אין ספור עימותים פוליטיים מלווים את חיינו כאן ביומיום. על מה אנחנו לא מתווכחים? ארץ ישראל השלמה או גבולות 67', לפתוח או לסגור מרכולים בשבת, כן או לא פונדקאות, כן או לא מתווה הגז, כן או לא מסתננים. אין כמעט עניין שאין לנו ויכוח עליו. לפחות על עצמי אני יכול להעיד, שכמעט תמיד, גם כשאני משוכנע שהצדק נמצא בצד שלי, אני יודע להסביר מה טוען הצד השני. עד מחאת הדרוזים. המחאה שלהם נגד חוק הלאום היא פלא יוצא דופן. המחאה הזו, שכמו מחאות קודמות נגד הממשלה נדחפת גם היא בכל הכוח על ידי רוב גדול של כלי התקשורת, היא בהקשר הזה סיפור הזוי לחלוטין. 
 

שמעתי עשרות דרוזים בשבועיים האחרונים. חלק מהם ראיינתי, לחלק מהם האזנתי בתוכניות של אחרים, עם חלק שוחחתי בארבע אוזניים. מכולם ניסיתי להבין איפה הנקודה הבעייתית בחוק הלאום. מה מפריע להם. שיפנו לסעיף הבעייתי. שיראו זכות אחת שהם נהנים ממנה היום, ושחוק הלאום לוקח אותה מהם. כלום. אין כזה. כל הוויכוח שמתנהל בכלי התקשורת סביב עניינם של הדרוזים הוא ויכוח שנולד וחי בתחום הרגשי. ההוא נעלב, וזה נפגע, והשלישי מרגיש שזרקו אותו ואת העדה שלו מתחת לגלגלי המשאית, והרביעי חש כמי שהושלך החוצה מהאוהל. אסור לזלזל ברגשות, וצריך להקשיב לכל מי שנעלב, אבל בסופו של דבר בדיון חשוב כזה מומלץ לשלב פה ושם גם מעט רצינות ומעט עובדות. ושני אלה נעדרים מכל השיח הציבורי בעניינם של הדרוזים.
 

כן, כולנו מחבקים אותם. כן, כולנו מוקירים אותם. כן, כולנו רואים בהם אחים לדם. אבל מה, לעזאזל, בין זה לבין חוק הלאום? כתוב בו משהו נגד הדרוזים? כתוב בו שממחר הם יהיו פחות ראויים לחיבוק? זה באמת מרגש לראות את התמונות מבתי העלמין הצבאיים, ולזכור את המחיר ששילמה העדה הזו במלחמה על הגנת המדינה, אבל עם כל הכבוד לזה, כשעיתונאים מוותרים על דיון רציני ומחליפים אותו בסיפורים על "הדרוזי שלהם" - ההוא שלמד איתם, ההוא ששירת איתם, ההוא שאח שלו נפל בקרב - ואפילו לא מתאמצים להסביר איזה שינוי יעבור על הדרוזי הזה שלהם בעקבות החוק, הם אחראים לשיח רדוד. כך העיתונאים, כך דוברי צה"ל לדורותיהם, כך הסופרים והיוצרים והאינסטלטורים ואני לא זוכר מי עוד הוציא הודעת חיבוק מטעמו לעדה.


# # #
 

70 שנה חיים הדרוזים בשלום עם מדינה שההמנון שלה מדבר במפורש על "נפש יהודי" הומיה, ולא מזכיר במילה אף נפש אחרת. 70 שנה הם חיים עם מדינה שהסמל שלה, מנורת שבעת הקנים, הוא סמל יהודי שלוקח אותנו אחורה אל בית המקדש של היהודים, ולא של אף אחד אחר. 70 שנה הם מסתדרים עם הדגל הכחול־לבן, שהפסים שלו לקוחים מהטלית של היהודים, ולא של שום דת אחרת. 70 שנה הם לא חושבים שיש בעיה עם חוק השבות, מין סלקטור שכזה, שמאפשר לכל יהודי בעולם להיכנס למועדון ואפילו לקבל לשם כך סל קליטה שהם עצמם מממנים, ומשאיר את בני עדתם בחוץ. עם כל זה הם זרמו בלי לצייץ, ודווקא חוק הלאום, שאין בו כלום מכל אלה, שאף אחד מהם לא יודע להסביר איפה הן ההשלכות שלו כלפיהם, דווקא הוא גורם להם להתפוצץ? מישהו יכול למצוא היגיון בעסק הזה?
 

