תדע כל אם עברייה ששולחת את בנה לשרת כלוחם בצה"ל, שהיא עושה זאת לא רק כדי להגן על המדינה, "אלא גם להילחם במלחמות השם". כך טען הרבצ"ר, תא"ל אייל קרים. בנאום שנשא במכינה קד"צ בבית שאן, התגאה הרבצ"ר בעובדה שתפילת שחרית בחטיבת גולני נמשכת כ־50 דקות, "ארוכה יותר מהתפילות בבני ברק". אולי אם היו מתפללים פחות זמן ומתאמנים יותר, היו נמנעים ביזיונות כפי שחווינו בשנים האחרונות.

אבל אלו רק זוטות בשביל אם עברייה. אם אותה אם רוצה שבתה תשרת כלוחמת ביחידה מעורבת, הבנים ביחידה צריכים לקבל את אישורו של הרב קרים לשרת איתה, כי לדברי הרבצ"ר, כך הבטיח לו הרמטכ"ל. להורים ששולחים את ילדיהם לשירות צבאי, אין כיום יכולת וכוח למנוע את השינוי המהותי שחל בצבא העם: זה כבר לא רק צבא, אלא בעיקר משמרות המהפכה, בדומה לתהליך שעברה איראן במעבר משלטון השאה לשלטון הדתי של האייתולות.

הרב קרים אינו פועל בבועה. הוא פועל באמצעות הסכמה שבשתיקה עם הרמטכ"ל ועם הנהגת המדינה. כך פועלים גם רבני המכינות הקדם־צבאיות, שמלמדות צעירים למות קודם כל ולפני הכל על קידוש השם. המכינה בעלי, במימון עצום של משרד הביטחון, מחנכת את תלמידיה להתייחס לנשים כאל חיית מחמד, סוג ב'. "אם חיילת רעבה", גורס ראש המכינה, הרב אלי סדן, "מותר להביא לה אוכל מהשק"ם, אבל אסור לדבר איתה. אם ניתנה פקודה לחייל באימון שדאות להיכנס עם חיילת לשוחה, הוא רשאי לסרב פקודה". "המנהיג הרוחני" הזה לא לבד. יש גם את הרב יוסי ואת הרב יגאל, שגם הם מתפרנסים יפה מהדרת נשים, ושום גורם לא מפריע להם.

34 נשים מכהנות כחברות כנסת, שלוש מהן שרות, מירי רגב היא תא"ל במיל'. אף אחת מהנשים האלה, נבחרות ציבור שמלהגות בכל מקום אפשרי על מעמד האישה בחברה הישראלית – לא מתייצבות כחזית מול ההדתה בצה"ל, צבא שבו משרתות נשים מיום הקמתו. הח"כיות אינן מזכירות לרבנים את שוטרות מג"ב שנהרגו בעימותים עם מחבלים; הן לא מדברות על טייסות קרב ועל הפרמדיקיות שטיפלו בפצועים בשטחי אש בעזה.

ההפך הוא הנכון. בשתיקתן, הן מאפשרות לרבנים לשטוף את מוחם של הצעירים. גם במפלגות האופוזיציה, המחנה הציוני ומרצ, עסוקות חברות הכנסת בכל נושא זולת האפליה המבזה של הממסד הדתי ומנהיגיו, שמגדירים עצמם כדתיים־לאומיים. איזה לאום? של מי בדיוק? מי נתן לאותם רבנים חשוכים את ה"לאום" שלנו?

ההיסטוריה של עם ישראל, לא ה"דתי־לאומי", מכירה בגבורתן של לוחמות כמו שרה גיבורת ניל"י, חנה סנש וחביבה רייק, שהן רק דוגמה לנשים שהקריבו את חייהן לפני קום המדינה. שום רב שהמציא תורה בע"פ לסגנונו ומוכר אותה לקהל שבוי ומוטה, לא יכול ולא רשאי לפגוע בתרומתן של נשים בשירות צבאי. השטויות של עירוב, פיתוי ומה שביניהם, הן סכנה לדמוקרטיה כאן. לוחמי הדת המהוללים מתקשים לחיות עם מציאות שבה אלו שהקימו את המדינה, אלו שנלחמו בשבילה ואף מסרו את נפשם – היו ברובם המוחלט חילונים מובהקים.

צה"ל ה"דתי־לאומי" עוד לא ניצח כאן במלחמה אחת! במקרה הטוב, הוא סיים בשוויון בעימותים עם כנופיות מחבלים – ולא ניצח במלחמות עקובות מדם צבאות של מצרים, ירדן וסוריה. אולי זו הסיבה שהרבצ"ר מהלל ומשבח את אופק בוכריס, שנזרק בקלון מצה"ל אחרי שהודה בבעילה אסורה בהסכמה של חיילת וקצינה, אחרי שהואשם באונס. והרבצ"ר הזה, שעוד לפני מינויו לתפקיד התבטא נגד נשים ולהט"ב, הוא הסמכות הרוחנית הבכירה בצה"ל. והעולם שותק, וכולם ממשיכים הלאה, כאילו כלום לא קורה כאן.