1. בין מסכים למעשים: אי אפשר להמעיט בערכו של המבצע הבלתי נתפס של המוסד, שנחשף השבוע על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם לא צריך. גם מי שחושב (כמוני) שנתניהו ניצל את הסיטואציה לצרכיו הפוליטיים ועשה את זה באופן מושלם, צריך להתמקד בעיקר: מדובר בהישג מודיעיני נדיר.

כשהאמריקאים שמעו את הסקירה מפיו של ראש המוסד יוסי כהן לפני יותר מחודשיים, לסתם נשמטה. הם קבעו שמדובר ב"אחד המבצעים הנועזים והחשובים ביותר של מודיעין כלשהו מאז מלחמת העולם השנייה, חוץ מאיתורו ולכידתו של אוסמה בן לאדן". יכול להיות שקצת הגזימו. בקהיליית המודיעין יכולים לספר על לא מעט מבצעים מדהימים ומסמרי שיער יותר, אז נתפשר על "אחד המבצעים המדהימים ביותר בהיסטוריה, מבין אלה שאפשר היה לחשוף". גם העובדה שלמחרת המצגת המלוטשת של נתניהו בפריים טיים הוא הצליח לגרד 32 מנדטים בסקר של "ישראל היום" או משהו, אינה באמת חשובה. בלשונו של ביבי עצמו, מדובר בקצף על פני המים. עדיף להתרכז במים עצמם. השבוע, אלה היו מי ורדים.

זה היה השבוע של יוסי כהן, ראש המוסד. הוא בעל המניות העיקרי במדיניות האסרטיבית של ישראל מול החזית הצפונית בכלל ואיראן בפרט. עם כניסתו לתפקיד, בתחילת 2016, הפך כהן את סדר העדיפויות של הארגון על פניו. הוא ביטל את "האווירה ההסדרית" ששרתה על המוסד (וגם על שאר סוכנויות האיסוף וזרועות הביטחון הישראלית) והחזיר את תחושת החירום לקדמותה. כהן, שמתמחה בענייני איראן והיה הפרויקטור המוסדי לסיכול הגרעין האיראני בימיו של מאיר דגן, הבין שההסכם שנחתם בין איראן למעצמות אינו מסיר את הסכנה. במקרה הטוב, הוא דוחה אותה.

האתגר האיראני לא קטן, לתפיסתו של כהן, אלא גדל. הוא כתב את התוכנית הרב־שנתית (תר"ש) החדשה של המוסד, ובראשה הציב את האיום האיראני. ההוראה הייתה חד־משמעית: להמשיך את המאמץ האיסופי בכל הכוח, כאילו אין הסכם גרעין בעולם. הוא קיפד את הרפיון שהחל להשתלט על המערכת, את תחילת הזזת התקציבים למאמצים אחרים. כהן, אולי בהשראת נתניהו ואולי לא, השאיר את הפוקוס, הכסף, האנרגיה וכל הביצים (תרתי משמע) בסל האיראני.

בניגוד לכמה פרסומים או האשמות, לא הייתה מחלוקת בצמרת הביטחונית על חשיפת הארכיון האיראני באופן פומבי. היה דיון בהשתתפות כולם, מהרמטכ"ל, ראש המוסד וראש אמ"ן, דרך אחרון המומחים. אף אחד לא התנגד. אגב, זה גם מדאיג מעט. כשכהן שמע את רם בן ברק איש יש עתיד מתראיין ברדיו ותוקף בחריפות את הפרסום הפומבי והמצגת הראוותנית של נתניהו, הוא זעם. בן ברק לחם עם כהן במוסד למעלה מ־20 שנה. בישורת האחרונה הם גם נלחמו זה בזה על תפקיד הראש. אז יוסי הרים טלפון לרמי. השיחה לא הייתה קלה.

דבר ראשון שיבח כהן את בן ברק, לא בלי ציניות, על ההשתלבות המוצלחת בעולם הפוליטי, ושאל אותו למה לא הרים טלפון לברר, לפני שקבע שמערכת הביטחון לא תמכה בחשיפת החומרים. היא כן תמכה, הודיע כהן לבן ברק. עכשיו אני עוד יותר מודאג, ענה לו בן ברק, כי לדעתי עשיתם טעות. אז למה, הקשה כהן, רצתם מאולפן לאולפן להתראיין על הכור הסורי? גם כאן הוחלט לפרסם פומבית מבצע חשאי. בן ברק לא התבלבל: אם לא היית מסכים שהכור הסורי יפורסם היית, כראש מוסד, יכול לעצור את זה. ברגע שהוחלט לפרסם, כולם מתראיינים. אף אחד לא רוצה להישאר פראייר.

