לפני 60 שנה, ביום הראשון של מבצע קדש, הוטל עוצר לילה על הכפרים הערביים במשולש. הימים ימי המשטר הצבאי, שבו היו נתונים ערביי ישראל מקום המדינה עד 1966. תושבישעבדו בשדות לא שמעו על העוצר, וכשחזרו לעת ערב מעבודתם נתפסו בידי חיילי משמר הגבול שירו למוות ב-47 גברים, נשים וילדים.

טבח כפר קאסם נחרת בתולדות מדינת ישראל. האחראים הועמדו לדין ונידונו לתקופות מאסר ארוכות. המג”ד שמואל מלינקי נידון ל-17 שנות מאסר, אך רובם זכו לקיצור עונשם לאחר שנים אחדות. השופט בנימין הלוי קבע במהלך המשפט את המונח “פקודה בלתי חוקית בעליל”, שדגל שחור מתנוסס מעליה וחובה לא לציית לה. מונח זה הפך עמוד תווך בחינוך חיילי צה"ל מאז. לאחר הטבח הקימה המדינה ועדת חקירה, ראש הממשלה דוד בן-גוריון הגדיר את הרצח כ”מעשה זוועה מחריד הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל”. מדינת ישראל קיימה הליך של סולחה עם משפחות הקורבנות ונכבדי הכפר וקצבה פיצויים כספיים משמעותיים למשפחות ולפצועים.

לא בלבנון ולא בירדן, רק בישראל

מאז כמעט כל מנהיג פוליטי בישראל מביע צער והתנצלות על הרצח. המדינה טיפלה כהלכה בפרשה הקשה הזאת. גם בשעתה וגם בהיבט הערכי והחינוכי. אבל ערביי ישראל, שלא שכחו ולא סלחו (וזו כמובן זכותם), ממשיכים לעסוק בפרשה כדי להפיק ממנה רווחים לאומיים. הם מבקשים שמדינת ישראל תצהיר על אשמתה ואחריותה למעשה (למרות שכבר עשתה זאת פעמים רבות), הם מבקשים פיצויים נוספים “כמו לניצולי השואה”, אך יותר מכל הם מבקשים להנציח את מעמדם כקורבנות. הפלסטינים לא העזו כמובן להעלות תביעות מסוג זה מבית המלוכה ההאשמי שטבח באלפים מהם בימי “ספטמבר השחור” בירדן. גם לא ממדינת לבנון אחרי שהנוצרים של הפלנגות טבחו מאות מהם במחנות סברה ושתילה בלבנון בעקבות רצח בשיר ג'ומאייל ב-1982. השנאה ההדדית קיימת, ואולי תימשך דורות רבים, אך אין תביעות מקבילות לקבלת אחריות מדינתית או פיצויים. מאליו מובן שערביי מדינת ישראל מבקשים להפיק רווחים לאומיים וליצור לעצמם בישראל מעמד של מיעוט לאומי נרדף.

הנשיא ראובן ריבלין בטקס לציון הנרצחים בטבח. צילום: מארק ניימן, פלאש 90הנשיא ראובן ריבלין בטקס לציון הנרצחים בטבח. צילום: מארק ניימן, פלאש 90

את יום הזיכרון השנה ציינו בכפר קאסם בתערוכה ומיצג מזעזע המשחזר את הטבח, ובאירועי האזכרה השנתית הבהירו המארגנים שאינם רוצים נוכחות רשמית של נציגי המדינה. נתניהו אמנם לא אשם ברצח, הבהירו, אבל הוא מייצג את המדינה האשמה. לפני שנתיים היה זה הנשיא ריבלין שבא לכפר והתנצל. לפניו עשה זאת הנשיא פרס. אני מנחש שגם אם יקום היום ראש ממשלת ישראל ויבוא לכפר קאסם, יטיח את ראשו באנדרטה לזכר הנרצחים, יכריז כי מדינת ישראל מקבלת אחריות וירשום המחאה שמנה - הם לא יהיו מרוצים. להפך.