זה סיפור מדהים על הדרך שבה התפרקה מדינת ישראל מאחריותה לקבוע למי יש זכויות בעלות בקרקעות בעיר הבירה ולמי לא, והעבירה אותה לידיהם של אנשים פרטיים שנבחרו בדרך עקומה, שלא חייבים לאף אחד שום דבר, שלא כפופים לשום ביקורת, שמקבלים לידיהם סמכות להעיד אם בני משפחותיהם צודקים או לא כשהם טוענים לבעלות על נכסים, ושחלק מהם הורשעו בעבר בפלילים.

זה סיפור לא ייאמן על האופן שבו מתקבלות אצלנו החלטות, ועל נציגי ציבור שיושבים בוועדות חשובות ומרימים את ידם בתמיכה בסוגיות שאין להם בהן כל מושג. זה סיפור בלתי נתפס על המציאות שבה נציגיה הבכירים של עירייה, במקרה הזה ירושלים, יכולים למכור לפקידי ציבור סיפורי בדים שבינם לבין האמת אין ולא כלום.

רקע קצר: חוקי התכנון והבנייה מחייבים שתוכנית בנייה, קטנה כגדולה, תוגש רק על ידי "בעל עניין בקרקע". במזרח ירושלים ישנן שכונות שהקרקעות בהן אינן מוסדרות ואינן רשומות ולאיש לא ברור מי הבעלים האמיתי של עשרות אלפי הבתים שעליהן. המצב הזה עורר קשיים רבים במהלך השנים, כשתושבים שביקשו להגיש תוכניות בנייה טענו שהם עושים את זה על סמך זכויות שיש להם בקרקע, אלא שלא הייתה להם דרך להוכיח את זה. על הרקע הזה גובש לפני שנים נוהל חריג, כזה שלא היה מאושר כנראה בשום מקום אחר במדינת ישראל, ושלפיו מי שמגיש תוכנית חייב לצרף אליה אישור של מוכתרים מקומיים - מתוך רשימת מוכתרים שנקבעה - שיעידו שיש לו זכויות בקרקע המדוברת. הרעיון מאחורי המהלך הזה גרס שבכל חמולה או בכל שכונה ערבית ישנם אנשים מרכזיים ובעלי מעמד, שיודעים הכל על כולם, שמקובלים על כולם, ושזוכרים טוב יותר מכל אחד אחר איזה בית ואיזו קרקע שייכים לכל אחד.

הנוהל הזה היה בעייתי כמעט בכל היבט. זה לא נורמלי שהמדינה מסתמכת בסוגיות חשובות של בעלות על קרקעות על אנשים פרטיים, שלא כפופים לשום כללים ציבוריים. זה עוד יותר לא נורמלי שבעוד שפקיד זוטר בעירייה לא יכול לעסוק בערעור על דוח חנייה של 100 שקל שהגישה אחותו, מטעמים של ניגוד עניינים, כאן אנחנו מאפשרים לגורמים בעלי עניין לפסוק בשאלה האם אח שלהם שמצהיר שהוא בעלים של הקרקע, אומר את האמת או משקר.

כך או כך, לפני שנתיים, אחרי שהתגלו בעיות בנוהל הזה, בעקבות טענות לרמאויות, ובעקבות פטירתם של חלק מהמוכתרים, ואחרי שהנוהל הזה שימש כמה פעמים לגניבה של קרקעות של יהודים ושל האפוטרופוס הכללי, כינס המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ בלשכתו, נציגים ממשרד המשפטים, ממינהל התכנון ומעיריית ירושלים, ובסופה של ישיבה הוחלט לקבוע רשימה חדשה של נציגי שכונות, שלא ייקראו עוד "מוכתרים", והם - שיהיו אנשים טובים והגונים המקובלים על מוסדות התכנון - יהיו נאמנים להעיד בכל מה שנוגע לסוגיות של בעלות, לשם הגשת תוכניות והיתרי בנייה. "מינוי בדרך זו יאפשר למוסדות התכנון לפקח על זהות הנציגים ולקבוע כללים למינוי", הוכתב לפרוטוקול שסיכם את הישיבה.

התחקיר המלא - במעריב סופהשבוע