כהן ונתניהו בטקס המינוי, 2015. ראש המוסד השאיר את כל הביצים בסל האיראני. צילום: חיים צח, לע"מ

להסכמה הם לא הגיעו. כהן ובן ברק הם אנשי מודיעין ומבצעים מבריקים. באישיות הם מנוגדים לחלוטין זה מזה. בן ברק מושבניק חילוני (נהלל), כהן ירושלמי מבית דתי. בן ברק פלאח מחוספס, מתעב את אור הזרקורים ומעדיף מעשים שקטים על דיבורים. כהן נראה כמו דוגמן, מפיץ כריזמה לכל עבר, מהוקצע וחורך מסכים.

אבל לא רק מסכים חובב כהן, מתברר שגם מעשים הם לגמרי הצד החזק שלו. על פי מה שמייחסים למוסד בשנה האחרונה, מדובר באחת השנים הפוריות והנועזות של הארגון הזה מאז ומעולם. ועוד לא דיברנו על הגופות שצצות בתוניסיה, במלזיה ובאתרים נוספים, המיוחסות על פי אמצעי תקשורת זרים למבצע מיוחד למיגורו של חמאס חו"ל. אל תטעו בחולצה הלבנה והמגוהצת של כהן, הסמל המקצועי שלו מאז ומעולם. היא מסתירה לא מעט זיעה.

2. משחקי ריגול

בן ברק וגם הבוס שלו, יאיר לפיד, שמעו השבוע את ראש המוסד באופן אישי, בשיחות טלפון נרגזות למדי שהתקיימו ביניהם. "עשיתם טעות איומה", אמר לפיד לכהן, "הפכתם את המודיעין הכי רגיש להצגת תיאטרון". לא ברור מה ענה כהן. לפיד היה השבוע מעוצבן כפי שלא היה זמן רב. לראשונה זה עידנים הוא קיבל החלטה המנוגדת לאינטרס האלקטורלי שלו, והלך איתה עד הסוף ובכל הכוח. הוא מאמין שהוא צודק ולא בטוח שאין לו על מה להתבסס.

"כשאתה צריך להוציא מאיראן חצי טונה מסמכים", הוא אומר, "זה אומר שיש לך שם יכולת מבצעית. עכשיו, אחרי שהשפלת בפומבי את איראן, ברור שהם משקיעים את כל האנרגיה שלהם בלאתר את היכולת המבצעית שלך ולסתום את הפרצות שלהם. זו התנהלות שערורייתית של נתניהו. במקום להרדים את האיראנים באשר ליכולת המבצעית והמודיעינית שלנו בשטחם, הערנו אותם. עשינו את זה בזמן הכי לא נכון. אנחנו חייבים להיות הכי חדים ומבוססים באיראן בימים החשובים באמת, כשהיא תפר את הסכם הגרעין או שהוא יפקע. במקום זה בזבזנו את האשראי המודיעיני עכשיו, בתקופה בטוחה יחסית. זו בכייה לדורות".

לפיד. המודיעין כהצגת תיאטרון. צילום: מרק ישראל סלם

הם הרי יודעים שגנבנו להם את הארכיון, אמרתי ללפיד, מה זה כבר משנה אם ביבי הלך לטלוויזיה או לא? "זה לא אותו הדבר", אומר לפיד, "יש הבדל בין משחקי ריגול סמויים לבין זה שביבי רץ לטלוויזיה עם מצגת וקלסרים. אין בכל תולדות הביון העולמי תקדים לזה שראש מדינה ירוץ לטלוויזיה להציג מבצע מודיעיני סודי בשידור חי, להצהיר איך גנב לאויבת הגדולה שלו חומרים מתחת לאף. בשביל מה מסלול ההתנגשות הזה? האם אחרי המצגת הזו עלו או ירדו סיכויי ההתלקחות בצפון? לדעתי עלו".

