היו זמנים שבהם אחת הטענות הקנטרניות של ישראלים נגד אמריקאים הייתה גינוני הנימוס ה"צבועים" שלהם. זה היה לפני שישראלים גילו את הסטייקים בפיטר לוגר והפכו אותם לפלא עולם נחשב יותר מהגרנד קניון. זה היה בשנות ה־70, במהלך שהותי הראשונה באמריקה כסטודנט. כאשר חברים באו איתי חשבון, עיקר טענתם הייתה נגד המנהג המבורך בסופרמרקט, באוטובוס ובפגישה אקראית ברחוב, לברך אותם ב"שיהיה לך יום טוב".

אף פעם לא הבנתי מדוע מכל הטענות הלגיטימיות נגד אמריקה, התרעמו חברי על האינסטינקט הפבלובי של הזולת, גם אם לא הכיר אותם, לאחל להם יום טוב או לתהות כיצד הם מרגישים. לא הפריעו להם ההומלסים שגדשו את רחובות ניו יורק (לפני שרודי ג'וליאני העלה אותם על אוטובוסים והשליך אותם מחוץ למנהטן), מקבצי הנדבות המעיקים או שכר המינימום המזעזע בדלותו של אורזי השקיות והקופאים בסופר.

מה שהפריע להם היה הצביעות. היעדר האותנטיות של מי שאינו מכיר אותם מטוב ועד רע ומאחל להם יום טוב. "זה מהשפה ולחוץ" ו"הם הרי לא באמת מתכוונים לזה", טענו באוזני כאילו הייתי נספח תרבות ישראל בקליפורניה. אפשר היה להבין כיצד מתנגשים הערכים הללו עם מי שגדלו על ברכי "אני רק שאלה" וקיצורי תור אלימים, אבל התרעומת המתמשכת הייתה בלתי מידתית בעליל ומעט קטנונית. מישהו מאחל לך יום טוב? קבל את זה בחיוך.

נזכרתי בקובלנה הישנה ההיא כאשר החליפו דונלד טראמפ, הילרי קלינטון, ברק אובמה ואפילו נפגעי טראמפ מובהקים כמו הנשיאים למשפחת בוש, רפליקות מנומסות, ידידותיות ומברכות אחרי ניצחונו המפתיע של טראמפ. בערים הגדולות באמריקה סערו הרוחות, וצעירים כועסים הפגינו ברחובות ועצרו את התנועה בתגובה אינסטינקטיבית אנושית לתוצאה שתפסה אותם לא מוכנים והשחקנים הראשיים לאטו דברי קילוסין בשיחות בעלות רקע היסטורי.

אובמה, שימים ספורים קודם לכן טען בתוקף שטראמפ אינו כשיר לאכלס את הבית הלבן ולקבל את הקודים הגרעיניים, אירח אתמול את הנשיא הנבחר במשרד הסגלגל והצביע על הדלתות החורקות שאת ציריהן יש לשמן. אינני יודע עובדתית, אבל הוא ודאי הזמין אותו לשבת מאחורי מכתבתו ההיסטורית ולהסתובב בכיסא. נאום התבוסה של קלינטון היה מפגן נדיר של אומץ בנסיבות בלתי נסבלות. אפילו מבקרי טראמפ המרים ביותר בתקשורת החמיאו על הרוח המאחדת והושטת היד לאמריקה בנאום הניצחון שלו.

הדברים שנאמרו ביממה האחרונה היו צבועים יותר מ"שיהיה לך יום טוב", אבל הם מייצגים את האתוס האמריקאי שבלעדיו אין לאומה הגדולה והשסועה הזאת תקומה אחרי השבעת טראמפ לנשיא. לעתים, נימוסים והליכות הם חזות הכל והנתיב היחיד לדו־קיום. אל דאגה, יהיה כאן איום ונורא, אבל אין צורך להסתובב מהיום הראשון עם עורו של היריב מתחת לציפורניים.

