לפני שנים, כשהתחלתי ללמוד משפטים, צחקו עלי. התחום מוצף. "תהיה מובטל". "כל חמור חולם להיות עורך דין". "המדינה נהייתה עיסה ‘משפטית' ועל קניית קוטג' יגישו שתי תביעות וערעור". לא פרשתי. סיימתי, אבל דילגתי מעל המקצוע. ייתכן שטעיתי. הייתי תלמיד סביר, ובבלבולי מוח אני אשף. אולי מנעתי מעצמי להיות מיליארדר שעושה מיזוגים, מייצג טייקונים וגוזר עמלות מפשרות בין גזלני אוצרות טבע. אולי. לפחות יש לי דיפלומה ועומדת לי הזכות לומר: "הלו, אתם מדברים פה עם משפטן".

בפועל, איני זוכר דבר מהלימודים. דיני עונשין, נזיקין, סדר פלילי. כלום. בתקדימי דיבות אני חזק. בכל זאת, 20 תקריות משפטיות מלמדות את האדם משהו. כעת כל זה כבר פאסה. המקצוע הלוהט היום הוא בתחום אחר. מיותר אפילו עוד יותר. לפי נתוני הלמ"ס העדכניים מסתבר שבישראל יש יותר מדריכי כושר מכרסים. על כל שמנמן יש 40 גורואים ומומחי תזונה. וסליחה, כבר לא קוראים להם מדריכי כושר. חס ושלום. תעז לחזור על הכינוי הזה בפומבי ותיתבע על גזענות ואפליה על רקע קלורי. בתוארם החדש מדובר באשפי פיטנס, מומחי טי אר אקס, אושיות קרוס פיט ואבירי היד האחורית והיד הקדמית. בילדותנו הסתפקנו במורה להתעמלות, שמהותו הסתכמה בטרנינג "סרג'יו טהיני" בצבעי אה־לה ברגותי, משקפי קררה ועייפות כרונית. ספורטיבית אתגר אותנו בשליחת כדור־רגל בתחילת השיעור למרכז האולם ואיסופו בסוף. לא יותר. מדי פעם ביקש שנצא לריצה סביב החצר, וזו הסתיימה כשילד עב בשר מהכיתה המקבילה תפס את צלעותיו בדרמטיות והכריז שיש לו אסתמה.

מכניקת החיים של כוכבי הכושר בהווה השתנתה לחלוטין. הם קמים בבוקר ואוכלים תפוח, משמש, תרד, קריאטין, כורכום, קייל ושאר ירקות שהשם יתברך לא הזכיר בספרי התורה מהסיבה שמקומם בבטנם של שפנים ומכרסמים ולא במעי האדם (ויסלח לי יובל נח הררי). אחרי המזון הם רצים כמו משוגעים, מרימים משקולות, מחטבים עכוז, גב, בטן תחתונה, בטן עליונה ומזיעים. הכל מתרחש במכונים שמעוצבים בסגנון ביירות שנת 82', ועלות דמי החבר בהם דורשת פיצוח פנסיות שמורות. בתום האימון מגיע האינסטגרם: מעלים תמונה וכיתוב שמאלצי נוטף הגיגים על חיים מאוזנים, אושר, עבודה קשה, מימוש מטרות וסודות היקום. משם ל"סטורי". הפעם קולאז': בטנים שטוחות וריבועים מבהילים משוזפים כמו של תייר צרפתי על אקסטה.

היו זמנים שבהם ניתן היה להגיע לאימון במכון בנעליים מרופטות של "המגפר" או "קרוקודיל", חולצת סוף מסלול, מכנסי "טופר" קצרים, שחשפו קצת מעבר ללגיטימי, וגרביים שהפכו ורודים בכביסה מעורבת. לא עוד. גברים ונשים מרביצים טייטסים מדודים, נעלי חלל מחזירות אור ואוזניות ענק שבתוכן השר כחלון יכול להעמיד לפחות שלושה פרויקטים במחיר למשתכן. עלות הגרדרובה הנדרשת היא כמובן טריליוני דולרים. כדי לקיימה צריך למכור כליה או להתחתן עם מאיה ורטהיימר. גם השקעה כלכלית לא מבטיחה שתיראה "שיק". אופנת השרירנים משתנה בן רגע. קניתי אדידס ב־1,000 שקל, אחרי משכנתה, והופ תוך שבוע הן פאסה. "מה אדידס? לך מהר תביא סניקרס נייק בצבע לבן קרם מבד עם גרב פנימי אלסטי", ציווני המדריך התורן. לא התקמצנתי. אצתי לחנות ושבתי עם המודל החם. להפתעתי הפכתי מיד ללעג ולקלס. עברו לריבוק. נבלות.

