הקרב המשפטי היה כמעט אבוד מראש: בג"ץ אינו ממהר להתערב בחקיקה של הכנסת, וטוב שכך. בקשת הרשויות המקומיות לבטל את תיקון החוק שעל פיו פועלת "קרן הניקיון" למִחזור אשפה נדחתה בשבוע שעבר. בג"ץ, בנימוק שקשה להתווכח עליו, פסק כי גם אם החוק גרוע, והשופטים רמזו שיש אפשרות כזו, אין בכך עילה לבטלו. שהרי כמעט לכל חוק יש מתנגדים הטוענים נגדו, ואילו היה בג"ץ נדרש לדון באיכותו של כל חוק, ואף פוסל חוקים שאינם טובים בעיניו, היו נמחקים פרקים נרחבים מספר החוקים, וגם חלק ניכר מפעילות הכנסת - בחינה ובקרה של הצעות חוק - היה מתייתר.

"הייתה לנו ציפייה שבג"ץ יבחן בכל זאת את השאלה אם הכסף משמש לייעודו", אמרה עו"ד שרון מדל־ארצי ממשרד GKH, שייצג את מרכז השלטון המקומי בעתירה. "במשך כל עשר שנות פעולתה לא הצליחה הקרן להקים אפילו מפעל מחזור אחד לפסולת ולא הפחיתה את כמות האשפה הבלתי ממוחזרת. ברור כבר היום שהיעד שקבעה הממשלה, הפחתה של 50% בכמות האשפה הבלתי ממוחזרת, לא יושג".

סיפורה העגום של הקרן לניקיון, השואבת מדי שנה בשנתה מאות מיליוני שקלים מהציבור ומנפחת ב־3% את חשבון הארנונה שלנו, מוכר היטב לשוחרי איכות הסביבה: מרבית האשפה שאנחנו מייצרים נקבר ב"מטמנות" הפזורות ברחבי המדינה. זה הפתרון הנוח והזול ביותר להיפטר מהאשפה, אבל יש לו מחיר כבד, שאינו נראה לעין. זהו המחיר שהכלכלנים מכנים "עלויות חיצוניות": הקרקע שבה נטמנת האשפה מזדהמת בחומרים רבים שאינם מתכלים עם הזמן, חלק מהרעלים נשטפים ומגיעים למי תהום ולמקורות מים. גם מערכת התובלה של האשפה לדרום הארץ גובה מחיר בזיהום ופגיעה סביבתית.

הרשויות המקומיות, האחראיות לפינוי האשפה, יכולות למנוע חלק ניכר מהפגיעה הזאת באמצעות השקעה במערכות למחזור אשפה או השמדתה בדרכים ידידותיות יותר לסביבה. אבל הפתרונות האלה יקרים ומורכבים מסתם קבורת אשפה. הממשלה החליטה לעודד אותם לחפש אחר פתרונות מזהמים פחות בדרך המקובלת: מס כבד על הטמנת אשפה. היטלים למימון עלויות חיצוניות הם אמצעי לחץ מקובל לשינוי התנהגות הציבור, והמדינה משתמשת בהם כדי להפחית את מספר המעשנים או להקטין את השימוש בדלק מזהם.

בניגוד לרוב המקרים, שבהם דמי ההיטל נכנסים לקופת המדינה ומשמשים מסים לכל דבר, החליטה המדינה, בעקבות לחץ פוליטי, להפקיד את כל כספי היטל ההטמנה בקרן מיוחדת בשם "הקרן לשמירת הניקיון".

"הכספים שיתקבלו בקרן לשמירת הניקיון יתנהלו בחשבון נפרד וישמשו לפיתוח, להקמה ולייעול של אמצעים חלופיים להטמנת פסולת שפגיעתם בסביבה פחותה מזו של ההטמנה (אמצעים חלופיים) ולעידוד השימוש בהם", נאמר בחוק, "בדרך זו, הכספים שיתקבלו מהיטל ההטמנה יוחזרו לרשויות המקומיות לצורך הקמת תשתיות למחזור ולהשבה".