ההגירה לקנדה

מה שקרה במיידי הוא שקלינטון סולקה בבושת פנים ובהפתעה גמורה מדברי הימים של ההיסטוריה ולא תהיה האישה הראשונה שנבחרה לנשיאות; ברק אובמה יצפה מהמקום הטוב ביותר ביציע המכובדים בממשל החדש מבטל בעט מוזהב את כל מה שהוא מזהה כהישגיו, מורשתו תעופף כפתיתי קונפטי ברוח החורף הקרה בוושינגטון, והקרב על הנהגת המפלגה הדמוקרטית יתנהל במלוא עוזו ויזכיר לחובבי הקולנוע את הסצינה ההיא ב"הסנדק 3" שבה נפרע ג'ואי זאזא מהמאפיוזוס שלעגו לו; מלניה טראמפ תטיל על אנשי המקצוע העובדים עבור בעלה למדוד את מידות הווילונות בבית הלבן ותזמין שיפוץ מסיבי וחיטוי כמו שנוהגת משפחת מלוכה הנכנסת לדירת גטו של מיעוטים בטבורו של אזור אורבני; הנשיא הנבחר יעסוק במינויים פרסונליים של אנשי שלומו למשרות קבינט חשובות ואחרות.

מי שחושב על התערבות כוח עליון, שימנע את השלמת התהליך הזה שבסופו יניח טראמפ את ידו על התנ"ך מול השופט העליון ג'ון רוברטס ויישבע אמונים למשרה, עוסק באופציות שרק המחשבה עליהן הן עילה לחקירה של ה־FBI.

לא שמעתי מאף אחד על תקווה סמויה ומשאלת לב שהשועל יהפוך את עורו ויוותר על ההבטחות והאיומים שחילק ביד נדיבה לתומכיו, שנשאו אותו אל המשרה הרמה. מן הסתם, כמה מיוזמותיו הגרנדיוזיות יותר ייקחו זמן רב יותר מאשר קיווה, אבל בלו"ז של יומו הראשון מככבים ביטולו של חוק הבריאות, אובמה־קר, ביטול הסכם נפט"א עם מקסיקו וקנדה, ריתוך הדלתות של הקליניקות המטפלות בפוריות, בהריון ובהפלות ועוד.

מה שזה אומר, בין השאר, שאנשים כמונו, שעד לפני שנים מעטות הוציאו אלפים רבים של דולרים על רופאים, על בדיקות ועל תרופות מפאת גילנו המתקדם וזכו לשלם 5 דולר עבור תרופה נגד דלקת פרקים שעולה 1,500 דולר (פעמיים בחודש) ושכל שהות בבית חולים חלילה הייתה יכולה לרושש אותם עד שהועבר החוק שהציל אותנו מפשיטת רגל ייאלצו לבחון ברצינות את האופציה להגירה נוספת, כנראה לקנדה, שבה יש חוק בריאות חינם וג'סטין טרודו הוא בעל הבית. כל מה שהעביר אובמה בתקנה נשיאותית עוקפת קונגרס ובחתימת יד יכול להתבטל באותה דרך. החטא ועונשו.

למרות אלפי הפוליטיקאים ובעלי העניין השוחים עתה במרץ אל ה"מייפלאואר" ("אלטלנה" האמריקאית כמשל בלבד) ולמרות שוחרי המשרה בממשל טראמפ, נאמר על הנשיא הנבחר שהוא בעל נאמנות גדולה למי שהלכו איתו כברת דרך, בעיקר שעה שאחרים שכבו על השטיח והתגלגלו מצחוק.

