ראוי שההחלטה הבזויה שקיבלה מועצת הביטחון, תפקח עיני רבים וטובים במקומותינו, שצריכים לבדוק את הנחות היסוד שלהם. הנחת היסוד המרכזית היא שאם רק נקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, נקפל את דגל ההתיישבות בארץ ישראל, נעקר את חוק ההסדרה, נהרוס בתי יהודים ונפנה אותם לתוך הקו הירוק - נזכה לכתף חמה בעולם. המפלה במועצת הביטחון המחישה לכולנו שבעיני העולם הבעיה היא לא עמונה, הבעיה היא הכותל המערבי.
הצבעתן האחידה של מדינות "ידידותיות" נגדנו בסוגיה כה עקרונית מצריכה חשבון נפש כן, אמיץ ונוקב. בלי לטייח. החלטה המשתלחת בבנייה בירושלים ומתעלמת מהקשר של העם היהודי לכותל המערבי, היא לא עוד החלטה נגד ההתנחלויות ובעד מדינה פלסטינית. היא מעידה על אי-הכרה אמיתית בקיומה של מדינת ישראל ועל כפירה בזכות ההיסטורית והדתית של העם היהודי על מולדתו.
לעתים אין כמו סטירת לחי הגונה כדי להעניק פרופורציות, כדי לסדר את המחשבה וליישר חשיבה מעוותת. חשבון נפש אמיתי עשוי להוליך למסקנה שעוד הסברה ועוד הליכה בכיוון של שיתוף פעולה, חיזור וריצוי של מדינות אחרות - לא יובילו לתוצאה הרצויה. וגם לא עוד "מחוות" לפלסטינים. קיבלנו תזכורת פוקחת עיניים לכך שדבר לא השתנה בעולמנו. אנו עדיין עם לבדד ישכון. אבל ההגדרה הזו, שבאה מפיו של מי שרצה לקלל ונמצא מברך, כללה גם חלק שני "ובגויים לא יתחשב".
הסיפא הנשכחת הזו הייתה צריכה לשמש לנו כמגדלור באפלה המדינית. מי שאמר "או"ם שמום", וכיוון להתחשבות המופרזת בגויים, צדק. הניסיון ההיסטורי מוכיח שכשישראל עושה מעשה נכון וסופגת בגינו ביקורת, הצהרות דרמטיות באו"ם ואפילו סנקציות רחמנא ליצלן; היא רק מתחשלת ומתעצמת. באופן פרדוקסלי, גם בעיני אומות העולם. העולם שייך לחזקים.
הנה תזכורת קטנה: אפילו ממשל רייגן גינה את תקיפת הכור הגרעיני בעיראק, עיכב משלוח מטוסי F-15, והעולם כולו החרה החזיק אחריו ביתר עוצמה. ישראל החזיקה מעמד ולימים הפכה הפצצת הכור לפעולה שהעולם כולו מעלה על נס לחיוב ומרעיף עליה שבחים.
גם במלחמת ששת הימים הייתה זו ישראל שפתחה במלחמת מנע, והעולם יישר קו עמה. במלחמת יום כיפור, לעומת זאת, ישראל שעתה לאזהרות ונמנעה מתקיפה אווירית מקדימה. על מחדל זה שילמה מחיר כבד. עברו עליה רגעים קשים מאוד. היא שיוועה לאספקת נשק ותחמושת, אבל אף מדינה אירופית לא הייתה מוכנה אפילו לאפשר למטוסי הגלקסי האמריקאים לבצע נחיתת ביניים בשטחה בדרך לישראל, למרות "ההתנהגות הטובה" שלנו. בסוף הייתה זו פורטוגל, תחת יורשי הרודן הנאור והאהוב אנטוניו סלזאר, שאפשרה חניית ביניים לרכבת האווירית באיים האזוריים שבשליטתה.