קחו את הדיון על השפה. אתה שומע את שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא טוען נגד החוק ומסביר ש"השפה הערבית קדמה לשפה העברית", אתה קורא את הסופר דויד גרוסמן קובע ש"העברית והערבית הן שפות אחיות", וש"לאורך ההיסטוריה הן היו שלובות זו בזו", ומתחיל להבין על סמך מה אבו מאזן משכנע את עצמו שהוא כאן עוד מתקופת הגרגשי. 
 

החוק קובע כי "עברית היא שפת המדינה", הוא מציין לגבי השפה הערבית שיש לה "מעמד מיוחד", וגם ממהר להוסיף ולהרגיע ש"אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק יסוד זה". מי שמתלונן, על רקע הסעיף הזה, שהחוק פוגעני כלפי הערבים, מעיד בעיקר על בעיה שלו עצמו עם התרבות שלנו, היהודים, פה.

סליחה, למה שבמדינה היהודית לא תהיה עדיפות קלה לשפה העברית? וממתי העברית והערבית הן "שפות אחיות" ש"לאורך ההיסטוריה שלובות זו בזו"? מימי יהושע בן נון? מתקופת בית ראשון? אולי כדאי להזכיר שבאמצע המאה הקודמת הערבים רצו להעיף מכאן את כולנו, ושאם הם היו מנצחים במלחמת השחרור ולא אנחנו, לא היה נשאר כאן יהודי אחד כדי לפרסם מאמרים ב"הארץ". אז נכון, אלה שנשארו איתנו כאן הם אזרחים שצריכים לקבל זכויות פרט שוות, אבל מאיפה מגיעה המחשבה שהשפה שלהם ושלנו צריכות להיות בעלות אותו מעמד? ובכלל, למה שרק שהערבית תהיה שפה שווה לעברית? מה עם הרוסית? הרי יש פה למעלה ממיליון אזרחים, פלוס מינוס כמו מספרם של דוברי הערבית, שרוסית הייתה שפתם הראשונה. 


# # #
 

האופוזיציה מציעה עכשיו לחוקק את מגילת העצמאות כחוק, שזה יפה. אבל את ציפי לבני, שמנופפת במגילה הזו כבר כמה שבועות מעל כל במה, אפשר לשאול איפה היא הייתה עם היוזמה המרגשת הזו עד היום? היא הרי ישבה כאן כבר בכמה וכמה ממשלות, ובתפקידים בכירים. לו רק רצתה, ובהנחה שהיא לא מעלה עכשיו את היוזמה הזו רק כדי לנגח את הממשלה, היה ביכולתה לקדם את המהלך הזה באין ספור הזדמנויות. 
 

לא רק היא. שורה ארוכה של ממשלות שכיהנו כאן ב-70 השנים האחרונות, משמאל ועד ימין, לא עשו את זה. שאלתם את עצמכם למה? ואגב, אם כבר מדברים על הרצון שלא להדיר מהשיח הציבורי שלנו את המיעוט הערבי או הדרוזי או הבדואי או כל מיעוט אחר, איך כל זה מוביל דווקא למגילת העצמאות? הרי על המגילה הזו חתומים 37 יהודים, בלי גוי אחד לרפואה. יש לכם הדרה גדולה מזו? נראה לכם הגיוני, אתם שם בשמאל, לקבע בחוק את המגילה הזו, שנולדה בעולם שאין בו מוסלמים, ואין בו דרוזים, ואין בו צ'רקסים? אתם בטוחים שאילו ניתנה להם ההזדמנות, גם הם היו חותמים עליה ככתבה וכלשונה? כי אם אנחנו כבר בעניין של שוויון, אולי נכון יהיה לפתוח את המגילה לדיון, לשלב בה את כל המיעוטים ולאפשר גם להם להשתתף בניסוח, לא? אם מלחמה בהדרה, אז עד הסוף. 
 

# # #
 

בשבועיים האחרונים כמעט שאי אפשר היה לשמוע שאלות קשות שהופנו אל נציג של העדה הדרוזית, או שאלות בכלל. וזה לא שאין מה לשאול, כאמור. אז כן, מדובר בקבוצה שתורמת למדינה. אז מה? גם המתנחלים תורמים. גם אנשי שלום עכשיו תורמים. בגלל זה אי אפשר להקשות עליהם? זה לא שאנחנו צריכים להיות מופתעים מהנחות סוף עונה שמקבלים בתקשורת מי שמפגינים בעד הכיוון שנראה למיינסטרים נכון. ועדיין, יש כמה גבולות שבאמת אי אפשר לעבור.
 

