אם זה לא רק ביבי, אלא הכל. כלומר, כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, מישהו גרם לנו לחשוב, שטף לנו את המוח. מה אם מישהו מאכיל אותנו בדעות קנויות. מה אם כל מה שאנחנו רואים וקוראים וצורכים בתקשורת, הוא אחרי שמישהו דיבר עם מישהו אחר, ולמעשה, סחר בנו. ומאחורי כל כלי תקשורת יש איש עשיר, עם דעה קנויה על ידי פוליטיקאי בעל אינטרס, ובעצם, אין אמת, ועד שפעם אחת אתה מסתכל על משהו וחושב שהוא אמת, מתברר שזה פייק ניוז.

אני מנסה לחשוב מה אני יודע על העולם, ואיך אני יודע אם זה נכון. למשל, אני יודע שבעדשים שחורות יש חלבון, ואני יודע גם שעדשים זה נקבה, כי ביררתי במילון. אבל אם המילון קנוי, והעדשים קנויות, והכל זה שקר, אז אין עדשים בכלל, והכל הוא המצאה של נוני מוזס, כל העדשים האלה, וגם תופעת הבריאותנות שאני לוקה בה, שלפיה צריך לאכול בריא ופחמימות זה משמין - הכל מעשייה, בובע מייסעס, שטויות במיץ עגבניות.

ואולי גם הביטוי הזה נולד כדי להגדיל את צריכת מיץ העגבניות, כי פעם איזה בעל מפעל למיץ עגבניות נקלע לקשיים ושיחד בעל עיתון כדי שיכניס את הביטוי לתודעה שלנו. עושים עלינו סיבוב וגורמים לנו להאמין בדברים, כדי שאיש עשיר יהיה קצת יותר עשיר. אם מאחורי כל עיתון ואתר עומד מישהו, נניח נוני - שיכול לכתוב בעיתון שביבי זה כן טוב, בדיוק כמו שהוא יכול לכתוב בעיתון שביבי זה לא טוב - אז אולי כושר זה בכלל לא בריא, ואני סתם רץ כמו פסיכי על מסילה, וגם אין עדשים שחורות, והן לא זכר ולא נקבה, כי לשמות עצם לא אמור להיות מין, וגם אין בהן חלבון, ולא כלום, והן סתם חתיכות קרטון שחורות ומגעילות שאיזה איש שיש לו גם אינטרס וגם מכון כושר דיבר עם נוני, ויחד הם המציאו הכל, וגרמו לי לרוץ ולאכול עדשים, וכל החיים שלי הם בעצם בדיה.

באמת קיים. דוד ביטן, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90באמת קיים. דוד ביטן, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

או קחו למשל את גפן ברקאי, שאומרים שהוא כוכב גדול. בכל מקום שאני הולך אליו, מדברים על גפן ברקאי, מצלמים את גפן ברקאי ואומרים שגפן ברקאי משחק בכל מיני סדרות והוא גבר לוהט, ותכלס, ביני לבין עצמי, אין לי מושג מי זה גפן ברקאי. אז אולי גם גפן ברקאי גם עדשים שחורות וגם מכון כושר - הכל המצאות של איזה נוני. ואולי גם הוא עצמו הוא איזו המצאה של האיש האמיתי ששמו ארנון. כי בפרשה הזאת יש שני שמות לאותו אדם. ושמתי לב, שהכתבים הבכירים ב"ידיעות אחרונות" אומרים שלא רק שהם לא הושפעו ממנו, אלא הם בכלל לא ראו אותו, ולא דיברו איתו, הוא לא התקשר אליהם ולא נפגש איתם. אז אולי הוא לא קיים אלא בדמיונם הקולקטיבי של הכתבים והפרשנים, שבמקרה, באותה תקופה, חשבו אותו דבר על אותם דברים, כי לפי מה ששמעתי השבוע בתקשורת מעיתונאים שעושים את עצמם מבינים, והתראיינו לעיתונאים אחרים, שעושים את עצמם לא מבינים, נוני לא היה צריך להגיד לנחום או לסימה, הם ידעו לבד מה צריך לחשוב. כלומר, מדובר בישות עליונה, מומצאת, שמכתיבה על ידי כוח המחשבה את ה"אמת".

ובסוף עוד יתברר שכל הדברים שידענו עד עכשיו אינם נכונים, וחיינו היו שקר והכל "הבל הבלים, הכל הבל" כמו שאמר קוהלת, שגם הוא העיד השבוע במשטרה, שגם הוא מעולם לא דיבר עם נוני, אלא כתב את מה שהוא חשב שזו “האמת", שאין חדש תחת השמש, ולא שהוא באמת ראה את השמש, אלא הבין שהיא קיימת רק כי דיברו עליה במסדרון של "ידיעות", ועכשיו הוא מבין שגם הוא היה רק כלי משחק, כמו איתן כבל, שחשב שהוא ממציא הצעת חוק נגד “ישראל היום" אבל בעצם היה שליח, מוציא לפועל, בלי שהוא יידע.

אז תחשבו שכולנו, בסך הכל, כלים על לוח שחמט של אנשים עשירים ופוליטיקאים גדולים, שמשחקים בנו. תחשבו שהכל בעצם לא קיים, ואנחנו נמצאים בעולם מכור של איזה נוני מוזס, או גרוע מכך, תחשבו שהכל המצאה, ורק דוד ביטן באמת קיים.