אם זה נכון, הרי שהמועמדים המיידיים למשרות בכירות, כמו מזכיר המדינה, מזכיר ההגנה, ראש הפדרל רזרב, רל"ש הבית הלבן ואחרים, ימונו מהמאגר המיידי העומד לרשות טראמפ. פוליטיקאים שדעתם השתבשה בתקופת הבחירות ואמרו דברים בלתי נסבלים או בלתי הפיכים כמו רודי ג'וליאני, שידו המושטת קפאה מזמן. כריס כריסטי, שהוא ראש צוות המעבר שיהיה זמין עד שחקירת הגשר בניו ג'רזי תשיג אותו. בכירים ותיקים ודוחים כניוט גינגריץ', ג'ף סשנס ופעילי מטה הבחירות כקלי אן קונוויי, סטיב באנון ואחרים. נשיאים אמורים להפתיע במינויים הללו. להזמין דמוקרטים, למנות נשים שטראמפ נחשב כאביר העסקתן, כאשר אינו חופן חלקי גוף צנועים שלהן, ופרצופים חדשים שיעידו על מימוש הכרזתו להיפטר מוושינגטון הישנה ולייבש את הביצה.

לא צריך להיות גאון. כנשיא שאינו פוליטיקאי ושהפגין בורות גדולה בתחומים רבים כל כך, ייאלץ טראמפ להקים קאדר של לחשנים, כמו זה שהקיף את ניקסון ושבכיריו היו ג'ון ארליכמן ובוב הולדמן ואחרים, שנאמנותם היחידה היא לנשיא ולאינטרסים שלו. לשכה אינטימית וסודית כזאת היא מתכון לאסון, מכיוון שהיא חיה בפרנויה קיומית מיומה הראשון. פרנויה מולידה מגננה תוקפנית ומשם הדרך למעידה נוסח ווטרגייט קצרה בעליל. מה דעתכם על שרה פיילין כשרת הבריאות?

ריצ'ארד ניקסון. צילום: רויטרסריצ'ארד ניקסון. צילום: רויטרס

אבל אלו הן המעות הקטנות. עוד טרם יבשו הדמעות על לחיי נוער הנרות (הבאנגים), עלתה דרישתה ההיסטורית של ישראל להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. טראמפ אינו מצוי בפרטים הדלקתיים של מעבר כזה, ותגובת הבטן שלו חיובית. הנה דוגמה כיצד מצית נשיא חדש את הסכסוך הישראלי־פלסטיני לגבהים שוברי שיאים של להבות. ראש ממשלת ישראל הוא באופן היסטורי מראשוני האורחים בוושינגטון, ובחודשים שבהם ייאלץ טראמפ להיפגש עם מנהיגים דוברי אנגלית מרוסקת שמלאים טענות ודרישות כרימון, סיפור האהבה טראמפ־נתניהו יכול להפוך לחומר חובה למיני סדרה.

מה עשוי לשמח את השניים האלה יותר מאשר קריעה פולחנית של ההסכם עם איראן ונתניהו המסביר למארחו כיצד הוא יכול לממש את תאוותו לשימוש בנשק גרעיני בהטלת כמה מתקנים טקטיים על טהרן. יכול להיות שבמקרה דנן יוזמן ולדימיר פוטין לפני נתניהו. הרי איננו יודעים באמת את חלקו של המנהיג הרוסי בניצחון טראמפ ובהפצת מסמכי וויקיליקס והמיילים שגררו את קלינטון למצולות.

הדאגות הבוערות

עם רוב בקונגרס ובסנאט, ומפלגה דמוקרטית מרוסקת ופצועה שלא תדע לדלג על החובה בסכינאות פנימית ועריפת ראשים, שנת נשיאותו הראשונה (לפחות) של טראמפ נראית כאוטוסטרדה חד־סטרית, שזה עתה נסללה וצופתה זהב. לכל מתנגדיו מבית לא תהיה ברירה אלא לעלות אליו לרגל, לכרוע ברך ולנשק את טבעתו. הניסיון להעריך כיצד יתנהג הנשיא שאמר, עשה, העליב ונחשף בכל עליבותו האידיאולוגית והאישית במהלך הקמפיין, נועד לכישלון. אומרים לנו שלחלק ניכר מהדברים שאמר לא התכוון כלל אלא בגרסה מרוככת שלהם. אבל אם הוא חפץ בקדנציה שנייה, הוא חייב לממש את הבטחותיו הקיצוניות למיליונים שבחרו בו. אלה בדיוק המייצגים המובהקים של האוכלוסייה שאינך רוצה לבגוד באמונה.