כשהקהל קורא בהפגנה בכיכר, בהתייחס לשר בממשלה, "איוב הבוגד", זה משהו שבשום מקרה אחר לא היה עובר בשקט. כשאבנים מושלכות לעבר ביתו של קרא, זה עניין שלא יכול להסתיים בדיווח לקוני במהדורה. נסו לדמיין מה היה מתרחש פה אם בעקבות ויכוח בין אנשי ימין לח"כ סתיו שפיר היו נזרקות אבנים על דירתה של חברת הכנסת. נראה לכם שזה היה עובר בלי שבוע דיונים על האלימות, ובלי שכל הנהגת המתיישבים לדורותיה הייתה נאלצת לעבור בסך בין האולפנים ולגנות? ממש כמו אותו סרטון, שרץ ברשתות, ושבו נראים דרוזים עם דגלי העדה, נוסעים באוטובוס בדרכם להפגנה, כשהם מוחאים כפיים ושרים בהתלהבות "ביבי, ביבי, יא בוגד". 
 

איך פתאום הפכו הקריאות האלה לעניין לגיטימי? איפה קונים את מכונת הכביסה הזו, שיודעת לכבס קריאות כאלה ולהעביר אותן הלבנה בהרתחה, אחרי שלימדו אותנו כמה הן מסוכנות וכמה הן מחוץ לתחום וכמה הן עלולות להרוג? ואיך הצליח יובל דיסקין לצאת נקי, אחרי שקרא לדרוזים "ללכת עד הסוף" ותקף את יוזם חוק הלאום אבי דיכטר, ולמחרת אחד הדרוזים לקח את ההמלצה הזו ברצינות, הסתער על הבמה שעליה נאם דיכטר, קרא לו "כלב" ונעצר לפני שהגיע פיזית אל חבר הכנסת רק בזכות אנשי האבטחה שהיו במקום? איך ראש השב"כ לשעבר יוצא נקי מההתנהגות המסיתה הזו? האם באמת די בכך שהוא תוקף את ראש הממשלה כדי ששום נקודה לא תיזקף לרעתו? מישהו מסוגל לדמיין מה היה קורה אם דיסקין היה איש ימין, ודיכטר היה בשמאל? 
 

אבל דיסקין הוא קלף טוב נגד ראש הממשלה, ולכן הוא לא נדרש להסביר כלום. בחברת החדשות ארגן לו רוני דניאל ראיון הנהונים, נטול שאלות. יומיים אחר כך הוא עמד על הבמה בכיכר וסיפר: "כיהודי, בן לעם שנרדף במשך דורות, שסבל וסובל מגזענות ומאנטישמיות, ששישה מיליון מבניו ובנותיו הושמדו בשואה, עיקרון שוויון הזכויות המלא במדינת ישראל, ברוח מגילת העצמאות, הוא בעיני עיקרון בל יעבור". איך לעזאזל, קשורה פה עכשיו השואה? אנחנו רודפים את הדרוזים? דיסקין חושש שנרדוף אותם בעתיד? הוא יודע להגיד איך חוק הלאום רודף אותם?
 

וכך, כשהמטרה מקדשת, כל האמצעים כשרים. וכשכל האמצעים כשרים, קל למכור לנו את ההפגנה הזו ככזו שעניינה אך חיבוק גדול לדרוזים, גם אם במציאות מתערבבים להם בכיכר כל יריבי נתניהו - הקשורים לסוגיה הדרוזית והלא קשורים - ומניפים גם שלטים של שלום עכשיו ושל חד"ש ושל תזכורת לרצח רבין ושל די לכיבוש ומה לא.
 

כשכלי התקשורת חושבים שתפקידם מתחיל ונגמר בלא להפריע להפגנה, אין פלא שאיש כמו אמל אסעד יכול לצאת גדול, גם אחרי הטקסט האנטי ציוני שפרסם, שבו שאל את ראש הממשלה "מהיכן שאבתם את החוצפה לקבוע שייכות של הארץ ליהודים?" ו"על מה מבוססת טענת הזכות והבעלות של היהודים על הארץ?". וכשאסעד, למרות האמירות הללו, הופך לגיבור המחאה, לא פלא שיושבת הראש החדשה של האופוזיציה, ציפי לבני, מרגישה נוח לשתף איתו פעולה בלי למחות נגד הדברים ובלי להעיר דבר.  
 

אתה שומע את אמל אסעד ושואל את עצמך כמה חצוף צריך אדם להיות כדי לקבל את מה שהוא מקבל מהמדינה ולטעון לאפרטהייד, וכמה אידיוטים אנחנו יכולים להיות כדי לשמוע אדם כמוהו - שהגיע לתפקיד בכיר בצה"ל, ושכיהן כדירקטור בתעשייה הצבאית, ובתעשייה האווירית וברשות שדות התעופה - ולא להגיד לו שהוא עצמו ההוכחה הכי טובה לשטויות שהוא מדבר. 


