1. הנגידה והריבית: יום שני הקרוב עשוי להיחשב כאחד הימים ההיסטוריים במערכת הפיננסית. באותו יום תקבל נגידת בנק ישראל קרנית פלוג את החלטת הריבית האחרונה שלה בקדנציה שנמשכה חמש שנים. לאחר מכן תכנס מסיבת עיתונאים, שבמהלכה, יש להניח, תסוכם תקופת כהונתה. זו עדיין לא העת לסיכומים, אבל השאלה המסקרנת המיידית היא אם לאחר שלוש וחצי שנים של ריבית אפסית (0.1% לשנה) היא תתרצה ותעלה אותה.

האם רגע לפני פרישתה תסגור פלוג מעגל ותבהיר לכל המלעיזים שאכן סוף־סוף בשלו התנאים להעלאת הריבית? הנתונים המתפרסמים מחזקים את ההערכה שהריבית תעלה. אנליסטים ובראשם נירה שמיר, הכלכלנית הראשית של דיסקונט, מטפטפים כבר מספר חודשים את הרעיון שאו־טו־טו היא עולה, אבל מתאכזבים בכל פעם מחדש. האם גם הפעם נכונה להם אכזבה? לא נשאר הרבה זמן לחכות.

הסביבה הבינלאומית ממשיכה לתעתע כמו התרעת צונאמי. הנתונים הזורמים סותרים. מצד אחד, הפד האמריקאי העלה בשבוע שעבר את הריבית לטווח של 2%־2.25%, למורת רוחו של טראמפ. בעקבות כך אירעו שתי תופעות דרמטיות: מחירי איגרות החוב בארה"ב קרסו, מה שהפיל את הבורסות. מצד שני הדולר זינק והתחזק בשבועיים האחרונים בכ־2.5% לעומת השקל, וזה מעניק רוח גבית להעלאה. מצד שני, הריבית באירופה עדיין אפסית, מצב הבנקאות באיטליה מקרטע, וכפי שסבורה המשנה לנגידה פרופ' נדין טרכטנברג, סימני השאלה רבים. בלשון היסטורית נהוג לתאר את הסיטואציה כ"עבים המתקדרים מעל שמי אירופה".

סימן שאלה נוסף נוגע להשגת יעד האינפלציה. מדדי המחירים לצרכן ביולי ובאוגוסט היו נמוכים מהצפוי. האינפלציה אומנם נושקת לגבול היעד התחתון (קצת יותר מ־1%), אבל מדובר בנתון שברירי שעלול להתהפך בכל רגע. נתוני הצמיחה סבירים אבל זעזוע בכלכלה העולמית הפגיעה עלול לחשוף את המשק להאטה בצמיחה. העלאת ריבית בעיתוי הנוכחי תחליש את הדולר ואת הצמיחה. חוץ מזה, בניגוד לעבר, הריבית האפסית כבר אינה מתדלקת את הבורסה, והשפעתה על משקיעי הנדל"ן מתפוגגת.


העלאת הריבית כמעט בלי חשבון, שאותה הפד האמריקאי יכול להרשות לעצמו, היא לוקסוס מבחינת בנק ישראל. הטיעונים מושמעים למרות קולות אופוזיציה בוועדה המוניטרית כמו זה של פרופ' ראובן גרונאו, הטוענים כבר כמה חודשים שהגיע הזמן להעלות את הריבית. 

חוץ מהשיקולים המקרו־כלכליים הענייניים קיים שיקול הנוגע לענייני אגו. מדובר בהחלטת הריבית האחרונה של הנגידה, ולכן ייתכנו שיקולים לא ענייניים. פלוג יכולה להסביר ביום שני הקרוב שהעובדה שהיא פורשת אינה משנה את הנתונים הכלכליים הבסיסיים ולכן הריבית לא תעלה. בכך היא תעביר את נטל השינוי למחליפה. מצד שני, היא גם יכולה לענות על הציפיות, ולאחר שלוש וחצי שנים לסגור מעגל ולהעלות את הריבית כי בשלו התנאים. על סמך הנתונים הקיימים ניתן להסביר כל החלטה. העלאת הריבית תתקבל דווקא בהבנה. 
 
