ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממריא היום למסע בן עשרה ימים שיחל בביקור בשלוש ארצות באמריקה הלטינית וייחתם בהופעה בעצרת הכללית השנתית של האו"ם, יכול לצפות לביקורים מוצלחים מבחינתו. בבירת ארגנטינה בואנוס איירס, שבה יפתח נתניהו את מסעו, קרוב לוודאי שלא שמעו כלל על תיק 1000 ועל תיק 3000. נשיא פרגוואי הוראסיו קארטס, שיבוא במיוחד לפגוש את נתניהו בבואנוס איירס, כנראה לא שמע אף פעם את שמו של ארי הרו.

גם בקולומביה ספק גדול אם שמעו על פרשת הצוללות, וכלל לא בטוח שראשי המדינות שבהן יבקר ראש הממשלה ערים לכתב האישום נגד רעייתו. לכן, שום דבר לא צפוי להעיב על קבלות הפנים החמות שנתניהו יזכה להן.

אבל חרף החיוכים והמחמאות שיוחלפו, לראש הממשלה צפויות בכל זאת הפתעות לא כל כך נעימות. התמיכה, האהדה והידידות הנלהבת שמרעיף נתניהו על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נתפסות בעיני מנהיגים בדרום אמריקה, במקרה הטוב, כתמוהות ומגוחכות. הערכתם את טראמפ דומה להערכות הרווחות ברוב בירות העולם החופשי – פחד מהיותו ראש מעצמת העל.

מטעמי נימוס, איש מהם לא יאמר זאת לנתניהו. אבל קרבתו לטראמפ עלולה להתפרש כסימן לשיפוט מדיני לקוי. נשיא מקסיקו אנריקו נייטו עדיין נוטר לנתניהו טינה על הצהרת התמיכה שהשמיע בזמנו בתוכניתו של הנשיא טראמפ לבנות חומה בגבול ארה"ב ומקסיקו. חשוב לזכור כי ארגנטינה ומקסיקו נמנות עם המדינות הנחשבות באו"ם ומצביעות באופן עקבי נגד ישראל. הסיכוי כי בעקבות ביקורי נתניהו בבירותיהן הן ישנו את דפוסי ההצבעה שלהן, קלוש ביותר.

ראש הממשלה מצדו ינצל ביקורים אלה כדי לחזור על אזהרות מפני שאיפות הגרעין של איראן. הוא יגלה, להפתעתו הלא נעימה, כי איראן כלל לא נמצאת על סדר היום של מארחיו, ודאי שלא כאיום, וכי אין להם עניין מיוחד בעתידו של הסכם הגרעין עמה.

מצד שני, נתניהו ישמע מחמאות על הישגיה של ישראל בתחומי המדע והחקלאות. המחמאות האלה אינן חדשות. הן רווחות ומקובלות גם במרכז האו"ם בניו יורק, ואפילו מצד נציגי ארצות הידועות כעוינות את ישראל.

אבל להערכה לישראל יש גיבנת מכוערת - תמיד מתלוות אליה הערות נוזפות על הכיבוש, ההתנחלויות והקיפאון המתמשך בהידברות עם הפלסטינים. הערות־נזיפות אלו צפוי נתניהו לשמוע גם בעצרת השנתית ה־72 של האו"ם, המתחילה בשבוע הבא.