החדשות הטובות עם כניסתו לתפקיד של הנשיא דונלד טראמפ הן שהדמוקרטיה האמריקאית חיה ונושמת. בסוף השבוע קיבלנו לכך שתי הוכחות. האחת, השלטון עבר באופן מסודר. השנייה, מאות אלפי מפגינים, ברובם נשים, שכמחאה חבשו לראשן כובעי "פוסי הט" ורודים, צעדו ברחבי וושינגטון, ניו יורק, שיקגו, בוסטון, סנט לואיס, לוס אנג'לס ועוד כדי להביע שאט נפש מתחילת כהונתו של הנשיא החדש טראמפ. יש מי שמביט בסרטוני הצעדות בביטול בטענה שהבחירות כבר הוכרעו. אבל בדמוקרטיה החזקה בעולם ההפגנות הללו הן יריית הפתיחה לעתיד לבוא.
לאורך ההיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית היו ההפגנות והצעדות מנוף לא מבוטל לשינויי עומק ניכרים. כך, למשל, ידועה מאוד צעדת הסופרג'יסטיות באוקטובר 1915, עת עשרות אלפי נשים, בצעדה הגדולה עד אותו זמן בעיר, פסעו לאורך השדרה החמישית בניו יורק בתביעה להענקת זכות הצבעה לנשים. שנתיים לאחר הצעדה, בבחירות שנערכו במדינת ניו יורק, הוענקה זכות ההצבעה לנשים.
בשנת 1920 הוכנס התיקון ה-19 לחוקה, וזכות ההצבעה לנשים הוחלה בארצות הברית כולה. דוגמה נוספת היא צעדות השחורים ופעילי זכויות האדם בשנת 1965 בהנהגתו של מרטין לותר קינג מהעיר סלמה לעיר מונטגומרי במדינת אלבמה. צעדות אלו בסופו של דבר הביאו את הנשיא לינדון ג’ונסון להגיש הצעת חוק לקונגרס, שהעניקה לאפרו־אמריקאים את זכות ההצבעה.
כמובן, הפגנות שאין מאחוריהן תנועה רעיונית מגובשת יתפוגגו. אך הפגנות הנשים ההמוניות שנערכו ביום אחד באופן סימולטני ברחבי מדינות שונות בארצות הברית ומחוצה לה מוכיחות כי מתנגדי טראמפ מתגבשים לכדי תנועה מאסיבית, המבקשת לקרוא תיגר על נורמות "עידן טראמפ". לא מן הנמנע שככל שמדיניותו הכלכלית של טראמפ תביא לפגיעה במוחלשי החברה, יצטרפו אל האליטה מוושינגטון גם המיעוטים המתוסכלים, שחלקם נתנו לו את קולם.
מציאות פוליטית של הפגנות הולכות ומתרחבות ברחבי ארצות הברית נגד מדיניותו האנטי־הומניסטית לא תשאיר את טראמפ אדיש. הן כפוליטיקאי והן כאיש טלוויזיה מראות של צעדות וכרזות בגנותו לא ייתנו לו מנוחה. סביר להניח שהוא יצייץ בלי הרף בטוויטר וישתמש ברטוריקה המקובלת של שנאת התקשורת. כטיפוס השש אלי קרב לא מן הנמנע שהעימות הציבורי אף יוביל אותו להקשחת צעדיו ולהגבהת הלהבות של ההפגנות. להילרי קלינטון, לבני הזוג אובמה, לברני סנדרס, כמו גם לאנשי הוליווד הזוכים לפופולריות גבוהה, עשוי להיות תפקיד מפתח בהלהטת המפגינים.
הדחת נשיא אמריקאי טרם סיום כהונתו אינה שכיחה, ואף אינה ריאלית נכון לעכשיו. אך הדמוקרטיה בעלת מערכת האיזונים והבלמים, שמכהן בה טראמפ, אינה דומה לזו שמכהן בה פוטין. הקונגרס, שאומנם נשלט בידי רוב רפובליקני אך קשוב לרוחות מבחוץ ומאוים בעצמו בידי טראמפ, עשוי להתגלות כלעומתי ולהקשות עליו להוציא לפועל את מדיניותו. ההפגנות שזכו להד מחוץ לארצות הברית עשויות להמשיך לפעול כאפקט דומינו בדמוקרטיות נוספות, שבהן פשתה תרבות טראמפית על מרכיביה השונים. בארבע השנים הבאות הדמוקרטיה האמריקאית עשויה להוכיח כי היא גדולה ממנהיגיה.