דנקנר זוכה לחיבוקים לפני הכניסה לכלא. צילום: אבשלום ששונידנקנר זוכה לחיבוקים לפני הכניסה לכלא. צילום: אבשלום ששוני


קשה לפענח את מחשבות הנגידה ולדעת מה תהיה ההחלטה, אבל אני מוכן להמר ובמידה מסוימת להעריך שלמרות עזיבתה היא תישאר נאמנה למצפונה המקצועי, שלפיו זמן ההעלאה עדיין לא הגיע והריבית לא תשתנה. מי שימונה ב־12 בנובמבר - ייתכן שזו תהיה פרופ' טרכטנברג - יקבל את האחריות ואולי יעלה את הריבית. את הנתונים היא כבר מכירה בעל פה.

2. הלימונדה של דנקנר: השבוע החל נוחי דנקנר בריצוי שלוש שנות מאסר בכלא מעשיהו בגין הרשעתו בהרצת מניות אי.די.בי. "זה יום קשה לי ולמשפחתי. אני מאמין באלוהים ובוטח במערכת המשפט", אמר לפני כניסתו לכלא. "יום קשה לי למשפחתי" זה אנדרסטייטמנט. כשאמר "אני מאמין באלוהים" לא נפלתי מהכיסא, כי דנקנר נחשב תמיד לרוחני, ובחודשים האחרונים התחזקה אמונתו. האמירה "אני בוטח במערכת המשפט" זו כבר אצילות נפש. אחרי הכל, שופטי בית המשפט העליון החמירו באופן חסר תקדים בעונשו והוסיפו לו שנת מאסר.

במהלך החג ביקרתי את דנקנר בביתו. אנחנו לא חברים, ומעולם לא בילינו יחד. אחרי שנאלץ למכור את אי.די.בי שמרתי על קשר. מדי פעם מסרון עם ברכת חג שמח. מדי מספר חודשים פגישה. אני, שהכרתי את דנקנר במלוא גדולתו, ביקרתי אותו כדי להזכיר שיש מי שלא שוכחים אותו גם ברגעי השפל.

בביקור פגשתי אנשי עסקים מוכרים יותר ומוכרים פחות, שגם הם הגיעו כמוני כדי לחזק את ידיו לפני שלילת חירותו. בין המבקרים בעלי צווארון לבן שחוו לצערם את השהות בכלא והכינו אותו לקראת הבאות. 

הופתעתי לגלות אדם נחוש, איש עסקים חזק שהשלים עם רוע הגזירה והחליט להפוך את הלימון ללימונדה. יש לו הרבה מה לומר על פרשנותו של בית המשפט העליון לפרשה, אבל הוא סירב לדבר על זה. יש לו טענות בשפע על מסע הצלב התקשורתי שנוהל נגדו, אבל גם על כך הפסיק לקטר. למרבה ההפתעה ולמרות שליחתו לכלא למאסר ממושך, הוא עדיין מסרב להכריז על עצמו כפושט רגל ולהתחמק מתשלום חובותיו לבנקים. הוא ימשיך בהסדר החובות, שהיקפם נאמד ב־480 מיליון שקל. לא שאלתי אותו איך יעשה את זה. 

בשהותו בכלא הוא יכתוב ספר ויהיה לו הרבה מאוד מה לספר. חרטה לא תופיע באחד הפרקים. את התמלוגים שיתקבלו הוא אינו מייעד לכיסו, וסביר שיופנו לתרומות.

3. סיכול ממוקד: לבאי האסיפה הכללית של בעלי המניות בבנק לאומי הומלץ אתמול לצרף את יורם טורבוביץ' כדירקטור בבנק. השלב הבא הוא אפשרות מינויו ליו"ר הדירקטוריון. הוא לא נבחר, כך שאפשרות מינויו ליו"ר הדירקטוריון ירדה מהפרק. טורבוביץ' הומלץ על ידי ועדת פרוקצ'יה למינוי דירקטורים בבנקים ללא בעל בית. סביר שאחד הגורמים שפעלו למענו מאחורי הקלעים היה רו"ח גד סומך, רואה החשבון של בנק לאומי. המלצת המינוי הציתה מחדש את השיח הציבורי על מעמד הטייקונים וגורלם. דובר לא רק עליהם אלא גם על אלה הנמצאים בקרבתם, ושבשלב מסוים נצפו שותים בחברתם כוס תה או אולי בירה. טורבוביץ' עצמו אינו טייקון וגם לא יהיה. זה נוגד את אופיו, כי הוא סולידי מדי. אז על מה כל המהומה? על זה שלמועמד לתפקיד היו"ר יש או היו קשרים עם אנשי עסקים כמו יצחק תשובה, אלפרד אקירוב, איציק סוארי, או עם אליעזר פישמן ואהוד אולמרט. 
 
