משבר אמון, מצד אחד. פעולה צופית, מצד שני. כך ניתן להגדיר את חקירת התלת־ממד הצפויה היום לבני הזוג נתניהו ולבנם יאיר. כל בני משפחה אחרת או קבוצת חברים החשודים בפלילים היו נעצרים עם הפשפשים והבגבגים והצפיפות, תנאים שבג"ץ נאבק בהם, ומעצרם היה מוארך מפעם לפעם, כפי ששופטי מעצרים אוהבים לנסח בהחלטותיהם בסיום חקירות וערב הגשת כתב אישום. 

למזלו של ראש הממשלה נתניהו, עקב תפקידו הרם החוקרים אינם רשאים לעצור אותו. עם כל המטען הרגשי השלילי שלהם כלפי הגברת הראשונה, אותה הם פשוט מעדיפים לא לעצור לצורכי חקירה. את הבן יאיר הם כבר לא מסוגלים רגשית לעצור, יש גבול. 

הזימון של שלושתם יחד לחקירה בלוקיישנים נפרדים, כמו אחרוני אסירי ההפרדה, או לחלופין פעולה בלשית של אחר הצהריים בתנועת נוער, מלמד על מורכבות לכאורה של החקירה, אבל בעיקר על החשש מפני שיבוש החקירה. מה זה אומר על ראש הממשלה שלנו, ועל הממשלה שלו, אם בכירי חוקרי המשטרה במדינה אינם מאמינים לאף מילה שלו ושל בני ביתו, עד כדי כך שהם צריכים לבודד אותו כדי להטיח בו את האמת שלהם?  

אבל ביום הזה מותר לשאול גם את חוקרי המשטרה שאלה או שתיים. נכון, הם הצליחו למנוע עד כה לחלוטין דליפת פרטי מידע מהעדויות של ניר חפץ ושלמה פילבר, וגם השותפים מהפרקליטות ולשכת היועץ המשפטי לממשלה שהתמסרו לחקירות ולהסכמי עד המדינה לא שחררו הפעם פרפראזות לכתבי המשפט המועדפים עליהם. רק בגלל זה אף אחד מנתיני הממלכה אינו יודע עדיין מה באמת מסתתר מאחורי החשדות המסתוריים וכולם מייחלים להדלפה אחת הגונה שתמוטט את דוקטרינת ה"לא היה כלום כי אין כלום", אלא שנכון לעכשיו באמת אין כלום. 

הכישלון של החוקרים לחשוף מה היה המתת החומרי המשמעותי שנתניהו קיבל לכאורה מ"וואלה" תמורת ההטבות הרגולטוריות לבזק של אלוביץ', משאיר את החוקרים עם אייטמים מפרגנים במדור הרכילות על שרה ויאיר כמתת שאותו שינע ניר חפץ מלשכת ראש הממשלה בירושלים לבניין "וואלה" בצפון תל אביב, ובחזרה. אנשי מקצוע ופרשן כלכלי בכיר אחד לפחות בעיתונות הכלכלית (אלי ציפורי, "גלובס") מתחילים לפקפק בתזה וטוענים שלא היו באמת הטבות רגולטוריות לבזק.

חובת ההוכחה מוטלת איפה על חוקרי המשטרה. האם הם בטוחים שבסיום החקירה הזו יוגש עוד כתב אישום נגד נתניהו? כי אם לא, אפילו המדדים השליליים ביותר בסקרי אמון הציבור לא יספיקו כדי להביע את הבוז של הקהל הרחב.