לכאורה פתרון מחזורי נפלא לבעיית ההטמנה ולשימוש בכספי ההיטל. למעשה, בעיה לא פשוטה. הניסיון להטיל על המשרד להגנת הסביבה ייזום פרויקטים למחזור אשפה, משול להחלטה להטיל על משרד הדתות תכנון מתקפה צבאית על איראן. עיקר עיסוקו של המשרד הוא פיקוח והסדרה של מפעלים ושל גורמים המזהמים את הים, את האוויר ואת היבשה. הוא אינו בנוי לביצוע פרויקטים. למשרד להגנת הסביבה אין הידע הנדרש, לא היכולות ולא האנשים המסוגלים לטפל בהשקעות בהיקף כזה. מדי שנה בשנתה זורמים לקרן 700 מיליון שקל הנגבים מהציבור כ"היטל הטמנה", ולמשרד להגנת הסביבה אין מושג ירוק או אחר מה לעשות במיליארדי השקלים הנצברים בקרן. לפי הדוח האחרון שפורסם, נכון ל־2015 נצברו בקרן כ־2.1 מיליארד שקל.

הוקם ללא עזרת הקרן. מפעל מחזור פסולת בחירייה: יח"צהוקם ללא עזרת הקרן. מפעל מחזור פסולת בחירייה: יח"צ

סעיפים מיוחדים

גם במשרד להגנת הסביבה ובאוצר התחילו להבין שמדובר בקרן שלעולם לא תמלא את תפקידה, והחלו העניק לחוק פרשנויות נרחבות עד כדי גיחוך: האוצר החל לשאוב מהקרן מאות מיליוני שקלים כ"הלוואות" בתנאים לא ברורים לכיסוי הוצאות שהקרן לא נועדה לממן.

פרוטוקולים של הנהלת הקרן מעוררים חשד שמטרות הקרן והחוק נשכחו גם מלבם של המנהלים. בין היתר מוזרמים מיליוני שקלים כסיוע למפעל ההתנחלויות: ב־9 בפברואר השנה הוחלט להקצות 10 מיליון שקל לסיוע למערכי פינוי האשפה בקריית ארבע ובמועצה האזורית שומרון, וכן 3.5 מיליון שקל להצבת מצלמות למניעת הברחות במעברים בין שטחי הרשות הפלסטינית לישראל. 30 מיליון שקל יוקצו ל"תוכניות חינוכיות" בתחומי הסביבה, 70 מיליון שקל (בתוספת ל־150 מיליון שקל שניתנו בעבר) לפרויקט טיהור אזורי תעשייה מאסבסט.

סעיף מיוחד בחוק מתיר למשרד לנצל 35% מיתרת ההכנסות הבלתי מנוצלות של הקרן לצרכים אחרים. אבל מכיוון שלמשרד אין כמעט פרויקטים מהסוג שהקרן נועדה לממן, הוא עושה בכסף ככל העולה על רוחו - ובעיקר על רוחו של השר התורן, במקרה זה, זאב אלקין.

הכשל הארגוני היה הסיבה לעתירת הרשויות המקומיות לבג"ץ להפסיק את גביית ההיטל הבלתי יעיל ולהחזיר לתושבים את הכסף. בעקבות החלטת בג"ץ תמשיך המדינה לעשות ככל העולה על רוחה בכספי הקרן לשמירת הניקיון, כולל צרכים רחוקים מאוד מתחום הניקיון והגנת הסביבה.

דווקא לפני שבועיים נפל דבר. לאחר עיכובים רבים הוקם באתר חירייה מפעל המיחזור הגדול במדינה: מפעל ה־RDF ימחזר את מחצית האשפה של גוש דן ויקטין את כמות האשפה המוטמנת. חלק ניכר מהאשפה יעובד לדלק, וזה יזין את מפעל המלט נשר. את המפעל יזמו חברת נשר ואיגוד ערים דן, והוא הוקם ומופעל על ידי חברת ורידיס. הקרן לשמירת הניקיון לא הייתה מעורבת ביוזמה כלל. מפעל המיחזור האמיתי, כנראה, מסתדר גם בלי אלקין וקרן המיליארדים שלו.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: א. חוק שמירת הניקיון מגדיר את יישום החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק כאחת ממטרות הקרן [סעיף 10 (ב)], ועל פי קביעות אלו של החוק פועלת הקרן. חשוב להדגיש כי אסבסט הוא מפגע פסולת חמור הגורם למוות של עשרות אנשים בשנה, ועל כן קבע החוק שיש לטפל בו במסגרת קרן הניקיון. 

