1. בצה"ל נערכים למלחמה בעזה. אם היא לא תפרוץ בסוף השבוע עם הצעדות על הגדר, זה יקרה ככל הנראה לאחר הבחירות ויום העצמאות, לקראת הקיץ. כל התוכניות למעשה מוכנות. זו תהיה מלחמה כוללת עם כניסה קרקעית של כוחות גדולים ותמרון יבשתי של שריון, נושאי גייסות משוריינים וחיל רגלים, מבצעים חשאיים של יחידות מיוחדות וסיכולים ממוקדים, לצד תקיפות מסיביות מהאוויר והפצצות מהים. 

תכליתה של הכניסה הקרקעית תהיה לכבוש את הרצועה. ההגעה מהגבול ועד לים התיכון, מהלך של כעשרה קילומטרים, לא אמורה לארוך יותר מארבע שעות. שיגור כוחות קרקע למערכה העתידית לא יהיה רק לצרכים צבאיים־מבצעיים הכרחיים. בכך ינסה צה"ל, בפיקודו של הרמטכ"ל החדש אביב כוכבי, גם להדוף את הביקורת נוסח זו של מבקר מערכת הביטחון האחרון האלוף יצחק בריק, כי צבא היבשה אינו ערוך למלחמה וחושש מקרב.
 

כשהרצועה תיכבש, תתחיל הלחימה משכונה לשכונה ומבית לבית. את מטרת המלחמה יצטרך לקבוע הדרג המדיני, ובראש ובראשונה - האם למוטט את שלטון חמאס. גם אם זה יצליח, ויש סביב כך ספק לא מבוטל, רעיונות חמאס לא יובסו. מי יחליף את שלטונו? הרשות הפלסטינית? ספק רב אם היא תסכים להינשא על כידוני הצבא הישראלי כדי לחזור ולשלוט ברצועה. משטר ערבי־בינלאומי? סיכוי קלוש. מצרים לא מעוניינת לקבל עליה את האחריות לרצועה. ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפר בשיחות סגורות כי במפגשיו עם מנהיגים בעולם הערבי העלה בפניהם את הרעיון שייקחו תחת חסותם את ניהול הרצועה. הם לא רצו לשמוע על כך. 
 

בנסיבות אלה תיאלץ ישראל לחזור ולשלוט ברצועה, להקים בה ממשל צבאי, לדאוג להאכיל שני מיליון פלסטינים ולספק את צורכיהם: חינוך, בריאות, דלק, מזון ועוד. וכל זאת בתקופה שבה ממשל טראמפ הפסיק את מימון סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטינים (אונר"א). שלא לדבר על הלחץ מימין להקים ברצועה שוב התנחלויות. ואם צה"ל יכבוש את עזה וייסוג ממנה לאחר זמן מה, הוא יותיר בה רק אדמה חרוכה ובית גידול פורה להפיכתה למעין סומליה, ארץ הנשלטת בידי כנופיות וארגוני טרור נוסח אל־קאעידה ודאעש.

כוחות שריון בגבול עזה, השבוע. השאלה העיקרית - האם למוטט את שלטון חמאס? צילום: רויטרס

 

כל אחת מהאופציות האלה גרועה מקודמתה, אבל תרחיש המלחמה בעוד חודשים ספורים הוא לא גזירת גורל. אפשר למנוע אותה. היא תימנע אם הממשלה שתוקם לאחר הבחירות תקדם מגעים עם הרשות הפלסטינית תחת מטרייה של ועידה אזורית בחסות מדינות ערביות והמעצמות - ובכחול לבן מדברים על כך. הסיכויים שתפרוץ יגדלו, אם נתניהו ייבחר לקדנציה חמישית וירכיב שוב קואליציית ימין. לא מכיוון שהוא מחרחר מלחמה. להפך: נתניהו הוא מנהיג זהיר שלא שש אלי קרב. אלא בגלל הלחץ הציבורי ההולך וגובר שהוא נתון בו, בשל אוזלת היד שהוא וממשלתו מפגינים בטיפול בבעיית עזה. 
 

