בשבוע שעבר התלונן ח”כ בצלאל סמוטריץ’ בחשבון הטוויטר שלו על כך שהבן שלו, בניגוד לילדים הגרים בתחומי הקו הירוק, אינו מורשה להטיס רחפן צעצוע בחצר ביתו מבלי להיחשב עבריין, וזאת משום שהוא לדבריו “אזרח סוג ד’ שגר ביהודה ושומרון (ולפיכך) משולל זכויות”. את הציוץ הוא חתם במילים: “בלתי מתקבל על הדעת”. האירוניה, כפי שנהוג לומר, ביקשה את נפשה למות.

העיוורון המכוון של ח”כ סמוטריץ’ כלפי הפלסטינים משוללי הזכויות ביהודה ושומרון, תמיכתו ברעיון הסיפוח תוך יישום שלטון אפרטהייד בשטחים כמו גם התבטאויותיו הגזעניות - אינם דבר חדש. בצד אלו חשוב לשים לב לאופן שבו הוא, כמו גם נציגים אחרים של הימין, מנסים לקבע פעם אחר פעם נרטיב שקרי ומסולף שלפיו המתנחלים הם מיעוט נרדף ומוחלש בחברה הישראלית. על הדרך, המיעוט המדוכא ביותר, ערביי ישראל, הופך לאויב.
 

לאחרונה, בעוד שעם ישראל שקוע בחגיגותיו ובמצב הביטחוני, העבירה ועדת הכספים 21 מיליון שקלים לטובת 14 משפחות שהתיישבו באופן בלתי חוקי בגוש עציון והמדינה הורתה לפנותן. באותה ישיבה עצמה הועברו כמה עשרות מיליונים (עודפים מתקציב משרד החקלאות) לטובת גרעינים התיישבותיים. אין זה חדש כי מעבר למחיר הערכי והפוליטי־מדיני, ההתנחלויות גובות מהחברה הישראלית מחיר כלכלי לא פשוט.

בצלאל סמוטריץ' בעת ההצבעה על חוק ההסדרה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90בצלאל סמוטריץ' בעת ההצבעה על חוק ההסדרה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


כפי שהראה כבר לפני כשנתיים מחקר מרכז "מאקרו" לכלכלה מדינית, ההוצאה הממשלתית לנפש גבוהה באזורי יהודה ושומרון בכשליש מאזורי הפריפריה וב־100% מאזור המרכז; אם זו הוצאה אזרחית (חינוך, כבישים עוקפים, תשתיות ליישובים מרוחקים ומבודדים והטבות מס), הוצאה ביטחונית או מחיר החרם של חלק ממדינות אירופה והפגיעה בהשקעות בישראל, נטל ההתנחלויות על משלם המסים אינו דבר של מה בכך, והוא משקף סדר עדיפויות ברור שמעלה על נס את ציבור המתנחלים. נזכיר כי היישובים הערביים מגרדים את תחתית המדרג הסוציו־אקונומי בישראל.
 

במישור הפוליטי, אם יש קבוצה שראש הממשלה סופר באמת, זו קבוצת המתנחלים. מאחר שקולות הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית מובטחים לו, החשש הגדול שלו הוא זליגה של קולות מהליכוד אל הבית היהודי. תחת האסטרטגיה של לא לתת לבנט לאגף אותו מימין, תוקף נתניהו חדשות לבקרים את המיעוט המדוכא ביותר בישראל, המיעוט הערבי, ומסית נגדו.

מחרה מחזיק אחריו השר לביטחון פנים גלעד ארדן, שכזכור מיהר להכריז, ובלי לבדוק לעומק, על אינתיפאדת הצתות, על כך שיעקוב אבו אלקיעאן קשור לדאעש, ועל כך שבהפגנה שהתקיימה ביום שישי האחרון בחיפה מפגינים ערבים תקפו שוטרים; אותה הפגנה שבה השלכות ההסתה כלפי המיעוט הערבי באו לידי ביטוי כאשר ג’עפר פרח, מנכ”ל "מרכז מוסאוא", סיים את מעצרו עם ברך שבורה, ואילו שר הביטחון צייץ כי מקומו של ח”כ איימן עודה, שאותו כינה “מחבל”, בכלא.
 

למרות מספרם הנמוך יחסית, כ־400 אלף, המתנחלים אינם מיעוט. שמונת המנדטים שלהם בממשלה מתווים רבים ממהלכיה ונותנים את הטון במדיניותה. רטוריקת המיעוט שנציגיהם מאמצים היא מנגנון מסולף ומסוכן שבאמצעותו הם מערערים הן על אופייה היהודי והן על אופייה הדמוקרטי של ישראל.