חודש מאי, 1967, אחת התקופות המתוחות ביותר בתולדות ישראל, נודעה גם בשם "תקופת ההמתנה". ישראל, עם מודיעין מבוסס שהמצרים מתכננים פעולה צבאית, עמדה בצומת דרכים. כל הסימנים הראו שזה אוטוטו קורה. בסופו של דבר, הדרג הצבאי החליט לא להמתין עוד וב-5 ביוני יצאה לדרך מתקפת המנע. 

חודש מאי, 2018, אותו חודש, והאיום הפעם מגיע מאיראן על אדמת סוריה. היומיים האחרונים היו תקציר בסדר גודל קטן של תקופת ההמתנה ההיא. התחושה היא של אדם המחכה לפיצוץ בלון וכולו מתכווץ טרם יישמע הבום. אלא שבישראל ביקשו לשנות את הפרדיגמה. לא מחכים לפיצוץ, מתקיפים לפני גם אם ההתקפה עלולה להוביל להסלמה ולפתיחת מערכה מול איראן. אם כבר הסלמה אז לפחות אתה שולט בה. 
נתניהו שב לישראל לאחר פגישה בת 10 שעות עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במוסקבה. ראש הממשלה צפה מהשורה הראשונה של יציע הכבוד באוגדות החיילים, הטנקים והמיגים שחגו בשמי הכיכר האדומה לציון יום הניצחון של הצבא האדום על גרמניה הנאצית. העוצמה בוודאי הרשימה אותו מאוד, אך לא מן הנמנע שגם חשש דבק בו מהעובדה כי רוסיה בסופו של יום היא בת בריתה של איראן וסוריה, והכוח הגדול הזה יכול לזלוג או אפילו להיות מועבר לאויבות הגדולות ביותר של ישראל. 

בינתיים ישראל נהנית מגיבוי לתקיפות שביצעה מהבית הלבן. זה לא בהכרח יימשך לעד, לכן יש לנצל את שעת הכושר כדי לפגוע בכמה שיותר מטרות. האמריקנים שומרים על מרחק בטוח, אמש חזר על המנטרה בכיר במשרד החוץ האמריקני כי הכוחות של ארה"ב נמצאים בסוריה כדי להילחם בדאעש, לא באיראן.

במילים אחרות, ישראל את לבד כאן. כישראלים למודי מלחמות ב-35 השנים האחרונות, ראינו איך מבצעים מבריקים עם המון ביטחון עצמי מתדרדרים למלחמות התבוססות קשות. מנגד ישראל לא מתכוונת לחכות למכה הקשה, "קאזוס בלי", שיאפשר לה להתקיף. האיראנים נראה כי מכילים, הרוסים לא שוברים את הכלים אבל הכל יכול להשתנות ברגע. 
הצמד נתניהו וליברמן מכירים שנים רבות., היו להם לא מעט מורדות פוליטיים, אך ההיכרות וההבנה למה מסוגל כל אחד מהווה בסיס טוב לניהול מערכה. ליברמן נשמע שקול אך תקיף. נתניהו מדבר באותה המנגינה פחות או יותר. בסך הכל מדובר בשני אנשים שעל אף הרטוריקה הפופוליסטית אינם יורים ואז מסמנים את המטרה. 
ישראל שוב תוקפת בצפון, אזרחי ישראל ברמת הגולן ישנו במקלטים. כבר היינו בסרט הזה. יש לקוות כי אנחנו לא נמצאים על סיפה של מלחמה ארוכה בה לישראל יש הרבה פחות מרחב תמרון ומטבע הדברים שליטה על ההתפתחות וההידרדרות.