בשבוע הספר יכול רחפן לרחף מעל קוראי הספרים בישראל ולנסות למצוא את אלה שעדיין לא קראו את “החברה הגאונה”. הספר הזה, מתורגם מאיטלקית, נפוץ בארצנו עד כדי חידה. ספר ראוי, וגם שני המשכיו, אבל המסתורין שבו ספר עולה לראש הרשימה ונשאר בה - הוא אחד הדברים האהובים עלי בספרות. אהבתי גם את הסוד שעוטף את זהות הסופרת.

מצוין, אז למה צרם לי כשקראתי את הספר בתרגום לעברית? כי פתאום מילה אחת הפריעה. ממש בתחילה מספרת הגיבורה על אביה שמוצץ ראש של ברבוניה. ברבוניה? לדג הזה לא קוראים באיטלקית ברבוניה. גם בעברית לא. שמו מוּלִית. המילה ברבוניה מגיעה משפה זרה (ערבית? ספניולית?), וזה כינוי הרחוב שלו בישראל. מה פתאום מופיעה המילה הזאת בתרגום? אני מכיר את שמו האיטלקי של הדג הטעים הזה. אמא שלי דאגה כל ילדותי שתהיה קערת מוּלִיוֹת מטוגנות במרכז השולחן כמעט בכל ארוחה. זה היה אז דג זול מאוד, כי בתל אביב לא הכירו דג מלבד הקרפיון, ששחה באמבטיות ויצר דור של ילדים בני דורי שסלדו מטעם דגים (כי הם לא אכלו מוליות). אמא שלי ידעה טוב מאוד מה שם הדג באיטלקית, שפת האם שלה, אבל היא קראה לו מולית. “תאכל כמה מוליות", היא אמרה לי, "זה בריא לשכל, יש בזה פוֹסְפוֹר” (ככה היא חשבה. לא עזר).

לדעתי המתרגם, אלון אלטרס, צריך היה לכתוב מולית, ואם הוא חשש להבנה, יכול היה להעיר בתחתית העמוד: הדג הנקרא בישראל בפי העם גם ברבוניה. חשבתי שאולי המתרגם החליט להימנע מהערות שוליים, אבל כמה עמודים אחר כך מופיעה הערה המסבירה מושג איטלקי אחר. כששאלתי אותו על כך - ענה: "כשאכלתי את הדג הזה באיטליה, טעמו ומראהו היה כברבוניות שאכלתי ביפו. חשבתי שכך יהיה נכון יותר לקורא הישראלי. המילה שאתה מציין נראית לי רחוקה מאווירת הספר ועולמן של הדמויות שלו, שמעולם לא היו הוגות את השם הרשמי האמור".




למילים השפעה על המציאות






תשאלו: מה זה משנה? זה משנה, כי לשפה כוח משלה ולשימוש במילים יש השפעה על המציאות. הנה עוד מילה שלא מתרגמים נכון. המילה מחבלים. הפעם בעיות התרגום הן מעברית לשפות זרות. מנהיגי העולם מדברים על מכת הטרור ואומרים: הטרור פוגע בכל מקום, בלונדון ובפריז, בניו יורק ובבריסל, וממשיכים למנות ערים וארצות שיכולים להספיק למשחק ארץ־עיר שלם. אני מקשיב ולא שומע ברשימה הזאת ארץ אחת: ישראל. הלו, אתם לא יודעים איך לתרגם את המילה מחבל? מחבל זה טרוריסט. בגאוות קורבן עגומה אני אפילו מעיר: “היינו הראשונים ואמרנו לכם: זה יגיע גם אליכם”. הם לא שומעים. הם לא יודעים לתרגם את המילה מחבל. לכן המציאות אינה מוגדרת כפי שהיא.

הרבה זמן טושטשה המציאות על ידי שפת הפוליטיקאים ורוב התקשורת עד להיעלמות. למחיקת המציאות תרמה (והטרימה) העובדה שנשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה לא היה מוכן, או מסוגל, להוציא מפיו את המילים “טרור אסלאמי”. אם אין דבר כזה בשפה, אין דבר כזה במציאות. לא מדובר בספרות, מדובר במדיניות, מדובר בהוראות למלחמה נגד המחבלים. אם אין הגדרה, אין במי ללחום. לזה התכוונתי כשציינתי קודם ששפה משנה מציאות.

היום, כשטרור אסלאמי פוגע בערי העולם דרך קבע, התחילו המנהיגים להתעורר לאט ובאי־רצון, וההגדרות נעשו קרובות יותר לאמת. עם זאת, השפה עדיין שומרת מרחק מן האמת כשזה נוגע לתרגום מעברית. אפילו טראמפ מצהיר: “טרור הוא טרור הוא טרור”, אבל כשהוא מונה את המקומות שבהם חפים מפשע נפגעים מטרור, הוא לא מציין את תל אביב וירושלים או את ישראל בכלל. לאחרונה טראמפ הזכיר בין ארגוני הטרור את חמאס, וזו הייתה ממש מהפכה. את הביטוי “טרור בישראל” עדיין נוהגים לתרגם בעולם ל”התנגדות לכיבוש”. זה תרגום כל כך מוטעה, בכתב או בראש, שמוטב כבר להישאר עם ברבוניה.