אני מכיר את טורבוביץ'. לא פעם ולא פעמיים תקפתי אותו על התגמול המופרז שקיבל מתשובה או על הרשלנות שבה ניהל בעבר את דיסקונט השקעות. אבל ביקורת לחוד ומציאות לחוד. הוא לא עבר אפילו פעם אחת על חוקי החברות או חוקי ניירות ערך. העובדה שידע לנצל את כללי המשחק והרגולציה אינה הופכת אותו לעבריין. הוא מכיר היטב את המגזר העסקי למרות ואולי בגלל קשרי החברות עם "הטייקונים". בתפקידו כמנהל רשות ההגבלים העסקיים לשעבר נחשף גם למגזר הציבורי. 

אז מדוע הוא פסול למינוי? מדברים על סבך האינטרסים שלו, כאילו הוא יכול לעשות בבנק לאומי מה שהוא רוצה. הוא עצמו עדיין לא מבין כמה רגולציה מחכה לו. אבל ייתכן שהסיבה האמיתית היא שלא אוהבים את התחככות היתר שלו עם הטייקונים בזמן שעוד נקראו "ראשי המגזר העסקי", ושעשה קצת כסף. 

האדון טורבוביץ' אינו לבד. התופעה שבה אנשי המגזר העסקי פסולי חיתון לתפקידים ציבורים מתעצמת. גם המפקחת האהודה דורית סלינגר זכתה עם מינויה ליחס חשדני. גופי התקשורת כמו "דה מרקר" המחבקים אותה כיום בחום סימנו אותה לפני המינוי כאויבת העם בגלל דירוגים לא ראויים שהעניקה לטעמם בתפקידה הקודם כמנכ"לית S&P. היא לא לבד. בעלי תפקיד נוספים שהגיעו מהמגזר הפרטי לציבורי ונפסלו על ידי ועדת המינויים של התקשורת כוללים את המפקחת על הבנקים חדוה בר, הממונה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין ועוד.

בימים האחרונים צורפו לרשימה גם המועמדים הסופיים לתפקיד הממונה על שוק ההון באוצר, שאחד מהם ייבחר על ידי כחלון. מדובר בד"ר משה ברקת, לשעבר יו"ר דירקטוריון הפניקס, ובני שיזף, לשעבר המשנה למנכ"ל הפניקס. ההאשמה "כבדת המשקל" היא שהם אנשים של יצחק תשובה, או שהיו מחוברים אליו בדרך כלשהי. אני כמעט בטוח ששיזף לא פגש אישית את תשובה אי־פעם בחייו.
 
יורם טורבוביץ'. מכיר את המגזר העסקי למרות ואולי בגלל קשריו עם "הטייקונים". צילום: אביב חופייורם טורבוביץ'. מכיר את המגזר העסקי למרות ואולי בגלל קשריו עם "הטייקונים". צילום: אביב חופי


תשובה מושך אש כי הוא נותר אחרון הטייקונים בעיר שעוד נושם ובועט. כשקשה לפגוע בו עניינית (כמה פעמים עוד ניתן למחזר את התספורת בדלק נדל"ן?) מטיחים האשמות בכל מי שאי־פעם שהה מלפניו או מאחוריו בטווח של 100 מטר.

4. חופשה בראש שקט? חגי תשרי מאחורינו, וזה הזמן לחשבון נפש: האם החגים אינם ארוכים ומתישים מדי, ותרומתם הממשית לרווחת העובד מוטלת בספק? האם אין מדובר בבזבוז פריון וזמן עבודה יקר? יש שחזרו מהחופשה ודורשים בתוקף חופש מהחופשה.
 
שאלות אלה מטרידות גם את נשיא איגוד לשכות המסחר עו"ד אוריאל לין, האמון על גורלם של בתי העסק. הוא הגיע למסקנה שהישראלים מבלים במהלך השנה בחופשות הנמשכות כמעט חודשיים. מדובר רק בימי החופשה המגיעים כחוק (כולל בתקופות החגים), ללא שבתות וללא ימי מחלה. אם מוסיפים לחופשות את ימי המחלה הניתנים לצבירה של עד 90 יום ושהעובד לוקח, החופשות האפקטיביות יהיו ארוכות הרבה יותר.

