בדואים, מכירים? אלה עם הכאפייה והעבאיה, הגמלים והעזים, האוהלים והנדודים. אלה עם הסיפורים ליד המדורה בלילה, השבטים וריבוי הנשים. בדואים. אז מה הבעיה (חוץ מריבוי הנשים)? שבמציאות זה כבר מזמן לא נראה ככה. בואו נפסיק לכבס מילים, ונפסיק לייפות את המציאות: יש הרבה בדואים בנגב שהם אספסוף פורע חוק, קן צפעים של התנועה האסלאמית, ברברים ובריונים. גניבות רכבים, הצתות מכוונות, חבלה בגידולים של היישובים היהודיים באזור, גמלים משוטטים בכבישים, נהיגה פרועה. ותעצרו אותי, כי אף אחד לא עוצר אותם. 

ושאף אחד לא יספר לכם שהם אזרחים כמו כולם, ושהם משרתים בצבא וחיילים גיבורים. נכון, יש בדואים שבחרו להתערות בחברה הישראלית, בחרו להיות אזרחים שומרי חוק ולא לירוק בפרצוף של המדינה במקרה הטוב, או לשעוט ברכב לעבר שוטר ולרצוח אותו במקרה הרע. פחות מאחוז מהבדואים בנגב  משרתים בצבא. כמה מהם משלמים מסים וארנונה? אני לא יודעת. מהמרת שלא הרבה. 

לשם דוגמה ניקח את משפחת אבו אל־קיעאן, זו שאת ביתה הרסו השבוע. בקום המדינה הם גרו באוהלים באזור בית קמה. ב־1956 פונתה המשפחה על ידי המדינה לאזור חירן באופן זמני, עם חוזי חכירה לעיבוד הקרקע, והתבקשו להתיישב במקבץ אחד. למה הם הועברו? כי מלח הארץ שבו אנו עוסקים אסף מודיעין נגד כוחות צה"ל, שנעו על ציר 40, והעביר אותו לירדן. ברגע זה נטמן זרע הפורענות. 

הלווייתו של השוטר ארז (עמדי) לוי שנהרג באום אל חיראן. צילום: אבשלום ששוני

על פי חוק יש להרוג בוגדים. אבל מדינת ישראל בחרה לא לממש את זכותה ולמגר את הנגע, אלא להפך, היא זיכתה את הבוגדים בחוזי חכירה על הקרקע. העלמת העין הזו, משנות ה־50, הידרדרה לעיוורון קטטוני של המדינה בכל הנוגע לאכיפת החוק ולהחלת הריבונות. במקום להרוג, או לפחות לגרש את הבוגדים, הם נשארו כאן בינינו. 

במקום מקבץ אחד - הם יושבים בחמישה. במקום להיום אזרחים שומרי חוק - הם מיידים אבנים לעבר שוטרים, ואחד מהם הוא רוצח. אמו אמרה "כוחות הכיבוש ירו בבני בזמן שיצא לעבודתו". איזה כיבוש? חשבנו שהבדואים הם אזרחים נאמנים, שומרי חוק המשרתים בצבא. וכשח"כ טאלב אבו עראר מהרשימה המשותפת קורא לממשלת ישראל לפנות את המקום, הוא מחזק את הנקודה: הבדואים לא רוצים את הריבונות הישראלית בשטח. הם רוצים ריבונות אחרת לגמרי. 

זה הפך להיות אקסיומטי באופן חוצה מפלגות ואידיאולוגיות, שיש להסדיר את התיישבות הבדואים. כל גבר בדואי זכאי כיום למגרש של 800 דונם, במימון כמעט מלא של המדינה, ביישוב חוקי ומוסדר, עם רישום בטאבו. כן, רק לבדואים. זו גזענות. רוצים להתעלף? הבדואים שפרעו חוק ובנו באופן לא חוקי, זכאים לפיצוי על הבית הבלתי חוקי שלהם. זוכרים את הרעש שעשו על הפיצויים לתושבי עמונה? שומעים את השקט עכשיו? מישהו העז להעלות טענה שהכסף הולך לבדואים במקום לילדים עניים? במקום לעיירות הפיתוח? במקום לכבישים האדומים? כל מי שעשה זאת אז ולא היום הוא גזען ומניפולטור.  