ב־30 במרץ לפני שנה החלו ההפגנות על הגדר, שהמשכן היה הפרחת עפיפוני תבערה ובלוני נפץ, הטלת מטענים, ירי צלפים ומארבים נגד כוחות צה"ל, ומעת לעת שיגור רקטות לשטח ישראל. היום (שישי) אפשר לציין שנה בדיוק למה שמתחולל בגבול עזה. זו מלחמת התשה לכל דבר ועניין. עד שפרצה, היה לתושבים בעוטף עזה שקט של שלוש שנים וחצי. אך ממשלת נתניהו בזבזה אותן, כשנמנעה מלנסות להגיע להסדר. 
 

# # #
 

מתווה ההסדר די ברור לכולם. על ישראל להסיר את המצור, לאפשר הכנסת מיליארדי שקלים לשיקום הרצועה (הכסף ישנו, ממדינות תורמות ומגופים בינלאומיים), להרחיב את מרחב הדיג ולקדם מיזמים של הגדלת יכולת ייצור החשמל, שיפור משמעותי באיכות מי השתייה, הקמת מתקני ביוב וטיהור מי שופכין ומפעלים שיספקו עבודה ויצמצמו את האבטלה, שמגיעה ל־50%. יש שני נושאים שמקשים מאוד על המתווה הזה. האחד הוא סירובה של הרשות הפלסטינית להשתתף בתהליך כל עוד ישראל לא תחדש עמה את המו"מ. השני הוא התעקשות ישראל על כך שתנאי מוקדם לכל הסדר או הסדרה הוא החזרת שרידי גופות שני החיילים והחזרת שני האזרחים. חמאס מוכן לעסקת חילופין אך מציב תנאי מוקדם משלו - שחרור כ־50 מאנשיו, משוחררי עסקת שליט שנעצרו שוב ערב צוק איתן, כמו גם שחרור מאות מחבלים מבתי הכלא בישראל.

מדיניות סדורה. נתניהו. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

ישראל מסרבת לכך, ובצדק. זהו המלכוד. אין תזוזה כל עוד אין עסקת חילופי שבויים, ואין עסקה כי המחיר הנדרש גבוה. כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה צריכה הממשלה לקבל החלטה אמיצה שתישיר מבט לציבור ותאמר כי חיי התושבים בעוטף עזה והשקט חשובים משרידי גופותיהם של שני החיילים ושל שני האזרחים שעברו מרצונם לעזה. אבל ממשלת נתניהו לא עושה אף לא אחד מהדברים האלה. במקום זאת היא מדשדשת מהפסקת אש זמנית ורופפת אחת לאחרת. בעבר סברתי שמדובר בהיעדר מדיניות. אך לאחרונה, בעקבות מידע חדש שמעטים מאוד שמו לב אליו, דעתי השתנתה. 
 

לפני כשלושה שבועות דיבר ראש הממשלה בסיעת הליכוד. בתגובה לביקורת שהושמעה כלפיו כי בהסכמתו להעברת כסף קטארי לעזה הוא בעצם משלם דמי פרוטקשן לארגון טרור, אמר נתניהו כי מי שמתנגד למדינה פלסטינית צריך לתמוך בהזרמת הכספים. רשמית, נתניהו לא חזר בו בפומבי מתמיכתו ברעיון שתי המדינות, אך בהשקפת עולמו וגם במעשיו, ברור כשמש שהוא מתנגד לכך. הדבר יכול להסביר את מהלכיו מאז צוק איתן ובוודאי בשנה האחרונה. הוא עושה כל מאמץ להחליש את הרשות (הקפאת חצי מיליארד שקל של כספי המסים של העם הפלסטיני שישראל מחזיקה כנאמן), ובמקביל מזרים כספים לחמאס כדי לקנות שקט זמני. 
 

