אנחנו הדור שייצרב בתודעה ובזיכרון הקולקטיבי כדור שלמענו יצאו לדרך קמפיינים למניעת שכחת הילדים שלו ברכב. הדור שזקוק בין היתר לטלפון הסלולרי שלו בשביל התזכורת הקולית לקחת את הילד מהמושב האחורי. כזה שפותחו למענו אפליקציות ייעודיות, שוב, למען אותה מטרה.

מפתה, מפתה ביותר לשאול בקול איך קורה שאנשים שוכחים את הילד שלהם, בשר מבשרם, זה שלו הם פיללו. להזדעזע, להיחרד, לומר: "לי? לי בחיים זה

לא היה קורה".

אבל כל זה לא יעזור להחזיר את הילדים. מקרה ראשון אתמול, בקיץ שטרם התחיל רשמית, הצטרף לרשימה הבלתי נתפסת. מקרה ראשון של פעוט בן 4, שיישאר בן 4, והורים שלעולם חייהם לא יחזרו להיות מה שהיו.

לא מפתה לשאול, לא מפתה להזדעזע. רק מתבקש לסדר את החיים אחרת. לבכות את האובדן הנורא, ולהשיב את הסדר הנכון על כנו. סדר שאינו צריך תזכורת לכך שילדים אסור לשכוח.