1

השבוע יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו לביקור מדיני בקניה והשתתף בטקס השבעתו של אוהורו קניאטה לנשיא בפעם השנייה. הלשונות הרעות לכלכו שזו נסיעה מיותרת שעולה מיליונים ושאין לה שום ערך ממשי, אחרי שנתניהו כבר ביקר בקניה בשנה שעברה ונפגש עם ראשי המדינות האפריקאיות. 

הלשונות הרעות אמרו שביבי עייף ותשוש ושהוא מחפש קצת שקט מהחקירות ומהבלגן עם "חוק ההפלצות". הלכלוכים מספרים שהוא תשוש מיעקב ליצמן ומהישיבות בענייני השבת.

הרכלנים המרושעים שמו לב ששרה לא הצטרפה אליו באופן מפתיע, וישר זמזמו איש באוזני רעהו שביבי ושרה הסתכסכו. עוד אמרו שהוא מוטרד מהבלגן עם הסתדרות המורים והסתדרות הרופאים, שהבלגן של הנכים מעצבן אותו, שהאיומים מכל צדי המדינה מדירים שינה מעיניו, שהנשיא ראובן ריבלין מעקצץ אותו בכל הזדמנות, שהישיבות עם עורכי הדין שלו מקשות על אורח החיים התקין שלו, ושאספקת הסיגרים והשמפניה נפסקה מחשש מוצדק של אוכפי החוק. 
 

ביום שני בערב נפל עליו התחקיר נגד דני דנון, שהקים אימפריה של מקורבים ועל פי טענת עמית סגל הדנון בזבז כספי מדינה לקראת חזרתו לארץ ורצונו העז להתברג בטופ של הטופ של הליכוד. נתניהו לא רווה נחת מהפופולריות שצובר גדעון סער, וההצהרות של ישראל כץ על כך שהוא רואה עצמו מועמד לראשות הממשלה גם הן מנקרות לו בעצבים.

אפילו השפוט שלו צחי הנגבי מפמפם מדי פעם שהוא רואה עצמו מועמד לראשות הליכוד וראשות הממשלה. תוכניות הסאטירה של הטלוויזיה "ארץ נהדרת" בערוץ 12, ו"גב האומה" בערוץ 14 נכנסות בו ובזוגתו האהובה שרה בלי רחמים ועל הדרך נכנסות גם ביורש העצר המיועד יאיר ואפילו בכלבה קאיה, וביבי זועם.
 

לקראת הנסיעה לקניה, שמביני דבר טוענים שהייתה מיותרת לחלוטין, הוא היה צריך למנות ממלא מקום לראש הממשלה, ובפעם השנייה בתוך זמן קצר הוא מינה לתפקיד הרם והנישא את אהובת המשפחה (בעיקר אהובת אשתו) שרת התרבות והספורט מירי רגב, מה שמעצבן חברי ממשלה אחרים שחפצים בכבוד הזמני הזה בשביל הרזומה.

בנימין נתניהו מבקר בקניה. צילום: חיים צח, לע"מבנימין נתניהו מבקר בקניה. צילום: חיים צח, לע"מ

 

כשנוחת המטוס בניירובי קניה, מבהיק לו בעיניים הצבע האדום הלוהט של השטיח שנפרש לכבודו ושל מדיהם של חיילי קניה. ביבי, כמו רבים מתומכיו, מעריציו ושפוטיו שונא את הצבע האדום. בארץ הקודש ממשיכים דוד ביטן ודוד אמסלם לעבור מתחנת רדיו אחת לשנייה, ומתוכנית טלוויזיה לתוכנית טלוויזיה. בהתחלה הם היו קוריוז, אבל העידן הזה נגמר מהר מאוד כשמי שצריך להבין הבין שהשניים האלו הם בעצם המנהלים האמיתיים של המדינה ושעל פיהם יישק דבר. 
 

לזמן קצר ביבי היה רחוק מההפגנות האלימות של החרדים הקיצונים, הוא לא ראה את הנכים חוסמים כבישים, הוא לא שמע את זעקת החולים בעת שביתת המוסדות הרפואיים ביום רביעי וירד ממנו הנטל ליממה מהמשבר המזויף עם המפלגות החרדיות והאדמו"ר מגור. באפריקה, עם חבריו מנהיגי המדינות המקומיות, הוא היה יכול לחייך, להחליף דאחקות ולסגור עניינים בקשר לפליטים־מסתננים־מהגרי העבודה.

אולי גם לזרוק עוד עשרת אלפי שחורים תמורת בוכטות של כסף מהקופה הציבורית, למדינה שבה לא רבים הסיכויים שלהם לשרוד. עם מנהיגי מדינות אפריקה אפשר לסגור עסקים. עניינים הומניים לא מעניינים אותם. תן להם נשק, כסף ולהרגיש חזקים וחשובים, והם יעשו בשבילך כל מה שתבקש.
 

