אזרחי ישראל, קודם כל אני רוצה לברך אתכם בברכת "חג שמח". אין ספק שהחג הזה הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה, ולא צריך להיות אדם דתי כדי להתרגש ממנו. וכל זה במקרה שיש חג, כי אם לא, אז אני רוצה לאחל סתם יום טוב. וזה בדיוק העניין - הטוב הזה. כי די, נמאס מהרע וחייבים לייצר תקווה לטוב. לטוב חדש ולחידוש הטוב, ולטיב החידוש. 
 

לאחרונה ישראל חווה משבר מדיני לא פשוט, ובעיני זה הכל עניין של הסברה. ומנגד, ישראל חווה משבר הסברתי לא פעוט, וזה הכל עניין של מדיניות. ולכן - או כתוצאה מזה - המסקנה הישירה וההפוכה לדברים היא שחייבים שר חוץ במשרה מלאה למדינת ישראל. 


כי לא ייתכן שלדוד בן־גוריון היה שר חוץ ולמנחם בגין היה שר חוץ ולרבין היה שר חוץ ורק לביבי אין. ולא ששרי החוץ ההם היו טובים, הם לא. ולא שהם לא היו טובים, הם כן. וגם אם נניח שבנימין נתניהו יקרא לי אליו ויבקש ממני להיות שר חוץ, אני לא אגיד כן ולא אגיד לא, כי זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא מה שקורה בעזה. 


אזרחי ישראל, זו תקופה קשה מאוד למדינה. האזרחים מפוצלים, משוסעים, מקוטבים, והכל באשמת ראש הממשלה, נתניהו. הוא פילג וקרע את העם לשני חצאים: חצי שומעים לורל, וחצי שומעים יאני. ורק אני שומע גם לורל גם יאני וגם קולות נוספים בעם, שאומרים לי: "כפרה, אתה ממשיך להתרסק בסקרים ולי אין על מה לכתוב בטור. רק עכשיו כתבתי על כמה כיף זה החול של הים ברגליים!", אה, סליחה. זה קולה של אשתי, שתחיה. 


אבל מה שמעניין אותי זה לעבוד למען אזרחי ישראל, ולא הסקרים. אני אפילו לא קורא אותם. לא את הסקר של ערוץ 12 שנתן לי 28 מנדטים, לא את הסקר של ערוץ עשר באפיק 14 שנתן לי 24 מנדטים, לא את הסקר של ערוץ 20 שנתן לי 20, לא את הסקר של רדיו קול ברמה שנתן לי קול אחד, אבל ממש ברמה. ולא את הסקר של רדיו עמק יזרעאל שנתן לי כסף למונית אם אבוא להגיב אצלם בשידור חי על האירועים האחרונים. 


לא הלכתי, כי לי יש עקרונות ואני אלחם עליהם עד שיגיעו העקרונות החדשים שהזמנתי באמזון יחד עם הדיסק של ברוס ספרינגסטין והגיטריסט האגדי סטיבי ואן זאנדט והביצוע ל"דה ריבר" - כי אני הכי אוהב את הבלדות השקטות שלו, אבל יותר מזה את הרוק'נרול הרועש. 


אז כן, אני אדם מורכב. למשל, אני גם חילוני, אבל גם מאמין. אז לכל אלה שגיחכו כשראו תמונה שלי עם טלית ושל אשתי מפרישה חלה, חכו עד שתראו תמונה שלי מפריש חלה ושלה עם טלית. כי אשתי שתחיה היא אותו דבר כמוני, רק באישה. אני כמו טופו, היא כמו טופי. 


רבים שואלים אותי: "אם אתה כזה חתיך ודמוקרט, איך זה שבמפלגה שלך אין פריימריז?". אני עונה להם בצורה ישירה שלרגע לא הפסקתי לעשות כושר ולטפח את השיער. ואז הם אומרים לי: "אבל לא ענית לגבי הפריימריז", אז אני מיד עובר לנושא אחר, ומדבר כל כך מהר ובלהט, עד שהם שוכחים את השאלה. ממש כך:


כי מה שבאמת חשוב הוא מה שקורה בעזה, ומה שקורה בצפון. והאם יש מספיק מקלטים וממ"דים. ואני אומר לכם שאין. לא מזמן, במסגרת מסעותי בעולם, ביקרתי גם בישראל וסיירתי בצפון, וזה לא היה קל. כי עוד לא הגיע אלי הדיסק של ברוס ספרינגסטין שהזמנתי מאמזון. וכשהגעתי, ראיתי שאין ממ"דים, ועל בשרי אני יודע מה זה לא להיות מוגן. לא אשכח את הימים המפחידים של מלחמת המפרץ, כששיחקתי ב"שירת הסירנה" את החתיך שהולך לטלילה בזמן האזעקות. ותאמינו לי, זה היה מפחיד. ואני לא מתכוון לטילים, אלא לבימוי של הסרט. 


אז כן, צריך למקלט את הצפון ולממד את הדרום ולשפצר את המזרח ולטבול בים במערב. המוטו שלי הוא שהאמת נמצאת באמצע, ואני תמיד מאמין בגם וגם. וכמובן, גם להפך.