לגישת נתניהו לא יכול להיות הסבר אחר: היא מבטאת את רצונו לפלג את העם הפלסטיני לשתי ישויות גיאוגרפיות - הגדה ועזה - ולשני גופי ממשל - הרשות וחמאס. מטרת־העל שלו היא לחסום כל סדק, ולו הקטן ביותר, שיאפשר את חידוש המו"מ המדיני, ולנתץ את רעיון המדינה הפלסטינית. זו מדיניות ברורה, השואבת השראתה מאידיאולוגיה והשקפת עולם מוצקה שיש בה ראייה היסטורית מרחיקת לכת. היא מוכנה להקריב את תושבי הדרום (ועל סמך ירי הרקטות בשבועות האחרונים גם את גוש דן וצפונה ממנו) על מזבח תפיסה היסטורית־אידיאולוגית לטווח הארוך. אם תפרוץ בקרוב מלחמה בעזה, היא תהיה עוד מלחמת ברירה מיותרת ותוצאה ישירה של מדיניות, אסטרטגיה וראיית עולם, ולא של היעדר מדיניות.

2. ב־8 בנובמבר 2018 הרצה ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו בפני סטודנטים במרכז למדע ולעניינים בינלאומיים על שם בלפר באוניברסיטת הרווארד בארה"ב. ההרצאה עסקה במזרח התיכון, ולא היה שום דבר חריג או דרמטי במידע ובתובנות שהוא חלק עם מאזיניו. יומיים לאחר מכן הסתבכה פעולת הכוח המיוחד של צה"ל בעזה, שהובילה לשיגור 500 רקטות לעבר ישראל. שר הביטחון אביגדור ליברמן דרש שצה"ל יכבוש את הרצועה, אך נתניהו והקבינט דחו את הצעתו. בעקבות זאת, ב־14 בנובמבר התפטר ליברמן מתפקידו. 
 

מיד באותו יום, בסמיכות זמנים מדהימה, התפרסמה באתר שהתחזה לזה של אוניברסיטת הארוורד הודעה מטעם האוניברסיטה, שלפיה פרדו טען בהרצאתו כי ליברמן הוא מרגל רוסי, וזו הייתה הסיבה להתפטרותו. תוך זמן קצר התקשרו חבריו של פרדו וסיפרו לו על הפרסום. בתחילה הוא חשב שהם מהתלים בו, אך לאחר שגם עיתונאים פנו אליו לברר את הפרסום, הבין שמישהו השתמש בשמו כדי לפגוע בליברמן. העיתונאים בארץ ובחו"ל קיבלו את המידע ממשתמשת טוויטר בשם בינה מלמד.
 

פרדו, שהוא שותף ומנהל בחברת סייבר, ביקש מכמה מומחים לבדוק את הנושא. לאחר זמן מה הם חזרו אליו עם המסקנות. התברר כי מדובר באתר שהוקם יומיים בלבד לפני התפטרות ליברמן. ביום ההתפטרות נוצק בו התוכן השקרי. התברר עוד כי זהו אתר מזויף, שהופעל מפנמה והתחזה לאתר הרשמי של מרכז בלפר. האתר הרשמי והאתר המזויף נראו זהים, למעט פרט אחד שרק חדי עין היו יכולים לשים אליו לב. סיומת הכתובת באתר הרשמי היא ORG. באתר המזויף הסיומת הייתה NET.
 

זה לא עניין של מה בכך. מישהו ניסה לפגוע בליברמן ולהציגו כמרגל ובוגד על בסיס שמועות חסרות שחר שמופרחות כבר שנים על אודותיו. כדי להשיג את מטרתו ולשוות אמינות למידע הכוזב, הכתמת שמו של ראש המוסד ופגיעה בו היו עבורו עניין של מה בכך. מה עוד שלא ניתן לשלול את האפשרות שמי שעומד מאחורי האתר המזויף אולי רצה לפגוע גם בפרדו. משהו בנוסח של שניים במחיר אחד. 