בן ברק, לשעבר סגן ראש המוסד, אמר השבוע שעכשיו הוא יודע למה הוא לא ראש המוסד. אני, אמר בשיחה סגורה, לא הייתי נותן יד למצגת פומבית כזו. גם תמיר פרדו לא, גם נ' (המועמד השלישי לתפקיד ראש המוסד) לא. אבל יוסי כהן כן, ולכן הוא שם. "זה היה מבצע חשאי. הוא היה צריך להישאר כזה", אמר לי בן ברק שלשום. "העמימות היא חלק מהגנטיקה שלנו לאורך עשרות שנים, ופתאום מצגת של ראש ממשלה על דבר כזה. לא יעזור שום דבר, עכשיו מישהו יעשה שם מאמץ גדול לברר ולסתום את כל הפרצות".

אבל הם ידעו בכל מקרה, אמרתי לו. "כן", השיב, "הם ידעו שמישהו חדר, אבל הם לא ידעו שזה אנחנו. אולי זה האמריקאים? הבריטים? הסעודים? או שיתוף פעולה כלשהו? עם כל הצניעות, אנחנו לא ארגון הביון היחיד. בזכות המצגת הזו של ביבי כל העם האיראני נמצא על הגדרות עכשיו, דורשים הסברים. זה פשוט מכריח את המערכת שלהם לאתר את כל הפרצות, המוטיבציה לזה עולה במיליון אחוז. במקום שתהיה מבוכה פנימית של כמה שותפי סוד, יש עכשיו השפלה לאומית. בשביל מה זה טוב?".

בן ברק. העמימות היא בגנטיקה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


3. כוס התרעלה

איתור הארכיון בידי המוסד מזכיר מאוד את איתור הכור הגרעיני הסורי בידי מומחי אמ"ן עשור אחד קודם (עד שהמוסד הביא את ראיית הזהב החותכת ב־2007). כאמור, בתחילת 2016 יוצאת הדירקטיבה ממטה המוסד: "לא לאבד אחיזה מודיעינית באיראן". זמן קצר אחר כך החלו להצטבר כל מיני סימנים מעידים. בהתחלה זה טפטוף קטן ומזדמן, אחר כך השברים החלו להיאסף, והתמונה החלה להתברר.

בפגישה השבועית עם ראש אגף המודיעין נפל לכהן האסימון. המסגרת של הפאזל מתחילה להצטייר מולו. הוא הבין שהאיראנים לא רק משמידים את הראיות הפיזיות לתוכנית הגרעין הצבאית שלהם, הם גם אוספים את כל החומר והידע שצברו ומרכזים אותו במקום אחד, שבו יישמר ליום פקודה. "תינעלו על זה", הורה כהן. אחר כך החלה ההיערכות המבצעית והחל להיבנות הכוח המבצעי שיביא, כעבור שנתיים, את הארכיון הזה מטהרן לתל אביב. ככה פשוט. ראש הממשלה נתניהו, לא בלי התלבטות קשה, אישר. המסע הארוך והלא ייאמן יצא לדרך.

המבצע הוכתר בהצלחה מלאה ברמה המבצעית. האיראנים עלו על הגניבה, אבל זה היה צפוי. על כהן עברו לא מעט לילות טרופי שינה עד שכולם שבו בשלום לבסיסם, יחד עם החומר. כן, לישראל הגיעה חצי טונה של חומרים איראניים. זה אמיתי לגמרי. לא בסייבר ולא באינטרנט ולא באמצעות יוני דואר. הארכיון הגיע פיזית, והוא בידינו.

עשרות אנשים השתתפו במבצע הזה, כל היכולות של המוסד וכל הדיסציפלינות באו לידי מיצוי במבצע הזה, האיראנים נטרפו כשגילו מה קרה להם בחצר האחורית. השאלה היא לאן כל זה מוביל. גם בישראל סבורים שלא צריך לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, עדיף לתקן אותו. על פי כמה הערכות מודיעיניות, איראן תהיה בשלה, בעקבות אובדן הארכיון, למשא ומתן מחודש. בברירה בין להסתבך עם פרישה אמריקאית מההסכם וחידוש חלק מהסנקציות, להכנסת תיקונים או השלמות כלשהן להסכם, יש לגמרי מצב שהמנהיג העליון, האייתוללה עלי חמנאי, ייאלץ לשתות שוב את "כוס התרעלה" (כך העיד על עצמו כשסיים את מלחמת איראן־עיראק) ולוותר. נמתין בסבלנות.