ב. כספי היטל ההטמנה ביו"ש מנוהלים בקרן נפרדת בתוך קרן הניקיון - ללא הבדל במטרות ובשימושים שקובע החוק. בהתאם להחלטת הממשלה 1652 לתוכנית סיוע לקרית ארבע והישוב היהודי בחברון, קבעה הממשלה כי תשודרג תשתית הפסולת בקרית ארבע וכי קרן הניקיון תקצה סכום לצורך שדרוג תשתיות הפסולת.

באשר למועצה אזורית שומרון, בעקבות סגירת אתר ההטמנה - עלויות השינוע לאתר טיפול ומיחזור מוסדר עלו. וכפי שעשתה הקרן בעבר ונקבע בחוק שמירת הניקיון, היא מסייעת בתקופת ביניים והתארגנות. זאת, כדי למנוע שריפת פסולת בשטחים פתוחים הגורמת לזיהום כבד ופוגעת בבריאות, או לחלופין למנוע הטמנה פיראטית. 

ג. חינוך ופיקוח: המשרד תומך בחינוך בנושאי טיפול בפסולת, מיחזור, השבה ונושאי סביבה דרך גני ילדים, בתי ספר ורשויות מקומיות מזה מספר שנים. לאור הצורך להגדיל ולשפר סיוע זה, הקרן החליטה להגדיל את התמיכה בפעילות השלטון המקומי העוסקת בעיקר בעידוד המיחזור ובמניעת השלכת פיראטית. הקרן התנתה הוצאת הכספים בהצגת תוכנית מפורטת ע"י  הדרג המקצועי של המשרד.

ד. חיריה: המשרד לא תמך ישירות במפעל המחזור החיריה. עם זאת, מודל התמיכה ברשויות לפי תוצאות וגידול בכל טון ממוחזר או מושב שהחל לפעול השנה, מעודד רשויות להעביר פסולת למתקנים כמו חיריה - ולמעשה תומך בקיומם והצלחתם.

יצוין, כי המשרד להגנת הסביבה תמך בשנים האחרונות גם בהפרדה במקור וגם במתקני טיפול, בהיקף של כ-400 מיליון שקל עבור 20 תחנות מעבר ומתקני קצה. 15 מיליון שקל מתוכם הוקצו לאיגוד ערים דן, עבור הקמת מתקן לטיפול בפסולת אורגנית ופסולת בניין.

2 מהמתקנים כבר פועלים, אחרים יפעלו בשנים הקרובות, כך שעד 2020 כ-50% מהפסולת המיוצרת בישראל תעבור במפעלי מיון הפרדה, מיחזור והשבה שתמך בהם המשרד.

בימים אלה, המשרד מקדם מדיניות פורצת דרך של טיפול אזורי בפסולת והקמת מתקני טיפול מתקדמים, כולל הפקת חשמל מפסולת במתקנים בבעלות הרשויות המקומיות, ובתמיכה של המשרד להגנת הסביבה.

כחלק ממהלך זה, המשרד תומך בשדרוג תשתיות הפסולת בכ-150 רשויות בפריפריה החברתית ומסייע ביצירת התאגדויות אזוריות לטיפול בפסולת.

אסטרטגיה חדשה זו ופעולת אלו יביאו בשנים הקרובות לעליית שיעורי המחזור וההשבה, לשיפור השירות לאזרח, ולהורדת עלויות הטיפול בפסולת לרשויות. זאת, תוך שאיפה להגיע לשיעור מיחזור של 35% ב-2020 לעומת 23% ב-2016.

hadarh002@gmail.com