אי אפשר שלא להביט במתרחש סביבנו בפליאה מסוימת. בישראל של היום, תשומת הלב התקשורתית היא כמעט 99% בכל מיני האשמות נתניהו ובכל מי שדיבר איתו אי פעם. מצד שני, במרחק נסיעה לא גדול מכל אחד מאיתנו, בסוריה, נהרגים אנשים לעשרות ולמאות בלי רחמים ובלי להבדיל בין נשים ילדים ולוחמים. לומר שזה לא קשור הוא סוג של הצדקה להתעלמות מהמציאות. ייתכן וזה לא קשור, אבל חלוקת הזמן, ובעיקר חלוקת הלהט, שאנחנו מקדישים לכל אחד מן הנושאים האלה, ויש עוד אחרים, מעיד על משהו לא מחמיא לצורה בה האדם חי את המתרחש סביבו.

הפרשות הקשורות לנתניהו לא פוסקות לנחות על מערכות החדשות ודרכן על כולנו. אני מכיר אנשים נבונים רבים שכבר לא מוכנים להיסחף בזרם הבוצי הזה. אבל אני עצמי לא יכול שלא להתעדכן. הבעיה היא שכולנו מוצפים כל יום בסדרת עדכונים כל כך גדולה, שיש לרבים נטייה לומר די. לא מפני שאנשים לא רוצים לשמוע את האמת אלא כי מתחילה ספקנות כלפי התקשורת ואפילו כלפי המשטרה והמערכת המשפטית. ניתן להניח שכל אדם שהמשטרה תקים צוות חקירה ותעסוק שלוש שנים בחקירתו יימצא ראוי להעמדה לדין על משהו. כולם מחכים עכשיו לבית המשפט ולמערכת המשפטית שתפסוק, אבל לדעתי רבים בישראל תוהים אם מישהו יהיה מסוגל לפסוק בהגינות בתוך הרעש הנורא של הפגנות, גיליוטינות, כותרות וסקופים.

מה שמעניין בפרשות האחרונות הוא שלפחות בחלק מן המקרים ההאשמות הן ב"סיקור אוהד". הייתכן שאנחנו קרובים לכך שאסור יהיה כלל לסקר סיקור אוהד את נתניהו, כי מי שיעשה כן יסתכן במעצר ובחקירת הסיבות שהניעו אותו לכתוב כך? נכון, רבים בעם לא יבינו מה אני שואל בכלל ויגידו: בטח, מי שכותב טוב על נתניהו הוא בטוח פושע. זה כמובן איננו נכון.

מה זה בכלל סיקור אוהד? האם אלה כמה שורות של בעל טור ששיבח במדור הדעות את הישגיו של נתניהו? האם זו תמונת נתניהו ואשתו בשער מוסף? האם זה פרסום עובדות נכונות ובדוקות אבל, מה לעשות, שמחמיאות לממשלת נתניהו, או גרוע כמעט באותה מידה – מחמיאות לישראל? אגב, הנוסח הקבוע למקרה כזה הוא: חייבים להודות שבנקודה זו נתניהו פעל נכון. ה"חייבים להודות" בראש המשפט בא להצדיק את פרסומה הלא רצוי של העובדה החיובית.

התקשורת, כתקשורת, נמצאת בלב כל הפרשיות האלה. ניר חפץ שנעצר לאחרונה היה עיתונאי בכיר מאוד, עורך מוסף השבת של ידיעות אחרונות ואחר כך אפילו עורך "מעריב" לתקופה קצרה (בתקופה בה לא כתבתי בעיתוננו). בשניים מן התיקים - 2000 ו־4000 - השוחד שמציעים לראש הממשלה מוגדר כ"סיקור עיתונאי אוהד". שוחד מאוד משונה ומאוד מעורפל. לי אישית לא ברור אם סיקור אוהד יכול להיחשב לתמורה כלשהי. זה לא כסף ולא משרה. אלה שורות כתובות או משודרות שאולי משפיעות על האהדה לראש הממשלה ואולי לא ואולי אפילו מביאות לתוצאה הפוכה.

למרות שבוודאי יש איזו שהיא השפעה לתקשורת, בכל זאת ראינו איך במשך עשרות שנים התקשורת מדווחת באהדה על עמדות השמאל, על מנהיגי השמאל, על מעשי השמאל ועל תוכניות השמאל ומציגה הכל כאילו דרך השמאל היא הדרך הרצויה, ואילו התוצאות בקלפי ובדעת הקהל ידועות לנו. אנשים לא פועלים לפי מה שנאמר בטון אוהד או לא אוהד בתקשורת. הם חושבים, מתרכזים ושוקלים לבד, חלק מכריע מהם לפחות, וזה ניכר בקלפי. איך בכלל חשבו במשטרה שאפשר לכמת לשוחד סיקור אוהד או עויין? לדעתי אי אפשר.