זה לקח זמן, יותר מעשרים שנה, אבל בסוף הורם המסך מעל “בועת הטירלול”. דווקא ניר חפץ, מכל האנשים בעולם, האיש שליחך את פנכת משפחת נתניהו מכל זווית אפשרית, הוא האיש שהואיל בסופו של דבר להביא את דבר הבשורה, מתוך החדר: המלך הוא עירום. ולא רק עירום: הוא גם מופעל, נגרר ונדחף למעשים המנוגדים להמלצות הביטחוניות של השב”כ והמוסד. קוראי “מעריב־השבוע” לא היו זקוקים לחפץ כדי להכיר את  בועת הטירלול הזו. חוקרי להב 433 כן זקוקים לחפץ כדי לנעול ולמסמר סופית את ערימת התיקים המצטברת נגד המשפחה שהשתלטה על המדינה.
 

בדיווחים אמש על כי “נתניהו שבוי של רעייתו ובנו” וכי “פעל בניגוד להמלצות של גורמי הביטחון בהשפעת הבן יאיר” מפיו של ניר חפץ, אין להערכתי חשד פלילי. החוק לא מתייחס לאירועים כאלה. המחוקק לא העלה בדעתו אפשרות כזו. האבות המייסדים לא האמינו שיום אחד יהיה אב שייגרר אחרי בנו ההולל והבטלן. איש לא חשב שיגיע יום שבו ראש ממשלה נבחר בישראל יהיה שבוי של רעיה משובשת ובנה המשובש עוד יותר, ייגרר על ידם למעשים שונים ויאבד את שיקול דעתו.
 

נדמה לי שפרסומי אמש כיוונו לאירוע המגנומטרים על הר הבית, שבו ניסה נתניהו לפעול כנגד ההמלצות המקצועיות ואחר־כך הצטלם עם המאבטח שחזר מעמאן ועם השגרירה באירוע שאנחנו משלמים עליו עד עכשיו (אבל היי, הוא קיבל צילום בוואלה). אבל זו רק דוגמית וסימפטום לתופעה המתמשכת, רבת השנים, שבמקום להיות מטופלת, החמירה. במקום להירגע, השתבשה עוד יותר. עד שהפכה למה שלא מעטים בסביבת נתניהו מכנים “בועת הטירלול”: האזור הנגוע, הרדיואקטיבי, שבו גר, חי, עובד ואמור לתפקד ראש ממשלת ישראל.
 

מצער שניר חפץ לא ישלם את חובו לחברה. על חטאיו הרבים לא תכפר שום עדות נגד אף אדם. מעולם לא הצטערו מעטים כל כך על מעצרו של אדם כפי שאירע כשנעצר חפץ. כשתיאר את סבלותיו באחת מהארכות המעצר, לא נותרה עין אחת יבשה בתעשיית התקשורת. אלה היו, בעיקר, דמעות גיל.
 

חפץ הרוויח ביושר את פשפשיו ולו בגלל העובדה שהיה שותף לניסיון העברייני לתפור תיקים לאיש ישר ועקשן בשם מני נפתלי. מבחינתי, כל התועבות שעולל מתגמדים ליד האירוע הזה, שבו הופעלה עוצמה שלטונית דורסנית נגד איש ישר ועקשן שכבודו נרמס וזכויותיו נשדדו, כפי שאירע לעשרות ולמאות לפניו. הבעיה עם מני נפתלי הייתה שהוא סירב להיכנע. הוא התעקש והוא נלחם והוא ניצח.
 

חוש ההומור של ההיסטוריה שבר אתמול שיא חדש כשצפו מחדש ההאשמות שהטיח חפץ בזמנו בנפתלי: “עד מדינה, עבריין ושקרן סידרתי, טופל האשמות שווא על רעיית ראש הממשלה כדי למלט את עצמו מאחריות לעבירות שביצע”.  ובכן, חלפה שנה, חלפו שנתיים, וחפץ מגלה שדבריו לא כוונו לנפתלי, אלא לו עצמו. 
 

האיש שלא בחל בכלום, ששום מעשה נוכלות לא היה קטן על מידותיו, שהשאיר אחריו אדמה חרוכה והסמיק עד שורשי שערותיו כשפלט, במקרה, דבר אמת. האיש שיצק מי אפסיים על ידיהם החמסניות של בני משפחת המלוכה ושיקר את עצמו לדעת כשהפיץ את הכחשותיהם ואת הכפשותיהם לכל עבר במשך שנים. אני משתתף בצערה של המדינה שזה העד שלה.


מצד שני, אין ברירה אחרת. טכניקת עדי המדינה שגורה בידי המשטרה בעיקר במאבק נגד משפחות הפשע. ככל שחולף הזמן, הולך ומתברר לנו שאכן מדובר כאן במשפחת פשע.


זה עוד לא נגמר. לאביחי מנדלבליט יש זמן והוא לוקח אותו. למרות שנדמה לי שהיועץ המשפטי לממשלה כבר הבין שלא יהיה מנוס. השאלה עכשיו היא איך גודעים את סאת היסורים וההתפתלויות ופרכוסי הסוף ומניחים למדינה לאחות את קרעיה ולצאת לדרך חדשה. 
 

צריך להתפלל שהיועץ המשפטי לממשלה יגיע למסקנה שצריך לגמור את זה כמה שיותר מהר. נדמה לי שאת האקזיט המכובד שלו מהאירוע נתניהו כבר החמיץ. מי שנחוש להילחם עד הסוף, צריך להבין שיכול להיות שהסוף לא יהיה טוב, ובקרוב.