דין עמונה 

בעמונה יש פסק דין חלוט של בג"ץ, שבא עם דד־ליין. הדד־ליין נדחה במאמצים אדירים ובהתערבות של ראש הממשלה וייושם עוד שבועיים. לפסק הדין  החלוט של מרים נאור בעניינם של אבו אל־קיעאן אין דד־ליין, כי לבדואים לא נותנים דד־ליין. הם עלולים להתעצבן. פסק הדין נחלט בינואר אשתקד, ומאז ועד היום הצליחו להעביר בתחנונים ובהשתדלויות שני שלישים מתושבי אום אל־חיראן (הלא חוקי, זוכרים?) לחורה הסמוכה.

350 איש שנותרו במקום מפריעים להקמת היישוב חירן, אחד מ־14 היישובים שעליהם הכריז אריאל שרון כבר ב־2002, במקביל ל־11 היישובים הבדואיים שכבר קמו. המשפחה המדוברת כבר הסכימה להסדר, קיבלה מגרשים ועוד, אך ברגע האחרון החליטה לא לקיים את חלקה בו.  

אגב, חלק מהתושבים הלא חוקיים במקום יגישו מועמדות למכרז לרכישת מגרשים ביישוב החדש, חירן, מה שככל הנראה ירתיע משפחות יהודיות מלרכוש בו מגרשים וכך יהפוך גם הוא ליישוב בדואי. ארגוני שמאל רדיקלי כגון "עדאלה" ו"במקום", המנצחים על המאבק, מתעקשים להצמיד לסוגיית חירן תווית של מאבק לאומי, ואינם בוחלים בהפצת מידע שקרי המציג את מדינת ישראל כבריון גזעני. אני חושבת שיש צדק בגישה שלהם, אבל מזווית הפוכה בתכלית: המלחמה של הבדואים על השטח היא מלחמה גזענית ולאומנית. הם אלה שלא מקבלים את הריבונות הישראלית על השטח, הם אלה שלא רוצים חוק. בינתיים זה עובד להם נהדר.  

מדינת ישראל מעדיפה לא להיות ריבונית. לא בקלאנסווה, לא במזרח ירושלים, ובטח שלא בנגב. ממשלת ישראל והעומד בראשה לא רוצה להתמודד עם העולם הזועם, כשיופצו התמונות של החלת החוק במגזר. העולם נושא בדממה גירוש והריסת בתים של יהודים שלא עברו על החוק, אבל ערבים, זה סיפור אחר לגמרי. 

החטא של אי־הריבונות, של הוואקום הפחדני הזה, הוא חטא של שנים. הוא לא התחיל היום, לא בממשלה הנוכחית ולא בקודמתה. למה נאכף החוק בקרב היהודים? כי זה קל. כי זה לא מסוכן. למה הוא לא נאכף בכפרים הערביים? כי אין לנו הכוח הנפשי להתמודד עם ההשלכות. 350 הבדואים הדבקים במרד שלהם במדינה צריכים להיות מגורשים ממנה לאלתר. אולי אם יגורש כפר שלם, הם יראו וייראו. אי אפשר להתנהל רק עם גזרים, ומדינת ישראל שכחה איפה היא שמה את המקל שלה, כשמדובר באכיפת החוק מול הערבים. 

האם אני מבקשת שהשוטרים יסכנו את חייהם במשימה כזאת? כמובן שלא. אסור שתיפול שערה משערות ראשם. נכון, המצב התדרדר ואין מורא מלכות, ויש הרבה מאוד נשק בקרב הפזורה. אז אם ההערכות הן שיהיה קשה לאכוף את החוק עם צו הריסה ופלוגת יס"מ, אז צריך להיכנס עם טנק. נשמע לכם חמור? תשאלו מה חושבת על זה משפחתו של רס"ב ארז (עמדי) לוי הי"ד.