בטן שנראית כמו פוגרום קולינרי. המבורגר, צילום ארכיון: גליה אבירםבטן שנראית כמו פוגרום קולינרי. המבורגר, צילום ארכיון: גליה אבירם

אני חלש אופי

האסון הפיננסי–פלצני לא נגמר כאן. מתברר שכדי להרים משקולת צריך מומחיות. נדרשות שבע שנים בהרווארד לבצע בדייקנות תנועה שתשרוף מקסימום שומן. ארסנל מרשים של תרגילים שהשטן לא בנה מחכה לכם. כפיפות אוסטרליות, הנפות הודיות, מתח הפוך, מתח מדרגות ומתח ללא מתח. לא ממציא. נשבע לכם, זה קיים. ראיתי אדם עולה למתח כשאין מוט מתח. הכל כדי שבגיל 50 נוכל להיראות כשילוב של שוורצנגר ומייקל לואיס. שוורצלואיס. אולי מייקלנגר. סלחו לי על תעתועי הלשון. אם חשקה נפשכם באימון רגוע - אין אפשרות. בשום אופן אסור לבוא סתם ולעשות כפיפות בטן או שכיבות סמיכה כמו שחיה הלפרין לימדה אותנו. חובה להפוך צמיגים, להכות בחבל, לדחוס פלטות ברזל ולנתר בין קופסאות שעוצבו במיאמי.

בעולם החדש הזה, הג'נדר נעלם לחלוטין. גברים ונשים תפוחים באותה מידה. לכולם אחוריים בולטים, שניתן להניח עליהם שידת איקאה, גב מברזל וארומה שהשתיקה יפה לה. אם הרב יגאל תוהה לגבי הפרשי היכולות בין המינים, שיגיע לחזות בפלא ותנוח דעתו. מלמטה, מלמעלה, על הכתף, על הרגל ועל הבוהן. 300 קילו עפים לאוויר. היו עידנים שבהם פנו אל עלמות חן במכון והציעו: "צריכה עזרה עם המשקולת?" בסגנון שוביניסטי קל. היום? המעז יקבל ראסייה תוך שהגברת מבצעת הנפה אולימפית של משאית.

מודה, אני חלש אופי. מביך אותי להיות מחוץ לעניינים. יש בי כמיהה להתקבל לקליקת האופנה והסטרואידים הזו. בחלומותי מתרוצצת פנטזיה שבה שרירי ענקיים וגופי מהונדס במשולשים ומשושים. אבל הלכה למעשה לא משנה כמה אני עוצר את נשימתי מול המראה, יש לי עדיין בטן שנראית כמו בסוף פוגרום קולינרי ב"BBB". אחד מיודעי הח"ן, כזה שלריבועים שלו יש ריבועים, הסביר לי שהכל טמון במזון ודפק לי רשימת מצרכים שנראית כמו מבחן בגרות: 20 גרם חזה עוף, שבעה גרם טונה, קוטג' בכפית קטנה, שני גרם יוגורט יווני, רבע תמר, קורט קינואה ולא להגזים גם בשאיפת האוויר.

ניסיתי. השתדלתי, עמלתי, התייסרתי, ואחרי שבועות ארוכים של מאמץ, בגדים צמודים מדי ובילוי ארוך טווח בקרבת אמזונות וקנטאורים, החלטתי חגיגית שיקפצו לי כולם. נכנסתי לשמש, קרעתי שלוש לאפות, ים של צ'יפס, קולה וקינחתי בסיגריה. מסקנה: בטן עגולה זה דווקא נחמד. סנטר כפול הוא מבורך. ואם למישהו יש בעיה עם מכנסי הטופר שלי, אציין בפניו את מה שסבתא תמיד אומרת: "חביבי, קפוץ לי, בעיה שלך".