מלאכת השיפוט אינה עיסוק במתמטיקה, ולא נדרש בה אותו הדיוק. שופטים טועים לפעמים, אך זה מחיר שכל חברה אנושית מוכנה לשלם כדי לאכוף חוק וסדר. ב־70 שנותיה של מדינת ישראל נערכו בבתי המשפט אלפי משפטי רצח. גם אם נותר לאחר הכרעת הדין טעם של חמיצות, מעולם לא נותרו סימני שאלה וספקות כה גדולים ומחלוקת ציבורית ומשפטית רחבה כמו בעניינו של רומן זדורוב, שהורשע ברציחתה של הנערה תאיר ראדה וכלוא כבר 12 שנים.

אף שעניינו נדון בשלוש ערכאות משפטיות שונות, הוא עדיין נותר בגדר חידה. בגלגול האחרון שבו עלה העניין לדיון, בבית המשפט העליון בשנת 2015, סבר בדעת מיעוט יורם דנציגר, אחד משלושת השופטים, שיש לזכות את זדורוב מחמת הספק, ונותרה תחושה של "תם אך לא נשלם".


בינתיים הוקרנה סדרת הטלוויזיה התיעודית "צל של אמת", שלא התירה את הסבך ואף הוסיפה עליו ערימת ספקות נוספת ובלתי פתורה בעניין אשמתו של זדורוב, ואלו מסרבים לגווע. אמה של הנרצחת סבורה אף היא בביטחון מלא שמי שהורשע ברצח לא ביצע אותו. עכשיו התקדרה סערה נוספת. בדיקת דנ"א הוכיחה כי שערה שאינה שייכת לזדורוב או לנרצחת נמצאה על בטנה. יש המעצימים את הממצא, בעוד אחרים מגמדים אותו, ותוצאות הבדיקה אינן מובהקות ומצביעות על אוכלוסייה מסוימת שיכול שהשערה שייכת לה.


בחוק בתי המשפט נאמר: "נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות כי בית המשפט העליון או המחוזי יקיים משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית". החוק גם מפרט את הנסיבות שבהן רשאי נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט כזה, כמו סעיף 2: "אם הוצגו עובדות או ראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון", ולפי סעיף קטן 4: "אם מתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".


נראה כי בשל הנסיבות וסבך הספקות שלא הותר די צורכו, ראוי ונכון שבית המשפט העליון ייעתר לבקשתו של זדורוב וייענה למשפט חוזר, והראיות, גם החדשות, ייבדקו פעם נוספת. לכך נועד המשפט ונכון לעשות בו שימוש כעת. הראיה החדשה, על כל הבעייתיות שלה, בהחלט יכולה להעלות ספק סביר, וזה מספיק כדי לזכות את זדורוב, משום שהרשעה במשפט פלילי מחייבת מעבר לספק סביר.