# # #
 

וזה כמובן לא רק אסעד. אין כבר כוח לשמוע את קשקושי האפרטהייד הזה, קשקושים שאף פעם לא נדרשת להם הוכחה או ראיה ואפשר לזרוק אותם סתם כך בכל ראיון או בכל פוסט בפייסבוק. יש לנו בישראל שופטים מבין בני המיעוטים בכל הערכאות. אנחנו מממנים באמצעות אגפים מיוחדים, כאלה שבאים להוסיף ולא להפחית, את החינוך הערבי, ואת החינוך הדרוזי ואת החינוך הבדואי.
 

"מדינת האפרטהייד" הנוראית שלנו מחזיקה כנסיות ומסגדים ובתי דין שרעיים, וגם משלמת את משכורות הקאדים שלהם. חוקי המדינה האיומה הזו קובעים במפורש שבשירות המדינה, "בכלל הדרגות והמקצועות... יינתן ביטוי הולם... של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית...". כל משרד ממשלתי מחויב לדווח אחת לשנה כמה ערבים הוא שילב. לא מדובר על שוויון. מדובר על אפליה מתקנת. זה אומר שיש יהודים שמחפשים עבודה ונשארים בלעדיה, גם אם לערבי שהתמודד מולם וזכה בה אין כישורים טובים משלהם. 
 

הממשלה הנוכחית, ממשלת האפרטהייד הנוראית הזו, החליטה לפני שלוש שנים על השקעה של כ־15 מיליארד שקל במגזר הערבי, השקעה שלא השקיעה שום ממשלה לפניה, בחינוך, בתשתיות, בביוב, בתחבורה ובמבני ציבור. אז כן, הערבים לא צריכים להגיד על זה תודה מיוחדת. הם אזרחים ככל האזרחים, וזכאים לזכויות פרט כמו כל אחד אחר. אבל את עניין האפרטהייד הזה כדאי, נוכח הנתונים, להפסיק לקשקש פעם אחת ולתמיד.
 

"דה מרקר" דיווח לאחרונה שמאז תחילת יישום תוכנית הממשלה ביחס למגזר הערבי, "שיעור היישובים הערביים המחוברים למערכת ביוב עלה מ–40% ל–85%; מספר הנסיעות בתחבורה ציבורית עלה ב–127%; מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית עלה ב–77%; שיעור הסטודנטים הערבים מכלל אוכלוסיית הסטודנטים עלה מ–14% ל–16%; ו–88 אלף ילדים ערבים נהנים כיום מחוגים בשעות אחר הצהריים". 
 

אהוד אולמרט לא עשה את זה, ציפי לבני לא עשתה את זה, אהוד ברק לא עשה את זה. אז די כבר עם סיפורי המעשיות האלה, שנשלפים כל פעם מחדש על ידי בעלי עניין, בין שאלה פוליטיקאים שיודעים שאף אחד לא יעמת אותם עם העובדות, בין שאלה פרופסורים מכל מיני מכונים לטיפוח הדמוקרטיה, ובין שאלה שופטים בדימוס דוגמת אליהו מצא, שהסביר לאריה גולן ברשת ב' שאנחנו בדרך להיות "מדינת אפרטהייד פר אקלסנס". לא פחות. 
 

# # #
 

ועוד הערה אחת. את המדורה הזו לא הדליקו רק בתקשורת ובאופוזיציה. גם חברים בכירים בממשלה, כאלה שחשבו שהם יכולים לחתוך קופון פוליטי קטן ולא העריכו לאן זה יגיע, זרקו את הגפרור שלהם לקומזיץ. זה התחיל בשר נפתלי בנט שצייץ בטוויטר על "אחינו לדם העומדים עמנו כתף לכתף בשדה הקרב", וש"אופן החקיקה של חוק הלאום פגע מאוד דווקא בהם ובמי שקשר גורלו למדינה היהודית"; וזה המשיך בשר משה כחלון, שאלף ישיבות ודיונים על החוק הזה לא הפריעו לו להכריז, אחרי שתמך בו, שהוא נחקק בפזיזות. 
 

טוב יעשה בנימין נתניהו אם בניגוד לאלה, ידע שלא להתכופף. לו אני במקומו, הייתי מדפיס את החוק הזה בכמה מיליוני עותקים ומחלק ברחובות. שיקראו אזרחי ישראל את נוסח החוק, ויבינו בעצמם עד כמה שוטפים להם פה את המוח.

kalman.liebskind@maariv.co.il