עניינו של מאמר זה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפובליציסט דרור אידר, הרהוט והמעמיק לדעתי מבין כל אנשי הימין תומכי נתניהו, כתב במאמר השבוע ("ישראל היום", 27.11): "אם שמים על כף המאזניים את הישגי נתניהו בכל התחומים מול קופסאות הסיגרים ובקבוקי השמפניה, ברור כי הראשונים מכריעים באופן ברור את ה'שטויות' של הסיגרים".

דעתי שונה. כתבתי בזמנו על הנושא ואחזור על כך. ובכן, על גדול מלכי ישראל, שמלך 40 שנה, הרחיב את גבול ישראל "מלבוא חמת עד ים הערבה", עשה לישראל "שווקים בדמשק" והביא למדינה שגשוג כלכלי שלא היה כמותו - אומר התנ"ך: "ויעש הרע בעיני ה'". פרופ' ליבוביץ העלה את השאלה: מדוע? למה מלך כזה, בעל הישגים אדירים, זכה לציון שלילי בעיני כותבי התנ"ך? ותשובתו/פרשנותו היא: בשל השחיתות העצומה שאחזה בישראל בימיו, מכף רגל ועד ראש. ובעולם הערכים המוסרי של התנ"ך, מבהיר ליבוביץ, במאזן בין שחיתות להישגים מדיניים וביטחוניים, השחיתות גוברת, וכל ההישגים נמוגים מולה. אני חסיד של תפיסה מוסרית זאת, ואין לי ספק שליבוביץ (שנפטר ב־1994) היה יוצא בחרי אף נגד כל תפיסה המנסה "לאתרג" שחיתות על מנת להשיג, כביכול, הישגים מדיניים (כוונתי ל"אתרוגי" שרון ואולמרט).

איך אנו יודעים על השחיתות ועל הרקב החברתי שאחז בחברה בישראל? בעיקר מהנביא עמוס שניבא בימיו והשאיר לנו שפה עברית נהדרת על ממדי השחיתות בזמנו של ירבעם בן יואש; בכללם הביטוי "פרות הבשן" (הפרות הדשנות של רמת הגולן) כמגלמות את האליטות המושחתות.

צריך להיות אוויל משריש כדי שלא לראות ולהבין שבתקופת נתניהו כראש ממשלה, מדינת ישראל הגיעה לפריחה מדינית, ביטחונית וכלכלית כפי שלא היה בעבר; כדי שלא להודות כי כל אלו שניבאו כי נאומו בקונגרס האמריקאי יביא לשבר שלא ניתן לאיחוי ביחסי ארצות הברית לישראל, ותהיה זאת בכייה לדורות - טעו; כדי שלא להכיר בעובדה הבולטת שנתניהו הוא המייצג המשכיל ביותר, הרהוט ביותר, המנוסה ביותר בהוויות העולם מכל אחד אחר בישראל, גם יותר מברק (אולי לא בדקויות הביטחון). צריך להיות רשע גמור כדי להתעלם מהישגיו או לנסות למצוא כישלונות היכן שאינם.

ובו־בזמן צריך להיות עיוור צבעים או חסיד שוטה על מנת שלא לראות (בעצם מעשיו, בעצם דיבורו של נתניהו) שכנראה אין המדובר רק בסיגרים ובשמפניה; שכנראה מדובר בדבר הרבה יותר רחב: בהתנהגות לא מוסרית; בסביבה אינטימית קרובה, בעבר ובהווה, שחשודה בשחיתות; ב"חבר מרעים" הטורח לייצר חוקים לא נורמטיביים על מנת להוציא היתר חוקי למה שנראה כמו שחיתות. כללו של דבר, סיאוב מלמעלה למטה. הטיעון כי גם לפני נתניהו פשתה השחיתות בהנהגה הוא נכון, אך אינו רלוונטי. ובו־בזמן, אי אפשר כמובן להתעלם מכך שנגד נתניהו מתנהל מסע הסתה מבחיל, צבוע, רווי שקרים, גס, שכמותו לא היה בישראל. אפיונו העיקרי: כל האמצעים כשרים, אפילו הרס המדינה, העיקר שביבי יעוף.

היכן הבעיה, לדעתי? שנתניהו רואה את ההסתה, רותח ומבין את נזקה; ובו־בזמן הוא רואה, אך אינו מבין ותופס את גודל ומהות השחיתות לכאורה, כפי שחלק מהציבור תופס, מבין וחש בושה עמוקה, אפילו סלידה.