הארכיון הגרעיני האיראני אכן לא סיפק "אקדח מעשן" המוכיח שאיראן מפירה את הסכם הגרעין שנחתם ב־2015 עם המעצמות. הסיבה פשוטה: היא לא מפירה אותו. היא מקיימת אותו בקפדנות. זו דעתם של כל ארגוני המודיעין בעולם, כולל המוסד, כולל יוסי כהן. אבל כמו שאומרים, לא זו השאלה. הארכיון הגרעיני לא מוכיח הפרה, אבל חושף את הכוונות האמיתיות של האיראנים. הטענה שכולם ידעו שאיראן משקרת גם קודם, נכונה. אבל אף על פי שידעו, לא היו הוכחות. עכשיו מגיעים הישראלים עם כל המסמכים, השרטוטים, התוכניות והסודות, כתובים בפרסית, שהיו מאוחסנים באתר חשאי בטהרן. ערוותם של האיראנים מוצגת בכיכר העיר, עוד לפני שנסקר המטמון עצמו. לך תדע מה עוד נמצא שם.

לפני כשלוש שנים ענו האיראנים ב"לא" ל־12 השאלות שהציגה בפניהם סבא"א במהלך המשא ומתן על ההסכם. עכשיו אפשר לקבוע בוודאות שהם שיקרו במצח נחושה. ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, יוקיה אמנו, קיבל אז מאותו יוסי כהן (כשהיה ראש המל"ל) את כל החומר הרלוונטי הקשור בתוכנית הגרעין הצבאית של איראן. בסבא"א הצטברו אז אלף מסמכים, פרי המאמץ המודיעיני של כל העולם בעניין הגרעין האיראני. אמנו הרכיב מסמך בן 12 סעיפים, שעליו היו האיראנים צריכים לענות. הם הכחישו הכל. עכשיו מתברר ששיקרו.

היה גרעין צבאי, הייתה יכולת לביצוע פיצוץ גרעיני מבוקר, הייתה יכולת לפצח את תגובת השרשרת הגרעינית, הייתה קבוצת נשק להרכבת הפצצה על טיל בליסטי. הכל היה. עכשיו ישראל הביאה 55 אלף מסמכים (פי 55 ממה שכל העולם החזיק עד עכשיו) ועשרות אלפי דיסקים עם כל החומר. אלה לא מסמכי הערכה של שירותי ביון זרים. אלה מסמכים של האיראנים עצמם. זה מה שהם כתבו, אספו ושמרו. זה לא אקדח מעשן, זה תותח מעשן.

אז גם לאמירות האלה יש לא מעט מתנגדים במערכת המודיעינית. "הכל היה ידוע", אמר לי השבוע גורם מודיעיני בכיר מאוד לשעבר, שאינו בפוליטיקה. "הכל היה ידוע, לפרטי פרטים", אמר לי השבוע גם שר ביטחון לשעבר שבקי מאוד בפרטים. בן ברק, שעסק בעצמו בנושא, מאשר: "הכל היה ידוע, אני אומר לך באחריות שכל המשלחות למשא ומתן עם איראן קיבלו מאיתנו הכל. כולם ידעו וראו מסמכים שהאיראנים משקרים, אנחנו העברנו חלק גדול מכל זה, אבל בלי לעשות צרמוניות בתקשורת. וזה עבד. הבאנו מסמכים גם קודם, היו מבצעים גם קודם. אני לא בא להמעיט מעוצמתו של ההישג הנוכחי, אבל צריך לשמור על פרופורציות. אקדח מעשן רלוונטי לעכשיו, זה לא הביא".

4. ביבי החדש

בטור הקודם בעמודים הללו בשבוע שעבר, הוצג "ביבי החדש", האמיץ, האסרטיבי, זה שמחרחר מדנים עם החזית הצפונית כולה, שלא סופר את הרוסים, שלא רואה את האיראנים ממטר, שלוקח צ'אנסים, שמאשר מבצעים, שמהמר. ביבי שאיבד את הפחד. "משהו קרה לו", אמר השבוע יאיר לפיד בפעם המי־יודע־כמה, "אני נחרד מההתנהלות שלו, זה ממש מפחיד. חוץ מיוסי כהן, אני אומר לך באחריות, שכל המערכת מזועזעת. תגיד, אתה חושב שזה הגיוני שהאמריקאים ראו את החומר הזה לפני שרי הקבינט? זה נראה לך הגיוני שהוא מכנס את הקבינט שעתיים לפני הריצה למיצג הטלוויזיוני כדי לעדכן את השרים, חודשים אחרי שארגוני ביון זרים כבר עודכנו?

