בשבוע שעבר, לאחר בחירת יצחק הרצוג ליו”ר הנהלת הסוכנות, צייר הקריקטוריסט ערן וולקובסקי ב”הארץ” את בוז’י חצי מגחך, מנופף לשלום מחלון המטוס לאבי גבאי וציפי לבני הניצבים על הקרקע מכורכמי פנים ומשיבים לו בנפנוף יד קלוש. הוא נוסע לעשות חיים ולקבל כבוד כ”נשיא העם היהודי”, הם שבים להתכתשות הפנים־מפלגתית שלהם שאולי תביא לפירוד.

הרצוג מרוצה מהמראתו, נתניהו לגמרי לא. לא ייתכן, לדידו שבראש הסוכנות יעמוד אדם שאינו ממפלגת השלטון, והוא לא ראה כל צורך להגיב על הבטחת היו”ר החדש שיעבוד בשיתוף עם ראש הממשלה. לטעמו, מי צריך שיתוף כזה?

יתר על כן, לביבי ברור שבניין הסוכנות היהודית ברחוב המלך ג’ורג’ בירושלים שבו נחת הרצוג, אינו התחנה האחרונה של הטיסה הזאת; זו נחיתה זמנית. בעוד כשלוש שנים, יודע ביבי, ימריא היו”ר מבניין זה כדי לנחות לא הרחק משם, בבית הנשיא, וזה כבר בלתי נסבל לחלוטין מבחינת נתניהו. די לו בשבע שנות שנוא נפשו רובי ריבלין בבית ההוא. אפשר להניח שכבר מעתה יעשה נתניהו כל שביכולתו כדי למנוע את נחיתת הרצוג בבית הנשיא בעתיד.

הרצוג הגיע עכשיו לתפקיד המתאים לכישוריו יותר מאשר ראשות הממשלה או ראשות האופוזיציה, ויש לו הרבה מה לעשות בענייני יהדות העולם וקשריה עם

ישראל. הוא משאיר מאחוריו מפלגה שסיכוייה להגיע לשלטון עם הנהגתה הנוכחית קלושים. עם כל הכבוד, אבי גבאי נראה כמקח טעות. כישוריו הפוליטיים דלים, והוא אינו האיש שיסחף אחריו המונים לקלפי ויכה את ביבי. מנהל חברה, ויהיה מוצלח ככל שיהיה, אינו יכול לדלג באחת לכס ראש הממשלה, גם אם כיהן שנה כשר. ראשות הממשלה דורשת ניסיון והכשרה ניהוליים והנהגתיים שונים לחלוטין.

האמת היא שגם כישורי רמטכ”ל וניסיונו הצבאי אינם בהכרח ערובה להתאמתו לתפקיד ראש הממשלה, וזה הוכח כבר בכמה מקרים בעבר. וכאן אנו מגיעים לרמטכ”ל לשעבר בני גנץ. במחנה הציוני מהומה ויריבות תוקפנית בין אבי גבאי, עמיר פרץ וציפי לבני, ומעל כל זה מרחף בני גנץ, שאינו אומר דברים מפורשים, אבל מאיים לנחות, בעצם לצנוח, בלב המחנה. ואני אומר: שינחת. זה המהלך המתאים לו והרצוי גם למחנה הציוני.

אסור, לדעתי, לבני גנץ להקים מפלגה חדשה ולרוץ בראשה, על אף הסקרים המחמיאים לו. שילמד מקודמיו, הרמטכ”לים שהיו פופולריים וניסו דרך זו – יגאל ידין ואמנון ליפקין־שחק למשל – וחזרו מהר הביתה. השתלבות גנץ במחנה הציוני כמועמד בשלב זה לתיק הביטחון היא המתאימה לו, גם אם גבאי אכן הציע לו - כפי שפרסם בעבר בן כספית ב”מעריב” - להיות מועמד המחנה הציוני לראשות הממשלה, בעוד הוא עצמו יהיה יו”ר המפלגה. סידור כזה, אני חוזר על מה שכבר כתבתי, הוא פתח לצרות ולמשברי קבע. בסקר שערך סוקר אמריקאי ושפורסם ב”הארץ”, זוכה גנץ לאהדה הגבוהה ביותר מבין מנהיגי ישראל. את האהדה הזאת הוא יכול להביא איתו כנדוניה למחנה הציוני ולהגדיל בכך את סיכויי הצלחת הרשימה בבחירות. כמה מבכירי המחנה הציוני אולי לא יאהבו את זה, אז שיאכלו אותה. אגב, מישהו שמע באחרונה על גבי אשכנזי?