מפוסט שפרסם אתמול בפייסבוק עולה כי אריה דרעי ביקש שראש מועצת הר חברון ילחץ על הרב של עתניאל למצוא היתר לח"כ יהודה גליק, שעות בודדות אחרי שקבר את אהבת חייו, לקום מהאבל עליה ולהצביע בעד חוק המרכולים. כל זאת, לטענתו של שר הפנים, על מנת לשמור "על קדושת השבת". גליק, כשנפשו שבורה בתהומות הצער הבלתי נתפס, אמור, לדעתו של דרעי, לעזוב הכל ולנסוע, עם חולצה קרועה ולב מרוסק, להצביע בעד חוק שחשוב ליו"ר ש"ס.
וכמו בכל מעשה צבוע, מתהדר המבצע אותו באידיאלים גבוהים. במקרה זה, בקדושת השבת. והוא עוד מעז, בלי למצמץ או לרעוד, לכתוב שהוא מצר אם פגע ב"יהודה חברי". אני לא יודעת אם דרעי פגע בח"כ גליק, הטוב והנוח למחול, אבל הוא ללא ספק עשה בחילה לדי הרבה אנשים. ובכלל, הקשר שנוצר כאן בין דריסת האחר, ללא רגישות וללא ראיה של מצבו, לטובת קופון פוליטי אישי לחלוטין, מטיל רפש בשבת עצמה.
המהלך של דרעי שבר את כל השיאים. הכיעור הנובע מהדת שאותה הוא מייצג מרחיק את עם ישראל מהיהדות כולה, כי בטעות ניתן לבלבל בין דתו של דרעי, שהיא אופורטוניזם נלעג ופוליטיקה קטנה, לבין היהדות שבה הוא מנפנף. ובמאמר מוסגר: חוק המרכולים עצמו נולד מאותה התעלמות מהאחר, מאותה דורסנות שהוקצנה עד לגרוטסקה במעשהו האחרון של דרעי.