לא חסין. פרדו. צילום: תמיר ברגיג

 

המדהים בכל הסיפור הזה הוא שמפיץ המידע היה צריך לדעת מראש שבכוונת ליברמן להתפטר. ליברמן אמר לי כי היחידה שידעה מראש על כוונתו להתפטר הייתה אשתו. "לא מסרתי על כוונתי לשום אדם אחר". מעניין, אם כך, איך אותו אלמוני ידע על כך עוד לפני שליברמן הודיע רשמית על התפטרותו? הסבר אפשרי הוא שהאלמוני/ים שיער/ו, בעקבות התקרית בעזה וירי הרקטות, כי ליברמן יתפטר, שכן התפטרותו עמדה באוויר גם קודם לכן.

רן בר זיק, מומחה לסייבר העוקב אחר מידע כוזב ברשתות החברתיות, כתב בזמנו ב"הארץ" כי לא היה מדובר במבצע חובבני. "הוקם אתר מזויף ונקנה שם מתחם מזויף. שניהם נרכשו מחברת name cheap, שמתמחה באחסון אנונימי שאינו חושף את מי שרכש והקים את האתר. שם המתחם, למשל, נרשם על שם חברת name cheap בפנמה".
 

לדבריו, גם חשבון הטוויטר ,binamelamed שהפיץ את הפייק ניוז, הוא חשבון מזויף באיכות גבוהה - הוא הוקם בשנת 2010, ויש לו לא מעט עוקבים. "על פניו החשבון נראה אמיתי. עד שמסתכלים עליו לעומק. החשבון הזה, בכל שנות פעילותו, עשה 4 לייקים. והעוקבים ברובם נראים מזויפים, של חשבונות בערבית או בוטים רוסיים". מי שעשה זאת פעל בשיטה הקלאסית של הפצת פייק ניוז. הוא הביא גרעין של עובדה אמיתית: פרדו אכן הרצה בהרווארד, ועל בסיס שמועות שכבר מוכרות הוא טווה חוטים גסים של שקר. 
 

כשלושה שבועות לאחר הפצת המידע הכוזב הוחלט על הקדמת הבחירות. ליברמן ואנשי הצוות הדיגיטלי שלו חשבו שחשיפת הזיוף תשים קץ לסיפור, אך לתדהמתם הם גילו שיש מי שממשיך להפיץ את הקישורית לאתר המזויף. הם מנו כמעט כ־200 אלף הפניות. לפני כחודש פנה היועץ המשפטי של סיעת ישראל ביתנו לגוגל בדרישה להפסיק את המסע השקרי נגד ראש הרשימה. לאחר דין ודברים נענתה גוגל והסירה את הפרסום מהרשת. "אני לא יודע מי עומד מאחורי המסע השקרי נגדי", אמר לי השבוע ליברמן, "אך בעולם הזה הכל אפשרי".
 

# # #
 

הסיפור על ליברמן ופרדו יכול גם להצטרף להדלפה על הפריצה לטלפון של גנץ. כל מה שאנו יודעים על הפרשה הוא שהטלפון אכן נפרץ וכי השב"כ יידע על כך את גנץ. כל שאר הפרטים שהציבור היה צריך לדעת: מי פרץ? (ההנחה היא שזו איראן, אך השב"כ מסרב לאשר זאת, ובכחול לבן חושדים דווקא במעורבות רוסית) מתי? איזה מידע היה בטלפון? מי הדליף? האם ההדלפה גרמה לנזק מודיעיני? כל אלה נותרו בגדר תעלומה ובסיס לחרושת שמועות. חבל שהשב"כ מסרב בעקשנות לפזר את המסתורין בפרשה זו.
 

