תקיפת צבאות ארה"ב, בריטניה וצרפת בהובלת הנשיא האמריקאי דולד טראמפ היא חשובה וערכית, אבל לא צפויה להשיב לארה"ב את הדומיננטיות במזרח התיכון על פני רוסיה. למעשה, שתי המעצמות קיבלו בשנים האחרונות החלטות אסטרטגיות הפוכות לחלוטין: בעוד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין החליט להשקיע משאבים רבים לטובת השגת האינטרסים שלו במזרח התיכון והגביר את הנוכחות וההשפעה הצבאית בסוריה, טראמפ כבר קיבל החלטה לצמצם את השקעת המשאבים הכרוכים בהפעלת כוח צבאי במזרח התיכון לטובת מימוש אינטרסים אחרים לחלוטין. גם לאחר התקיפה בסוף השבוע מצב היסוד לא אמור להשתנות.


התקיפה בסוריה הייתה מחושבת ומדודה ולא נועדה בשום שלב לערער את שלטונו של בשאר אסד או להשיג תכלית צבאית יוצאת דופן. העיסוק בשאלות מה היו יעדי התקיפות הוא שולי. חשיבות התקיפה בעצם המסר עצמו, ובסופו של דבר האמריקאים שיחקו את המשחק אבל לא פוצצו אותו, והשאירו לפוטין מרחב גמישות גדול במיוחד שלא להעמיק את המשבר עוד יותר.

אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, בעוד כמה ימים תהיה תקיפת מעצמות המערב בסוריה כבר מאחורינו בסיפור סדר היום הבינלאומי, מטוסי המערב וספינות הטילים כבר לא יהיו כאן וישראל תמשיך להתמודד לבדה עם המשך הניסיונות של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, לבסס כוח איראני צבאי בסוריה. ישראל בהקשר הזה בעיקר סומכת על עצמה ואינה מתכוונת להפסיק לפעול. לשיח עם הרוסים יש השפעה גדולה יותר על מרחב התמרון הישראלי מאשר המעורבות האמריקאית. 

טיל שיוט אמריקאי ששוגר בתקיפה בסוריה. צילום: רויטרס

 

בהקשר זה, במערכת הביטחון העריכו גם אתמול שהתקיפה הישראלית בסוריה וגם זו הבינלאומית לא משפיעות על חופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר לפעול בסוריה ולתקוף מטרות איראניות או אחרות - כל עוד אין פגיעה בכוחות רוסיים או באינטרס מובהק אחר של מוסקבה. סביר להניח שההערכות הללו מתבססות גם על שיחות שמתקיימות מאחורי הקלעים עם הרוסים להסדיר את המתיחות והכעס שלהם על התקיפה שיוחסה לישראל. בשבוע שעבר פרסמנו ב"מעריב־השבוע" שגם לאחר התקיפה והכעס הרוסי המופגן, בשום שלב לא הועבר מסר - פומבי או חשאי - שדורש מישראל לא לפעול בסוריה. הבשורה אתמול בבוקר היא שגם עכשיו, לאחר התקיפה האמריקאית, בישראל משוכנעים שאין שינוי במדיניות הרוסית. 


אבל לא לעולם חוסן ובישראל הבינו היטב שהאיראנים מנסים לנצל את המצב לטובתם, כדי להסית את הרוסים נגד ישראל. התקיפה האחרונה אכן יצרה עימות פומבי ומשבר אמיתי עם מוסקבה שצריך למנוע בעתיד, ולכן יש לפעול גם בהקשרים אחרים להיאבק על מרחב הלגיטימציה לפעולה ישראלית עתידית בסוריה. המסר הישראלי מכוון בעיקר כלפי רוסיה. בהקשר הזה אפשר להבין את עיתוי הוצאת ההודעה הישראלית, ערב שבת, על כך שהמל"ט האיראני שהופל לפני כחודשיים נשא חומרי נפץ וכי לא מדובר במל"ט לאיסוף מודיעין שטעה בדרך וחדר בטעות לישראל, כפי שמספרים כנראה האיראנים לרוסים בסיפור הכיסוי שבנו. 


בישראל, אגב, לא מייחסים חשיבות רבה ליעד הפיגוע של האיראנים באמצעות המל"ט ששלחו, שמוגבל מאוד ביכולת שלו לשאת כמות חומר נפץ גדולה לביצוע פיגוע תופת משמעותי. כוונת הפיגוע נותרה בשלב הזה לא ברורה, ולהבנת מערכת הביטחון תכלית הפעולה האיראנית שנכשלה הייתה בעיקר בהעברת מסר אלים ואיתות בתגובה לתקיפות קודמות שיוחסו לישראל. בכל הקשור להחרפת הפעולה הצבאית נגד יעדים איראניים בסוריה, יש אחדות דעים בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני הבכיר. למעשה, הצבא והרמטכ"ל גדי איזנקוט הובילו את המדיניות שהממשלה קיבלה.


אפשר להניח שהאיומים על כך ששלטונו של אסאד ייפול אם תהיה תגובה איראנית לא יצאו מהכיוון של צה"ל, שמעדיף לשמור על רמת איפוק ולהימנע מהצהרות שקשה לעמוד בהן. ועדיין, אם האיראנים ינסו לנקום, צה"ל נערך בתוכניות מבצעיות למכת נגד חזקה ורחבה במיוחד נגד מטרות איראניות בסוריה. 


במערכת הביטחון סבורים שניסיון לנקמה מצדו של קאסם סולימאני הוא רק עניין של זמן, אבל משדרים שלצד השני יהיה הרבה יותר מה להפסיד. בישראל סבורים שסולימאני משקר גם לנשיא איראן חסן רוחאני ופועל מטעם עצמו ומשמרות המפכה לבסס כוח קדמי נגד ישראל, ופחות במלחמה עם ארגון המדינה האסלאמית, שלמעשה כבר לא קיים. 


זה לא שרוחאני הפך פתאום לחובב ציון, אבל הוא נחשב מתון יותר ומבין היטב את מורכבות האיום שארה"ב תפרוש מהסכם הגרעין. לפיכך, פרסום פרטי תקרית המל"ט בסוף השבוע מצד ישראל נועד גם בשבילו.