באתר הפייסבוק שלו הוא יכול ליהנות מקריאת תגובות של אוהדיו השרופים המהללים ומשבחים אותו על נסיעתו. התגובות המסתלבטות עליו והמגחיכות אותו נמחקות על ידי האח הגדול. בחוג המצומצם שלו מודאגים מהחקירות ובעיקר מאלו של קרוביו ויועציו הקרובים, עורכי הדין דוד שמרון ויצחק מלכו. הפחד שאם אחד מהם יישבר וידבר הוא נוראי ואוכל לו את הלב ואת הראש. רק הוא והם יודעים מה בדיוק הוא ידע ומה בדיוק הוא אמר בחקירות. והוא אמר שהוא לא ידע.
 

תזמורת הצבא הקנייתי ניגנה את ההמנון אחרי שילדה מקומית העניקה לו זר פרחים והוא לא ידע מה לעשות בו. הוא סקר את משמר הכבוד ויצא אל חדרי הפגישות. מנהיגי המדינות הגדולות והחשובות בעולם לא הגיעו לקניה, והעובדה שהוא המנהיג הבכיר ביותר שהגיע גורמת למקומיים להתייחס אליו כאל מישהו המקביל במעמדו לוולדימיר פוטין או לדונלד טראמפ. ביבי אוהב את זה. 
 

אנשי שירותי הביטחון לא התלהבו מהנסיעה הזו לאפריקה. עבורם זה נטל שמצריך הרבה משאבים והרבה עצבים מרוטים. ניירובי היא לא עיירת נופש בים השחור, היא מרכז טרור אכזרי שהיו בו לא מעט פיגועי תופת. בינתיים ממלאת ראש הממשלה השרה מירי רגב וחברתה הטובה שרה נתניהו יכלו לחגוג. האהבה שפורחת בין השתיים הפכה נושא ללא מעט בדיחות, שאני האחרון שיפרסם אותן.

בזמן האחרון לוחשות הלשונות הרעות שמירי רגב עפה על עצמה. היא יודעת מה שאחרים לא יודעים, אבל רומזים שכאילו היא מועמדת לתיק הרבה יותר שמן בממשלה מאשר התרבות והספורט. בדיחה שאני כן מרשה לעצמי לספר ומקורה בסביבת רכלני החצר באזור בלפור אומרת שבקרוב מאוד, כשרגב תקודם לתפקיד הבכיר שהובטח לה, יתפוס את מקומה כשר התרבות והספורט דוד ביטן. חחח...

2

מדי פעם אני יושב עם יואב חנני, העורך המוזיקלי ב"רדיו ללא הפסקה", ואנחנו מחפשים שירים שאינם להיטים בגרוש ושלמילותיהם ישנה משמעות קצת מעבר ל"עוד שיר". השבוע, כשחיפשנו שיר המשקף מציאות של בלגן שמתרחש במדינה, נפל יואב על שירו של היוצר הדרום־אמריקאי אנריקה דיספולו, ששלמה יידוב תרגם ושר אותו. לאחר קריאת השיר אמרנו יחד "בינגו". הנה מילות השיר המתורגם, "טנגו בלגן":

בעולם היה תמיד רק בלגן אחד גדול

כן כך היה אתמול

וכך זה גם היום

מאז ומעולם היו רוצחים וגנבים

שמחים ועצובים

תמימים ומתחסדים

אבל מבט חטוף על התקופה שלנו

לא משאיר ספק כמה התדרדרנו

אין טעם לחפש אחרי הצדק 

הוא קבור איתנו כאן בתוך הבוץ.

דין אחד יש לכולם, לגיבור ולבוגד

גם לבור ועם הארץ, למדען ולשודד

כולם שווים אין טוב יותר

יהיה זה פרופסור חמור או שוטר

והיום יום, כמו מלחמה

בה מנצח היצר הרע

אם אחד גונב בסתר ושני רק מתחזה

אם זה כומר, אינסטלטור, מתווך או גנרל

זה בכלל לא משנה.

בעולם היה תמיד רק בלגן...

כאן בתוך הבלגן של המאה העשרים

פראייר מי שלא גונב, אין מקום לביישנים

אל תתייסר, עמוד בצד

למי זה אכפת אם אתה אדם ישר

הכל הולך ומסתאב

ולא יעזור אם תאכל את הלב

כמו שהפוליטיקאי בלגנוב הוא המומחה

גם הערס הוא מעסיק ואפילו הרוצח

הוא היום עוסק מורשה.

בעולם היה תמיד רק בלגן...