היום מסתיים ביקורו בארץ של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. זהו ביקור ראשון של ראש ממשלת הודו בישראל, היסטורי במלוא מובן המילה. הוא מהווה המשך לרצף ההצלחות המדיניות והכלכליות של ישראל בזירה הבינלאומית בשנים האחרונות.

דומני שמעולם לא היה מצבה של ישראל טוב יותר בזירה העולמית. מובן שזה לא אומר שיש הסכמה בינלאומית רחבה למדיניותה של ישראל בסוגיה הפלסטינית. ארגון אונסק"ו והצבעותיו מעידים על כך. מאז הקמת המדינה, הרוב המוסלמי באו"ם ובגופים בינלאומיים הבטיח רוב בטוח לצד העוין לנו. אלא שתהליך ההצלחה המדינית של ישראל ורקימת קשרים עם מדינות שבעבר נודעו כעוינות לנו - מעיד ככל הנראה שמדינות רבות בתבל יודעות כיום לעשות הבדלה בין אי־הסכמה לעמדות ישראליות לבין רקימת יחסים מדיניים וכלכליים הדוקים עמה. הודו היא דוגמה מצוינת לכך.

ואף שכל בר דעת רואה ומבין את ההצלחות המדיניות והכלכליות של ישראל, יש בתוכנו כאלו שחוזרים וטוענים, יותר נכון מייללים, שישראל "מבודדת". המהדרים אפילו משתמשים במילה "מנודה", וגם מגדירים אותה כ"מצורעת". מדוע? מצאתי שבע סיבות לכך:

הראשונה, הם פשוט עיוורים, לא רואים. אולי שומעים, אך חיים בממלכת העיוורים. קשה להאמין, אך היו דברים מעולם.

השנייה, הם לא עיוורים מבחינה פיזית, רפואית, אלא עיוורים משנאה קשה כשאול. שנאה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שנאה למתנחלים, שנאה לכל הצלחה. אין כמו השנאה כדי לעוור אפילו את עיניהם של צדיקים. 

השלישית, מדובר בקושי ראייה הבא מהמוח, שמכתיב לנו מה אנחנו רואים. עולם הערכים שלהם הוא זה שמכתיב למוח מה לחשוב ומה לראות. ועכשיו הערה חשובה: כל שלוש הסיבות הללו יפות גם, לדעתי, לאלו בתוכנו החוזרים ודורשים לספח את השטחים ולגאול כל דונם מ"ארץ האבות".

הרביעית, זאת משאת נפשם. הם משתוקקים שיהיה רע על מנת שאזרחי ישראל, שחלקם חושב כ"בהמות" (כנאמר במחוזותינו), יבינו שהנהגת המדינה צריכה להסתלק כדי להציל את המדינה ממצבה המבודד. לשון אחרת, הם מנסים ליצור מציאות מדומה כדי לקדם את מטרותיהם.

החמישית, יש להם מחלת עיניים. הם רואים אירועים מבודדים, קטנים, כמו חרם של אמן על ישראל, או קריאה לחרם של ארגון מרצים באוניברסיטה בארצות הברית - כאילו זוהי התמונה המלאה, כאילו זה מעיד על הכלל, ובו־בזמן אינם רואים את הדברים האחרים, המנוגדים. למשל שטובי האמנים בעולם באים לישראל, שאליפות אירופה בשחייה לצעירים נערכת בישראל, ועוד.

השישית, הם חיים בעבר, מתרפקים על "ישראל היפה" שבאמת הייתה אז, לפני 1967, מבודדת, תחת חרם ערבי כבד. השביעית, מדובר בזדון גרידא. האומרים יודעים ואפילו מבינים שאינם דוברי אמת, אך הם כבר מקובעים באמירותיהם.

ועכשיו שתי נקודות להדגשה. ראשית, שיהיה ברור: הרבה שונאים שלנו, ואצל הפלסטינים זאת האסטרטגיה זה כמה שנים, רוצים לבודד את ישראל על מנת להחליש אותה. מצבנו בעולם האקדמי אינו מרנין, בלשון המעטה. שנית, אסור לנו לשבת על זרי הדפנה של ההצלחות המדיניות. אסור לתת "תחמושת" לכל הרוצים באמת לבודד אותנו עד כדי חיסול המדינה כיהודית.