בשבוע שעבר הוזמנתי בידי תנועת “אם תרצו” לשמש הקול האחר בפאנל שנערך באוניברסיטה העברית בהנחייתה של שרה העצני־כהן. כותרת הדיון, שהשתתפו בו מנכ”ל “אם תרצו” מתן פלג, האלוף (במיל’) דן ביטון, תא”ל (במיל’) יוסי קופרווסר, ח”כ אמיר אוחנה ואנוכי, הייתה “בלי ניצחון - אין פתרון”. נעניתי להזמנה למרות הקושי המובנה. במדינה המורכבת שלנו אין לאף צד פריבילגיה לוותר על דו־שיח עם הצד הנגדי, ובלבד שהוא מתנהל באופן מכבד.

הדיון במהותו נועד לתת ביטוי לאחת ההצדקות החזקות בימין להמשך החזקתה של ישראל בשטחים: הצורך הביטחוני. כמעט מבלי משים ההצדקה הביטחונית תפסה בהדרגה את מרכזיותה בשיח הישראלי, והיא יותר ויותר מאפשרת לאנשי ימין לנמק את ההתעקשות על הכיבוש בלי להידרש לאלמנטים הדתיים והמשיחיים ולהגיע לקהלים חילוניים. אני מציעה להתייחס לנימוק הביטחוני שמעלים אנשי הימין במלוא הרצינות. המוטיבציה החזקה בקרב חלק לא מבוטל מהם קשורה בתחושת נרדפות אמיתית, שהם אף דואגים ללבות פעמים רבות בקרב עצמם. הדיון הוא חלק מקמפיין  "פרויקט הניצחון הישראלי" שמוביל פורום המזרח התיכון (MEF)



מציגים חלום בלהות. יו"ר אם תרצו, מתן פלג, צילום: יח"צמציגים חלום בלהות. יו"ר אם תרצו, מתן פלג, צילום: יח"צ




מסע הפחדה חד ממדי

הפלייר המקדים לדיון הסביר את הנחת היסוד שלו: חוסר אמון בדיפלומטיה בין ישראל לפלסטינים וצורך ברור “בהכרעה מוחלטת מול הפלסטינים שתביא עמה הרתעה וניצחון ברור”. כדי להצדיק את הצורך בהכרעה, את הדיון פתחה הרצאתו של איתמר מרכוס, מייסד מכון המחקר “מבט לתקשורת פלסטינית”. ההרצאה כללה חצי שעה של מסע הפחדה חד־ממדי, שהציג את ההסתה הפלסטינית נגד ישראל והציונות. “שלום”, כך טען בפרפראזה על אמירתו של רבין, “עושים בין אויבים מובסים”. על רקע דוגמאות האימה התבקשו חברי הפאנל להגדיר מהו ניצחון. תשובותיהם נעו בין מיטוט הסכמי אוסלו, כיבוש מחדש של שטחי A ו־B, התיישבות מסיבית מחוץ לגושים והידוק השליטה על הפלסטינים. זר, לו היה נקלע לדיון, היה לתומו סבור שאנחנו נמצאים ערב מלחמת השחרור, וצבאות ערב צרים עלינו לכלותנו. אותו זר לא היה מאמין שמדינת ישראל קיימת אוטוטו 70 שנה, שהיא בעלת הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, בעלת כלכלה יציבה, שההייטק משגשג בה ושבתל אביב התפנו זה עתה לערוך את אחד ממצעדי הגאווה השמחים בעולם. נראה שבאולם ובעולם האלטרנטיבי של “אם תרצו” הפלסטינים אינם עם ואינם נכבשים. חלק גדול מהם מצטיירים שם כצמאי דם אנטישמים, שלא מגיעות להם זכויות שוות, ובוודאי שאי אפשר ולא רצוי להידבר עמם. הלחץ הבינלאומי אינו קיים. ישראל במלחמת הישרדות.

זוהי בתמציתיות הרוח הגבית שנושפת כעת בעורפה של ממשלת נתניהו, שפניה על פי כל הסימנים לתהליך מדיני; רוח שראש הממשלה דאג לאורך השנים לטפח ולרכוב על גבה, ועתה תעמוד לו לרועץ. רוח שעלולה, ככל שהשיחות המדיניות יתקדמו, להביא למאבק פנים־ישראלי שאין להמעיט בעוצמתו ובמסוכנותו. הראיונות שמעניקים לאחרונה השרים השונים מוכיחים כי מתקיים תהליך מוכוון מלמעלה להכשיר את דעת הקהל הישראלית לתהליך מדיני. בד בבד חשוב מאוד שממשלת נתניהו תיתן דעתה לעצור את מסע ההפחדה הביטחונית, שאגפיה הקיצוניים החלו בו. מתן מענה לחששות הביטחוניים עשוי לעצור סחף של ישראלים רבים לימין הקיצוני ולמנוע מלחמת אחים.