פרשת 2000 צריכה להדאיג את כולנו. מהותה, אופן סיקורה וחקירתה מעלים שאלות מטרידות על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק בישראל. אבל לפני הדאגות, יש לחזור אחורה בזמן, אל נובמבר 2014, אז נפלה הממשלה והכנסת התפזרה. מי שהחליט על המהלך היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבמו ידיו פירק את הממשלה שהקים שנה קודם לכן ובכך סיכן את עתידו.

הקש ששבר את גבו של נתניהו היה הצעת חוק "ישראל היום", שעברה בכנסת בקריאה ראשונה. 43 חברי כנסת תמכו בו, בהם שלושה ראשי סיעה מהקואליציה: ציפי לבני, שרת המשפטים; יאיר לפיד, שר האוצר; ואביגדור ליברמן, שר החוץ. 23 חברי כנסת התנגדו.

הצעת החוק הובאה לכנסת על ידי ח"כ איתן כבל, ונועדה לגרום לסגירתו של "ישראל היום" באמצעות איסור חלוקה חינם של עיתון ארצי. תומכי החוק טענו כי הצעת החוק תחזק את העיתונות הכתובה, משום שהיא תאפשר לעיתונים הנמכרים בתשלום לשרוד בעידן האינטרנט.

טענה זאת הייתה מגוחכת על פניה. הרי לא היה כאן שוק עיתונות פתוח לפני שהופיע "ישראל היום" בשנת 2007. באותה שנה עמד שיעור החשיפה של "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע על 50.7%.

כפי שהבהיר היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, בחוות דעת על הצעת החוק, החוק היה בלתי חוקתי. הוא לא היה מביא לחיזוק העיתונות הכתובה, אלא נועד לפגוע באופן ספציפי בחופש העיתונות ובחופש העיסוק של "ישראל היום", זאת תוך שיפור מצבו העסקי של "ידיעות אחרונות" באופן ישיר.

לבני סירבה לקבל את עמדתו של וינשטיין. כפי שהעידה במהלך מערכת הבחירות, היא שוחחה על הצעת החוק עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, וקיבלה חוות דעת משפטית שהוכנה על ידי "ידיעות אחרונות" ובעקבותיה בחרה לקדם את הצעת החוק.




הפשע שלא היה

במרכז פרשת 2000 עומדות השיחות שקיים נתניהו עם מוזס בסמוך למערכת הבחירות של 2015. על פי הדיווחים, לפני קיום הפגישות נועד נתניהו עם עורך דינו דוד שמרון והביע את חששו כי מוזס ינסה לסחוט אותו. שמרון בתגובה הורה לראש הממשלה להקליט בסתר את הפגישות. כלומר פרשת 2000 היא תוצאה של קיום הנחיה שקיבל נתניהו מעורך דינו.

בימים האחרונים מפרסם ערוץ 2 תמלילים מאותן הקלטות, שמהם למדנו כי מוזס הציע לנתניהו עסקה של שלטון תמורת עיתון. תמורת קיצוץ משמעותי בפעילות העסקית של "ישראל היום" - הן במודעות שרוכשים משרדי הממשלה והן במספר העותקים המוצעים לחלוקה חינם - הבטיח מוזס לא רק לצמצם את מידת העוינות של סיקור נתניהו על ידי עיתונו, אלא גם לדאוג כי ראש הממשלה יישאר בתפקידו "כמה זמן שתרצה". מהדברים הללו ניתן היה להסיק כי אם נתניהו לא יפעל לצמצום פעילותו העסקית של "ישראל היום", הסיקור העוין יישאר ללא שינוי ועיתונו של מוזס ימשיך לפעול להפלת נתניהו.

מוזס ונתניהו. צילום: פלאש 90מוזס ונתניהו. צילום: פלאש 90

בהסתמך על התמלילים הללו מוזס ונתניהו נחקרים באזהרה בחשד לעסקת שוחד - וזה מביא אותנו לבעיה הגדולה בפרשת 2000. הרי כולם יודעים איך הסיפור הזה נגמר: נתניהו סירב להצעותיו של מוזס. הוא לא תמך בהצעת החוק ולא פעל לצמצום פעילותו של "ישראל היום". אז אם הוא חשוד בביצוע פשע על בסיס המפגשים שקיים עם מוזס, מה אפשר להגיד על 43 חברי הכנסת שפעלו לקידום הצעת החוק בהצבעה בכנסת? איך יכול להיות שהם לא נחקרים?

חוקרי להב 433 לא היו מעוניינים לדעת מה היה תוכן השיחות שניהלה לבני עם מוזס, שבעקבותיהן העדיפה את עמדתו על פני זו של היועץ המשפטי לממשלה? היות שמוזס הציע עסקת תן וקח לנתניהו, האם לא ייתכן כי עשה זאת גם עם לבני?

ומה לגבי לפיד? האם האיש שמבקש להיות ראש ממשלה נפגש עם המו"ל שרואה בעצמו גורם הממליך ראשי ממשלה באמצעות עיתונו? האם מוזס הציע ללפיד משהו בתמורה לתמיכה בחוק בלתי חוקתי, שפגע בכוונה תחילה בחופש העיתונות בישראל באופן שאין לו אח ורע בעולם הדמוקרטי? ומה לגבי ליברמן וכבל?

להבדיל מנתניהו והליכוד, שלושת ראשי סיעות הקואליציה המורדים הצביעו, יחד עם חברי סיעותיהם, בעד הצעת החוק. אם מוזס הציע להם עסקאות, כפי שהציע לנתניהו, הם בוודאי קיבלו אותן. לא מעניין את המשטרה לבדוק את העניין? איך היעדר הסקרנות הזה עולה בקנה אחד עם הטענה כי המשטרה פועלת כהלכה, בלי ששיקולים זרים משפיעים על חוקריה?

עצם העובדה ששאלות אלו אינן נשאלות במהדורות החדשות שבהן נחשפים פרטים נבחרים משיחות מוזס־נתניהו, מצביעה על הטבע הבעייתי של התקשורת הישראלית. הרי מוזס, כפי שנחשף בקלטות, אינו פועל מתוך אידיאולוגיה. הוא היה מוכן לשנות את הקו האידיאולוגי והפרסונלי של עיתונו תמורת עלייה ברווחים. מוזס שנחשף בקלטות הוא איל הון, המשתמש בשיטות פסולות לקידום ענייניו הכלכליים. אבל עובדה זאת לא מוזכרת בדיווחים.

אי אפשר לדעת מה יהא בסופה של פרשה 2000, אבל כבר עכשיו ברור הלקח הראשון: פירוק המונופול של ערוץ 2 בתקשורת המשודרת. הכיסוי של הפרשה על ידי הערוץ מוכיח באופן חד־ משמעי כי יש למכור רישיונות שידור לכל מי שיש לו כסף לקנות אותם. מי שיצליח לשרוד, ישרוד. מי שלא, ייפול. המצב הנוכחי, שבו ערוץ 2 יכול להכתיב מציאות לציבור במטרה להביא להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, הוא בלתי נסבל.

בנוסף, הימנעות המשטרה מחקירת הפוליטיקאים שתמכו בהצעת החוק, זו שלמענה הציע מוזס עסקה בעייתית ביותר לנתניהו, גורמת לספקות כבדים באשר לשיקול הדעת של צוות החקירה המשטרתית. ודי בחשדות אלה לפגוע בשלטון החוק שלנו.

tguvot@maariv.co.il