בהקשר זה ראוי להדגיש כי הגורמים במערכת הביטחון - השב"כ, המוסד, צה"ל ומערך הסייבר הלאומי - שאמורים לפעול לסיכול ריגול באמצעות לוחמת סייבר, לא מבינים כנראה את חומרת המצב. ראשי מוסד, שב"כ והרמטכ"ל מקבלים אבטחה של שומרי ראש בארץ ובנסיעותיהם לחוץ לארץ, ובתיהם מאובטחים עד לשלוש שנים לאחר פרישתם. אבל הם לא נדרשים להעביר את המחשבים והטלפונים שלהם לבדיקה. האם לא היה זה אך טבעי שלאחר שנחשפה החדירה לנייד של גנץ, ייבדק גם אם נעשתה פריצה למכשירים של לשעברים אחרים? בימינו, אבטחת מידע לא פחות חשובה מאבטחה פיזית.

בעבר חשף עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון ניסיון, גם הוא תפור בתפרים די גסים, להפיץ מידע כוזב נגד ראש הממשלה ובנו יאיר כאילו יש להם עסקים באיחוד האמירויות הערביות. גם כאן נבנה אתר חדשות מזויף, שגם הוא אוחסן ב־name cheap, וגם אז פנה משתמש טוויטר אלמוני לעיתונאים יהודים וישראלים וניסה לעניינם במידע השקרי.
 

מה הקשר בין פרשות ליברמן, נתניהו וגנץ? התשובה היא שמישהו התכונן היטב עוד לפני שהוחלט על הקדמת הבחירות, ומשהוחלט על כך החל לבחוש בה. חברת המידע ווקאטיב בבעלותו של מתי כוכבי, שבעבר היה מאנשי העסקים שעל פי פרסומים מכרו ציוד ביטחוני מישראל לאבו דאבי, מנטרת את הרשתות החברתיות. לפי דוח שבועי שלה, בשבועות האחרונים נרשמת עלייה בכמות הפייק ניוז בשיח המתנהל במערכת הבחירות. 
 

לא ברור מיהו אותו מישהו. האם אלה הן המפלגות המתמודדות בבחירות, או מי שפועלים בשמן ומטעמן בישראל ומחוצה לה? בהקשר זה ראוי להזכיר כי ועדת הבחירות המרכזית כפתה על הליכוד להסכים שמודעות באינטרנט לא יתפרסמו ללא זיהוי המפרסם (שאר המפלגות נענו ללא השגות להוראה). ואולי הבוחשים הם גורמי ביון זרים? החשודים המיידיים הם איראן, חיזבאללה, חמאס, רוסיה ואולי סין. הכל אפשרי, כפי שאמר ליברמן. דבר אחד ברור, מישהו פועל בעקביות במערכת הבחירות בשיטות המזכירות את מה שקרה בבחירות לנשיאות ב־2016 בארה"ב. 
 

אומנם החוקר המיוחד רוברט מולר שפרסם השבוע את הדוח שלו לא מצא קשר בין קמפיין הבחירות של טראמפ למודיעין הרוסי, אך הוא וה־FBI מצאו די והותר ראיות לכך שהמודיעין הצבאי הרוסי הפעיל את כל האמצעים שברשותו - אתרים מזויפים, משתמשים פיקטיביים ובוטים - כדי להתערב ולבחוש בבחירות ולהשפיע על תודעת הבוחרים האמריקאים. גם אם לוולדימיר פוטין, שבלי ספק אישר את המבצע, לא הייתה העדפה בין טראמפ לבין הילרי קלינטון (ככל הנראה הוא העדיף את טראמפ), הרי שתכלית הפעולה הייתה לתקוע טריז בין הבוחרים לפוליטיקאים, לטעת ספק, לפלג את החברה ולערער את הדמוקרטיה. האם זה יקרה גם בישראל? למרבה הצער, את זה נוכל לדעת, אם בכלל, רק אחרי הבחירות.

melmanyossi1950@gmail.com