיכונים־חקלאיים, שם למדו חצי יום ועבדו חצי יום; אורח חיים לא קל ולא פשוט, אבל המטרה והייעוד להיות חקלאי, לגדל גפנים, בקר, או עצי פרי - הלהיבו אלפי צעירים וצעירות שראו בכך חלק מהגשמת הציונות. זה היה עידן הפרחת השממה. מושבים, קיבוצים והיאחזויות נח"ל קמו וצצו כמעט בכל שבוע.

יישובים כמו עין יהב, חצבה, יטבתה ופארן קמו כפלא, מיטב הירקות והפירות שצמחו שם הפכו למבוקשים בעולם, יישובי הספר שקמו על הגבולות והתבססו על חקלאות הפכו למקור לגאווה, ורבים מהעולים החדשים שהגיעו בשנות ה־50 וה־60 הופנו ליישובים חקלאיים, שהפכו ברבות הימים לחבלי ארץ פורחים.

במקביל, במכון וולקני ובפקולטה לחקלאות יצרו זנים חדשים של פירות וירקות שלהם יתרונות משמעותיים, פיתחו שיטות הדברה וחומרי הדברה שהפכו למבוקשים בכל העולם. המחסור הגדול במים הביא לפיתוח שיטות השקייה מדהימות, ולצד זה פותחו שיטות להשבחה ולשימוש במי קולחין.

מדינת ישראל הקטנה הפכה למוקד עלייה לרגל. מכל קצווי תבל הגיעו לכאן ללמוד מהחקלאות המשגשגת שלנו וחזרו נדהמים ולא מאמינים. תנובת הפרה הישראלית הגיעה לשיאים של מעל 11.5 אלף ליטר חלב לשנה, שיא שניתן לראות רק במדינות משופעות במים כל השנה עם הרבה ירק ואוכל לפרות כמו בהולנד.

מומחי החקלאות וההדברה של ישראל הפכו לשם דבר בכל העולם זה שנים, שכנינו במזרח, הפלאחים של בקעת הירדן הירדנית, יכולים להעיד על תרומת החקלאות הישראלית לממלכה ההאשמית. וכאמור, הם לא לבד; גם במדינות המפותחות ביותר יכולים לספר לנו איך מומחים ישראלים פתרו להם בעיות של מים, הדברה וגידול צאן ובקר. למעשה, אין תחום בעייתי שנוגע לחקלאות שמדינת ישראל ומומחי מכון וולקני ומשרד החקלאות לא ייתנו עליו מענה.

רק למדיניות הננקטת כאן לאחרונה נגד החקלאים והחקלאות אין מענה; אדרבה, התחושה היא שיש כאן יד מכוונת לפגוע ולהרוס. למישהו כנראה יש עניין, משום מה, למחוק כל סימן טוב והישג חשוב שנוצר בימי מפא"י. מישהו שלא מבין את משמעות החקלאות למדינת ישראל, שמעדיף יבוא עגבניות מטורקיה, פירות מאיטליה, גזר מירדן - ולהותיר כאן אלפי דונמים - שהיו פעם קרקע פורחת - שוממים, להפוך רפתות ולולים במושבים למחסני רהיטים מיובאים מסין ולמחסני קירור לבשר מיובא.

מישהו שלא מבין שבלי חקלאות אין עתיד למדינה הזאת ושלייבא עגבניות וחצילים מטורקיה זה כמו לייבא חיילים תאילנדים לצה"ל, כיוון שבלי חקלאות זו לא מולדת, כי אין מולדת בלי חקלאות.