תשמעו סיפור שרבים מכירים אותו וסיפור נוסף שרבים מתעלמים ממנו. רוזאן בר, שחקנית אמריקאית ותיקה ויהודייה, חזרה למסך עם תוכנית הדגל שלה “רוזאן”, שהייתה שוס לפני 30 שנה. חזרתה בימים האלה הייתה גם היא שוס לא קטן, ו־NBC המקרטעת משהו ראתה בה עוגן הצלה.

בר היא אחת מאותן שחקניות בודדות תומכות טראמפ, ו־NBC קידמה את הצלחתה בתשואות ובהקלה. אלא שלאחרונה בר צייצה כי ואלרי ג’ארט, יועצת ברק אובמה לשעבר, היא הכלאה “בין האחים המוסלמים לבין כוכב הקופים”. שלא כמו תקשורת המיינסטרים בישראל, זו האמריקאית לא מניחה לשום גילוי של גזענות לחמוק מטיפול שורש. ההסתערות על בר סחפה פוליטיקאים ואנשי ציבור, ובעיקר הוכיחה לציבור האמריקאי היכן עובר הקן בין גזענות לחברה בריאה. NBC הורידה את התוכנית בלב כבד ובזרוע נטויה. עשרות אנשים שעסקו בהרצתה פוטרו, ובר עצמה שוגרה לשממה תעסוקתית. לא ברור אפילו אם תזכה לחוזה בגרורה טראמפית כמו רשת FOX.

הסיבה לפער בין הציבור והתקשורת האמריקאים לבין הישראלים היא חוסנה של החברה האמריקאית מול הזרמים העכורים, שעלו מאז מינוי טראמפ והצלחת המפלגה הרפובליקנית. עכשיו, כאשר יש לרפובליקנים גם נשיא וגם בתי נבחרים, החברה האמריקאית נלחמת על חייה בחמת זעם. אני כותב “החברה האמריקאית” כי הדמוקרטים, שרובם משחקים אותה פוליטיקלי קורקט, מצטיירים כיריב וושינגטוני, אבל לא כאלטרנטיבה מהפכנית כפי שמחייב המצב.

ועדיין המאבק הפנים־אמריקאי הרבה יותר אפקטיבי מאשר זה הישראלי. וכל הסיפור על בר הוא כדי להבין שהדמוקרטיה האמריקאית, בניגוד לישראלית, חיה ובועטת בימין לכל אורך ורוחב החזית. לא פעם היא כושלת מול חוקים דרקוניים המפרידים בין ילדי מהגרים להוריהם, אבל לרגע לא פוסקת להיאבק.

בר עפה, ואצלנו קריאות מוות לערבים של היודו־נאצים, כלשון ליבוביץ, מסוקרות כדיווח ענייני אובייקטיבי אם לא בפיהוק, אז מה עוד חדש? מילא הפרחחים ברחוב, אבל מנהיגיהם בממשלה מנסים להעביר בימים האלה את חוק ההסדרה.

לצורך הבנת הנקרא והנאמר גייסתי את הבנתי המשפטית הדלה, אפילו קראתי כמה מסעיפי החוק, המדולל אגב. מה שהתברר לי הוא שמדובר בהלבנה ובהגנה על גנבה פשוטה ועל גזל אלים. עד כדי כך תמימותי המשפטית לקויה, שאני עדיין משוכנע שהרכב של תשעה שופטים, חלקם חובשי כיפה ושביס, ישליך את הצעת הממשלה לא מכל המדרגות, אלא מגג בית המשפט העליון. בר לא לבד; האיש שחולל את האלימות הימנית הממוסדת הגדולה בהיסטוריה החדשה של ארצות הברית נאבק עכשיו מול התגובה התקשורתית והציבורית על חייו הפוליטיים ומאיים לגרור אחריו כל מי שהלך או הולך איתו.