וכך, מלחמת ששת הימים, הפלה חוזרת ונשנית של עשרות מטוסי אויב ללא אבידות לכוחותינו, פעולות נועזות ועתירות דמיון של צה"ל בנג'ע חמאדי, בביירות ובעיקר באנטבה, ועוד פעולות שדיווחו עליהן רק מקורות זרים, שחלק לא מבוטל מהן בוצע חרף דרישה אמריקאית להימנע מלבצען - זכו להסכמה גורפת בדיעבד. הן אפילו זיכו את מדינת ישראל ויהודיה במעריצים רבים, דווקא בקרב הכוחות הלאומיים הבריאים שבקרב אומות המערב.
לעומת זאת, את דוח גולדסטון חטפנו ישר לפרצוף, לאחר שאזורים שמהם יצאנו תוך עקירת יישובים, גירוש יהודים, החרבת בתי כנסת ובתי קברות - הפכו בסיס לתוקפנות ולשיגור טילים ופצמ"רים נגד אזרחי ישראל, המתגוררים בתוך הקו הירוק.
לכן, עם כל הכבוד הראוי לרואי השחורות המנפנפים בהאג, ראוי לומר כך: שרדנו אלפיים שנה כנגד כל היגיון, חזרנו לארצנו לאחר אלפיים שנות גלות וכנסנו נפוצותינו מ-70 מדינות. שרדנו את טורקמדה והאינקוויזיציה, פרעות ופוגרומים ואפילו ניסיון להשמדת עמנו, כך שזה לא יהיה מרחיק לכת להניח שנשרוד גם את האג.
# # #
לא חשוב אם חוק ההסדרה תרם או לא תרם, באורח חלקי או מלא, למהלך של אובמה. לא חשוב אם משרד החוץ לא רוצה או לא מסוגל לייצג את עמדת הממשלה הנוכחית, ולהציג לעולם בצורה נאותה את זכותנו על ארץ ישראל. לא חשוב מה אמרה ישראל לאחרונה מעל הבמה העוינת של העצרת הכללית, ואפילו פחות חשובה התובנה הכל כך ברורה לרבים, שממשלות ישראל לדורותיהן העבירו מסר שלילי לאומות העולם, בהחזיקן את חברון, בית אל ובית לחם נחלת אבותינו כשטח כבוש ולא כחלק מארצנו על פי רצון האלוהים, זכויותינו ההיסטוריות וההבטחות הרשמיות של העולם התרבותי .
כרגע ברור מאוד מה אמרו הגויים ומדוע. אנגליה, רוסיה וצרפת מבינות מצוין עד כמה ההתנהלות באו"ם כלפי ישראל מעוותת וחד־צדדית. ואם הן היו צריכות הסבר, קיבלו אותו בנאומה המצוין של שגרירת ארה"ב סמנתה פאוור. הבעיה הרבה יותר עמוקה ועקרונית, לכן לא נותר אלא לחזור לאמת הישנה נושנה: לא חשוב מה אמרו הגויים, אלא מה יעשו היהודים.
טוב עשה ראש הממשלה שהגיב באורח שונה ממה שהורגלנו אליו עד היום. נתניהו ראוי לשבח על תגובתו שקטעה באבחה את הדכדוך הלאומי, שהבליט את הגנים הגלותיים שעדיין מפעמים בנו. אולי תגובה זו מסמלת תחילתה של מדיניות חדשה, לא פייסנית לא מחניפה, לא מתנצלת. מדיניות שיוצאת מהנחה שאין לנו בעיית הסברה, שאנו מבינים מצוין מה אנחנו עושים, מה העם שלנו רוצה. הוא מבהיר זאת בבחירות פעם אחר פעם.
אני מקווה שביטול הביקורים והנזיפה בשגרירים פותחים עידן חדש, ושוברים פרדיגמות חסרות אחיזה במציאות. המדיניות החדשה צריכה לשאוב השראה מהפסוק "ובגויים לא יתחשב". ובעיקר לא יתחשב באותם גויים שמתיימרים להציל את ישראל מעצמה. אלה שפועלים בצביעות נחושה. אצלם בבית הם זורקים רפש על מי שעושה שימוש לכאורה בגורמים זרים ומדינות זרות כדי לנצח בבחירות שלהם, ומאידך הם מנסים לכפות על ישראל מדיניות והחלטות שהרוב בישראל מאמין שהן מסוכנות לעצם קיומו של העם היהודי.