"אני חושב שזה מוגזם לתת על חמישה ימי עבודה בשבוע 24 ימי חופשה. שלא יספרו לי שהעובד הישראלי מקופח בהשוואה לחבריו באירופה", אומר לין. "החשבון מגיע בסופו של דבר לבעלי העסקים, והעלות מתגלגלת לצרכן".

שאלתי אותו אם הוא לא מגזים במספרים, ואם הוא מסוגל להוכיח את דבריו באמצעות נתונים כמותיים. בתגובה שלף מסמך שהוכן על ידי עו"ד סיגל סודאי, מנהלת האגף ליחסי עבודה בלשכה, שבדקה לפרטי פרטים את מספר ימי החופשה לבעלי ותק העולה על עשר שנים. לפי צו ההרחבה במשק, הזכאות המקסימלית לחופשה שנתית החל משנת הוותק התשיעית ואילך הינה 23 ימים נטו בשבוע עבודה בן חמישה ימים, ו־26 ימים בשבוע עבודה בן שישה ימים. מדובר בימי עבודה נטו, לא כולל שישי ושבת.

לפי עו"ד סודאי, רק בזכות סעיף זה העובד רשאי להיעדר מהעבודה יותר מחודש בשנה. וחוץ מזה, ישנם גם ימי החג: עובד זכאי להיעדר בחגים תשעה ימים בשנה. מדובר בשני ימי ראש השנה, יום כיפור, שני ימי סוכות, שני ימי פסח, יום העצמאות ושבועות. פסח חל בשנה שעברה ביום שבת, ולכן לא נרשמו ימי היעדרות. במילים אחרות, בשנה האחרונה היו רק שבעה ימי חג במקום תשעה כרגיל. עוד מראים ממצאי האיגוד, שיש שישה ערבי חג בשנה שבה עובדים עושים בדרך כלל "גשר". השנה, ערב חג הפסח יחול ביום שישי, ערב שבועות חל בשבת, ערב ראש השנה הבא יחול ביום ראשון, ערב יום כיפור יחול ביום שלישי, ערב סוכות ביום ראשון וערב שמחת תורה גם הוא ביום ראשון.

לפי הסכמים קיבוציים או צווי ההרחבה, העובד זכאי להיעדר מספר ימים נוספים, בנוסף לתשעת ימי החג. וחוץ מזה, השנה יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות בסוף אוקטובר, והנה לכם יום חופשה נוסף.

"אם תיקח בחשבון את כל הימים האלה, תראה שהעובד הישראלי מתקרב לחודשיים חופשה בשנה. עיני לא צרה בו כל עוד זה לא בא על חשבון המעסיק. ריבוי החופשות הוא רק בעיה אחת. חקיקת העבודה מטילה אין ספור עלויות על המעסיקים בלי שאף אחד יביא את זה בחשבון", מסכם נשיא האיגוד.

5. שמואל הנביא: מאז פרישתו מתפקיד יו"ר רשות ני"ע בסוף 2017 נעלם פרופ' שמואל האוזר מהרדאר וכמעט לא השמיע קול. השבוע היו לו מספר סיבות להרים את הראש. האוזר הוא שניהל את החקירה ששלחה השבוע את נוחי דנקנר לשלוש שנות מאסר. הוא גם היה חבר בוועדת המינויים שהמליצה על שני המועמדים הסופיים לתפקיד ראש רשות שוק ההון באוצר. אבל מה שמעניין במיוחד הוא המיזם הפיננסי שנחנך השבוע, שאותו הוביל בשיתוף הקריה האקדמית אונו, שם הוא משמש כסגן נשיא לענייני מחקר ומרצה במינהל עסקים ומימון. האוזר פיתח מספר מדדי בורסה המאפשרים לאבחן בצורה מדויקת יותר את מצב שוק ההון. נוסף לכך, פרסם בימים אלה קול קורא שבמסגרתו יממן עבודה של מכון המחקר שיבחן את אפקטיביות ויעילות המדדים עבור המשקיעים.
 
"אני מחפש עבודות הבוחנות באיזו מידה המדדים יעילים וחשובים למשקיע בקבלת ההחלטות. האם מדובר במדדים המשפיעים על השוק או הינם רק מתארים את מה שהשוק עושה. המדדים מופיעים באתר ביזפורטל שגם מספק את הנתונים השוטפים ומהווים שירות לציבור", אומר האוזר.

