בסדום, כך מספרת המסורת, היו מלינים אורח שהגיע לעיר על מיטה מיוחדת שנועדה לאורחים, לא לפני שווידאו שהמיטה מתאימה במדויק למידותיו. אם היה ארוך מן המיטה, היו מקצצים את רגליו. אם היה קצר מן המיטה, היו מותחים בכוח את איבריו עד שיתאימו. בהסתייגויות הנדרשות, זה מה שמבקשת שדולת הנשים לעשות במאמציה להביא לשוויון מוחלט, יהיו התנאים אשר יהיו, יהיו הנסיבות אשר יהיו.

המאבק לשוויון הוא מאבק חשוב. בחלקים גדולים שלו, הוא גם הניב הישגים ראויים לשבח. אבל יש מקומות שבהם נזקו של המאבק הזה לחברה גדול מן הרווח. כזה הוא המקרה שבו ניסה השבוע בית הדין לעבודה להכריח את המדינה לצרף לפחות עשר נשים לקורס ההכשרה החרדי לשירות המדינה, שבו משתתפים 25 גברים, תחת האיום שבלי צעד כזה ייסגר הקורס.

מדובר בהחלטה עקומה, שהתקבלה בעקבות עתירה של שדולת הנשים, קודם כל משום שנשים כלל אינן מופלות בסיפור הזה לרעה. בעוד חצי שנה יתחיל קורס מקביל, שבו ישתתפו 25 נשים, אלא שהעובדה הזו, משום מה, לא סיפקה את בית הדין. תחילת קורס הנשים באיחור, לעומת זה של הגברים, נראתה לשופטים כמו משהו שמייצר אי־שוויון.



מדינת ישראל קיבלה שורה ארוכה של החלטות שפוגעות בשוויון, במטרה לקדם אוכלוסיות חלשות או במטרה לקדם אינטרסים שהמדינה רואה בהם חשיבות. כך, לדוגמה, מעניקה המדינה עדיפות במכרזי קרקע למשרתים בצה"ל. כך, לדוגמה, מעניקה המדינה עדיפות לבני מיעוטים בחלק ממכרזיה. צה"ל, אגב, מקים עבור חרדים מסגרות שבהן אי אפשר לראות נשים גם במשקפת. האם יש כאן הדרה של נשים? בהחלט. ובכל זאת, המדינה סברה שאם הדרך לגיוס חרדים עוברת דרך מסגרות נפרדות, שווה לה ללכת על זה.

זה בדיוק מה שקרה גם בקורס ההכשרה של נציבות שירות המדינה. המדינה החליטה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להכניס את החרדים לשירות המדינה, מטרה שנדמה שקשה לחלוק על חשיבותה ועל נחיצותה. מה המחיר של זה? המחיר מתבטא בכך שהקורסים לחרדים יהיו נפרדים. עכשיו באה שדולת הנשים, ובא בית הדין לעבודה, ומנסים לחבל במימוש המטרה הראויה הזו בשם ערך השוויון, ושילכו החרדים ושילובם בתעסוקה לכל הרוחות.

לא מכבר ניהלה שדולת הנשים מלחמה משפטית אחרת, שבמסגרתה עתירה לבג"ץ בדרישה שהוועדה לבחירת שופטים - שאמורה הייתה לבחור שני חברים חדשים לבית המשפט העליון - תבחר בשתי נשים. זו הייתה דרישה הזויה. ראשית, משום שגם אם בבית המשפט העליון יש פחות נשים מגברים, הנשיאה אסתר חיות היא אישה, והנשיאה הקודמת מרים נאור היא אישה, וקודם לכן כיהנה בתפקיד הבכיר ביותר בעולם המשפט דורית ביניש, כך שקשה להתייחס לעליון כאל מועדון גברי.

אבל לא רק בגלל זה העתירה הזו הייתה הזויה. משום שאם כבר מדברים על ייצוג הולם או שווה, בתמונות המחזור של העליון יש הרבה יותר נשים ממזרחים. אז אולי נבקש מבית המשפט הגבוה לצדק לחייב את הוועדה לבחור במרוקאי אחד ובתוניסאי אחד? יש דברים שצריכים להיות חלק חשוב בשיח הציבורי שלנו, אבל צריך להיות ברור שזה מקומָם, ושם הם צריכים להישאר.

כשלוקחים כל דבר למיטת הסדום המשפטית, מתקבלת התוצאה שהתקבלה השבוע. אם בגלל המאבק של הפעילות בשדולת הנשים נקבל בשירות המדינה פחות חרדים, נוכל לומר להן את מה שנאמר למלך כוזר בחלומו, לפי ספרו של רבי יהודה הלוי: כוונתכן רצויה, אך מעשיכן אינם רצויים.