"אני חושב שהוא איבד שליטה. הוא כמו חיה לכודה בפינה, הוא מפחד לגמור כמו אהוד אולמרט. במקום לקבוע סוף־סוף את עמדתו בעניין הסכם הגרעין, להגיד מה צריך לעשות, לפרוש ממנו או לתקן אותו, הוא מעדיף לביים הצגת תיאטרון בפריים טיים. הרי האמת היא שאסור שטראמפ יפרוש עכשיו מהסכם הגרעין, עדיף לתקן אותו. את זה גם ביבי יודע, אבל מפחד להגיד. כי מה פתאום שראש ממשלה יכריז על המדיניות שלו? צריך לתת לזה עוד זמן.

"האירופים כבר איתנו ברוב הנושאים, האמריקאים גם הם מכירים את המצב, טראמפ יודע שאם יבטל הסכם גרעין שאיראן לא מפירה, זה ישפיע לרעה על הסכם גרעין שקוריאה הצפונית אמורה לחתום איתו. אני חושד שביבי פשוט חוזר לאזור הנוחות שלו. תמיד כשהוא רוצה בחירות, הוא מארגן לעצמו נאום באנגלית, מגיש את חוק הלאום ורץ לבחירות. זה מה שהוא עשה בתחילת 2015 וזה מה שהוא עושה עכשיו. הוא הצליח לייצר מגה־איוונט באנגלית, הנה חוק הלאום, ותכף בחירות. כל זה ממניעים פוליטיים אישיים, בניגוד מוחלט לאינטרס הלאומי". עד כאן לפיד.

לפרשן הממוצע (כמוני) אין כלים לשפוט בין התזות שהוצגו בטור הזה. רק ההיסטוריה תברר אם היה נכון לרוץ למצגת טלוויזיונית ולהפוך את המאבק המודיעיני החשאי ואת קרב המוחות והתקיפות הכמוס בינינו לבין איראן לתוכנית ריאליטי. רק ההיסטוריה תקבע אם היה נכון להפעיל את הלחץ הכבד הזה על הנשיא טראמפ, מה שעלול/עשוי לגרום לו לפרוש מהסכם הגרעין, מה שעלול לפתוח תגובת שרשרת שסופה רע מאוד.

עובדתית, נתניהו אכן מתנהל ופועל בדפוס חדש לחלוטין בחודשים האחרונים. האפשרות שזה קורה לו בהשראת החקירות הפליליות אינה מופרכת. כל עוד גורלו היה בידו, התמכר נתניהו לשלטון בכל מחיר והשתדל לא לנענע את העץ ולא לטלטל את הסירה. לעשות את המינימום ולשרוד. פתאום, כשגורלו נמצא בידי אחרים (אם כי מדובר בידיים האטיות בתבל), הוא מרגיש חופשי ומשוחרר. בסיוטיו, הוא גומר כמו אהוד אולמרט, במעשיהו. במציאות, הוא הפך לאהוד אולמרט.

כזכור, ראש הממשלה אולמרט היה מלכתחילה אסרטיבי, אמיץ, לוקח סיכונים ומהמר הימורים, עוד לפני שידע שיגמור בבית הסוהר. האם התהליך הזה שמתרחש אצל נתניהו טוב או רע? גם זה גדול עלי. גם כאן, רק ההיסטוריה תקבע. אותי מה שמפחיד זה הקונצנזוס. העובדה שאין דיון ציבורי אמיתי. שמערכת הביטחון מיושרת לגמרי עם המערכת הצבאית, שמיושרת לגמרי עם המערכת התקשורתית, שמיושרת כמעט לגמרי עם המערכת המדינית והפוליטית. מצבים כאלה מייצרים לפעמים אסונות גדולים (ע"ע 1973).