מה בעצם חדש במדדים? הרי מדדים כאלה קיימים מזמן בכל הבורסות בעולם. 
"הרעיון באמת לא מקורי, ויש מדדים מסוג זה בעולם. אבל מה שהכנו מבוסס על המסחר בבורסה לני"ע עצמה, ומתוך ההחלטות של המשקיעים (ביקוש, היצע, שערים משתנים, נפחי מסחר ותשואות) אנחנו מודדים את הסנטימנט של השוק. לדוגמה אנחנו בוחנים את נפחי המסחר באופציות 'קול' כשהשוק עולה או 'פוט' כשהשוק יורד, ומקבלים מושג על הסנטימנט בשוק. יש גם מדד אי־יציבות בשוק, הדומה למדד הפחד האמריקאי, שאינו מחושב ממחירי האופציות אלא ממחיר המניות".
 
האוזר. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90האוזר. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90


אני בטוח שרבים מהקוראים שלי לא הבינו את ההסבר, אבל אולי תענה לי בפשטות: האם לציבור המשקיעים יש עניין במדדים האלה?
"בעולם יש בוודאי עניין, ויש מחקרים המעידים שבמקרים רבים האינדיקציה לכיוון השוק מהווה מידע נוסף לגבי סנטימנט המשקיעים מעבר להשקעה במניה ספציפית. אחת התופעות המעניינות שחשפנו היא שלמרות הסנטימנט החיובי בבורסה בזמן האחרון, מדדי אי־היציבות במניות גדלו. מדד נוסף המצביע על גידול באי־הוודאות הוא המדד לחדלות פירעון, שכמעט הכפיל את עצמו".

יש לך הסבר לגידול במדדי אי־היציבות למרות העליות בבורסה?
"אי־הוודאות בכל השווקים גברה בגלל הציפיות לעליית הריבית, שבסוף תגיע גם לישראל. זה ישפיע על יכולת מימון ההשקעות, יגדיל את הוצאות המימון בחברות ואצל הפרטיים ויגדיל את אי־הוודאות. סימנים לכך כבר ניכרים בארה"ב". 

מה אתה עושה מאז פרישתך מתפקיד יו"ר רשות ני"ע?
"אני מרצה באקדמיה בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת בן־גוריון. גזרתי על עצמי תקופת צינון מרצון של שנה, העומדת להסתיים בעוד שלושה חודשים. אם אתה שואל אותי, אז בודקים איתי הצעות להשתלב בדירקטוריונים, אבל בשלב זה אני לא עוסק בכך. אולי בעתיד".

נוחי דנקנר נכנס השבוע לכלא בזכות חקירה שהובילה רשות ני"ע שבאחריותך. מה הן תחושותיך?
"כפי ששמת לב, לא הגבתי הן בתקופת החקירות והן אחרי ההשקעה בנושא נוחי דנקנר. זה לא ראוי להתבטא. אני חושב שאני לא צריך להגיב רק בגלל שעשיתי את העבודה המצופה ממני. בכל מקרה אני ממילא כבר לא בתפקיד. אני מאלה שחושבים שלא צריך לרקוד על הדם של מישהו הנמצא במצוקה".
 
היית חבר בוועדה שבראשה עמד שי באב"ד ושבחרה את הממונה על שוק ההון באוצר. היו טענות על אופי העבודה ולגביך היו טענות על ניגודי אינטרסים.
"הוועדה סיימה השבוע את עבודתה, והשר צריך לבחור את המועמד הסופי. אני יכול לגלות לך שהוועדה עבדה בתחושה של שליחות, מתוך רצון להביא לאוצר את הממונה הטוב ביותר והראוי ביותר. הייתה לנו שאיפה להמליץ על מקצוען נטול פניות ובעל עמוד שדרה שיכול להתמודד עם כל האתגרים. אנחנו עשינו את זה בכבוד רב הודות לניהול נבון של מנכ"ל האוצר ולעבודה מאוד רצינית של כל חברי הוועדה. לגבי הטענות על ניגודי אינטרסים ביחס לעבודה בוועדה אני רק יכול לומר בקצרה: לא היה ולא נברא".
yehudasharoni10@gmail.com