כיצד יוציא אל הפועל את הבטחותיו בלי להיתקל בהתנגדות אלימה? יש לו חומה לבנות ולחייב את מקסיקו לממן אותה. עליו לגרש מיליוני שוהים בלתי חוקיים, להפריד משפחות באכזריות, לנעול יוזמות קיומיות מבורכות, לקצץ מסים, לשקם את הצבא ולהביס את דאע"ש בלי להסגיר את תוכניתו.

כדאי להביא בחשבון שעובדי ציבור לא מעטים המשרתים at the pleasure of the President, יישארו נאמנים ליושרתם האינטלקטואלית וימהרו להגיש את התפטרותם. ספק אם צמרת הצבא, שטראמפ העליב כהוגן טרם בחירתו, תחכה בשקט לפקודות שאותן יתקשו לבצע. ספק אם ה־CIA שנכווה קשות, רוצה לחזור לימי העינויים והווטר־בורדינג.

מה יהיו הדיווחים של מנהיגי עולם אחרי פגישתם הראשונה עם הנשיא החדש? האם יקשיבו לבדיחותיו הגסות בלי למצמץ ויקפלו בהכנעה את החשבונות הרטרואקטיביים שיגיש להם על השתתפותם בבריתות שאותן לא מימנו? האם המנהיג הצפון קוריאני השמנמן יעצבן את טראמפ עד שירצה להוריד לו בומבה? מה תהיה תגובתו הלא מדודה על ההתגרות האיראנית בצי האמריקאי? מה תיחשב בעיניו עילה למהלומה צבאית ומי יעצור אותו?

ההיסטוריה מלמדת שניסיונות להצר את תחום פעולתה של התקשורת האמריקאית והתנכלות פוליטית למיעוטים עלו יפה עד שנתקלו בהתנגדות שכדי לשבור אותה היה צריך להכריז מלחמה על חצי אומה. האיש שהכריז על עצמו שאינו יכול שלא להגיב על עלבונות ושהמבנה הנפשי שלו מחייב לפגוע במי שפגעו בו, מעורר דאגה אמיתית.

האם בימים שבהם החקירות נגדו בנושאים העומדים ותלויים יצברו תאוצה הוא ינסה להשתיק אותן או ייאלץ לתפקד תוך מתן עדות בנושא האוניברסיטה הנצלנית שהקים? האם אחרי שיחלפו ימי החסד וכדי לשחרר שסתום לחץ, ימנה תובע מיוחד לחקור את התנהלות קרן קלינטון ופרשת המיילים? האם לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ להעניק לסגנו מייק פנס סמכויות כמו אלה שהעניק אובמה לג'ו ביידן?

מטרידה לא פחות היא משפחת טראמפ בהרכבה המלא והתפקיד שתמלא בנשיאות אב המשפחה. מדובר בחבית של תפוחים רקובים שאמרו דברים שהדעת אינה סובלת. האם הצאצאים המבוגרים הללו, שלחשו באוזני האב, יתפקדו כמשפחת פשע וינהלו את עסקיו כשהם אינם מקיימים את חובת ההפרדה בין הנשיא לעסקיו הפרטיים? ספק אם תהיה בתולדות הנשיאות תקופת חסד קצרה יותר. את רוב הסבלנות של אמריקאים רבים מיצה טראמפ במהלך הבחירות. כדי להישאר בשלטון יהיה עליו להאכיל את תומכיו כנשר המאכיל את גוזליו. מה שמבטיח שלאזרחים אמריקאים רבים מחכה אחת התקופות הקשות בתולדות הדמוקרטיה המפוארת הזאת והזדמנויות רבות מספור לכסות את עיניהם מבושה ומזעם.

tguvot@maariv.co.il