5. מונרכיה ישראלית

אבל זה עוד לא הכל. כי במקביל לכל זה הצליח נתניהו השבוע להתקדם צעד גדול נוסף להפיכתנו מאזרחים לנתינים. החוק החדש שלפיו יוכלו ראש הממשלה ושר הביטחון, לבדם, להחליט על יציאה למלחמה הוא לא פחות משערורייה (ראו בעניין זה בטורו של אבי בניהו את דעתו של מי שעמד בראש הוועדה שהולידה את החוק הזה, אלוף במילואים יעקב עמידרור).

קוראי הטור הזה עוקבים אחר הפיכתה ההדרגתית של ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לקיסרות חזירית. ובכן, ממשיכים להתקדם בכיוון. החוק החדש היה, במקור, אמור לקצר את הסרבול ביציאתה של ישראל למלחמה ונבע מכוונות טובות. הגיוני שהקבינט המדיני־ביטחוני יוסמך להכריז על מלחמה במקום מליאת הממשלה כולה. כשיורדים מהקבינט לראש הממשלה ושר הביטחון, זה מדאיג. בשלב הבא זה יהיה אותו בן אדם והתואר "ראש הממשלה ושר הביטחון" יקוצר כדי למנוע סרבול, ל"מלך", הכפוף רק למלכה. אז אנחנו ניצבים בשעריו של השלב הזה.

אם במלכה עסקינן: ההתנהלות של הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה בכל הקשור לתיק שרה נתניהו הפכה כבר מזמן לבדיחה עצובה. האדונים האלה רומסים, אחד אחד, את כל העקרונות והתקנות וההיגיון הבריא. אף בן תמותה לא היה מקבל את הנחות הסלב האלה, את השימוע הראשון והשבוע, באופן שלא ייאמן, גם את השימוע השני. מאז שהיועץ החליט להעמיד את הגברת נתניהו לדין בכפוף לשימוע, חלפו קרוב ל־250 ימים. זה אחרי שהיועץ סגר את רוב הסעיפים שהמשטרה המליצה להעמידה לדין בהם, והשאיר אחד ייצוגי. ועדיין לא רואים את הסוף ומעיזים להגיד בקול רם שיכול להיות שכל העסק ייגמר בסוג של כופר, או בכלל בלי דין פלילי.

נשגב מבינתי איך אביחי מנדלבליט לא מבין את התוצאות ההרסניות של ההתנהלות שלו בתיק שרה נתניהו ובתיקי בעלה. ב"גלובס" כבר הופיעה השבוע כתבה נרחבת על הפגיעה באמון הציבור בפרקליטות בעקבות העניין הזה. התייחסתי לנושא פעמים רבות ותמיד הבעתי אמון ביושרו הבסיסי של היועמ"ש, אם כי העליתי סימני שאלה רבים הקשורים בעברו כאחד מאנשי הלשכה הפנימית־אינטימית של נתניהו. כיום כבר ברור, מפיהם של לא מעט עדי מפתח, שהיועץ לא בולם את המשטרה ולא מגן על נתניהו בגופו. הטקטיקה שונה לגמרי.

הוא נוקט סחבת מתמשכת ואינסופית. הוא מאשר כמעט הכל, אבל אחרי אין ספור דיונים, ישיבות, התלבטויות ודחיות. ואחרי שאישר, לוקח לו שוב שבועות ארוכים לייצר את הדיונים שאחרי, ואת ההתלבטויות החדשות, ולדחות ולעכב ולהתיישב ולהתחשב ומה לא. במשטרה כבר התפתחה מיתולוגיה שלמה סביב הרוטינה הזו, עד כי גם בכירי החוקרים איבדו עניין ואמון.

השבוע הופיעו ההדלפות החדשות, שלפיהן התגבשות החלטה בתיקי נתניהו לא צפויה לפני סוף 2018 או תחילת 2019. בעוד שבועיים או חודשיים זה יטפס לאמצע 2019. אגב, אם היועץ מאשר כל צעד ומתלבט לפני כל פסיק בתיקים האלה, על מה הוא צריך להתלבט עכשיו? התשובה: כנראה על שום דבר. הוא פשוט חושש, הוא כנראה רוצה למסמס ולדחות ולקוות שאו שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, או שהמשיח יבוא או שיקרה איזשהו נס מסוג אחר, שיחלץ אותו מהמצר הזה. עצוב.

bencaspit5@gmail.com