אפשר להתחיל מלמעלה. מהראש. ראשה של איילת שקד חשוף. היא אישה חילונית, ללא כיסוי ראש. לא שביס, לא פאה, גם לא מטפחת סמלית. גם ראשה של גילת בנט חשוף. אומנם לא מנומס לדבר על משפחה, אבל נפתלי בנט העלה תצלום משותף שלו ושל רעייתו לפייסבוק רק לפני כמה ימים. כך שנדמה שבמקרה הזה מותר ("לפני 22 שנה, אני, סטודנט חובש כיפה באוניברסיטה העברית, פגשתי חיילת בת 20, מש"קית חינוך יפהפייה, חילונית"). 
 
לעומתן, רעיותיהם של רפי פרץ ושל בצלאל סמוטריץ', מיכל ורויטל, חובשות כיסוי ראש. כמו רוב הנשים בתת־מגזר הדתי־תורני, מדובר בכיסוי ראש מלא. הראש הוא סמל בכמה מובנים. קודם כל, בזירה הפוליטית, השאלה מי עומד בראש. אחר כך, בזירה הפוליטית של הציונות הדתית, כאשר בוחנים מה יש על הראש. 
 

מכלל הנשים היהודיות הבוגרות בישראל, בערך אחת מכל חמש חובשות כיסוי ראש. מכלל הנשים היהודיות שמגדירות את עצמן "דתיות", שתיים מכל שלוש חובשות כיסוי ראש (65%). מקרב הנשים ה"דתיות תורניות", מה שנהוג לכנות "חרד"ליות, שלוש מכל ארבע (76%). נוח סלפקוב, מהמכון למדיניות העם היהודי, חישב את המספרים עבור נשים נשואות בלבד, שהרי זה מה שחשוב (נשים לא נשואות אינן חובשות כיסוי ראש). 
 
התוצאה: מעט יותר מ־70% מהנשים הנשואות הדתיות (דתי ליברלי, דתי, דתי תורני) חובשות כיסוי ראש. כשליש חובשות כיסוי ראש מלא (33%). רוב החרד"ליות הנשואות חובשות כיסוי מלא. רוב הדתיות הליברליות הנשואות לא חובשות כיסוי ראש. מהדתיות - אלה שלא קוראות לעצמן "תורניות" או "ליברליות" - יש חלוקה פחות או יותר שוויונית בין מי שחובשות מלא, חובשות חלקי ולא חובשות בכלל.
 
# # #
 
האם יש קשר בין מה שעל הראש, מה שבתוך הראש ומה שנכנס לקלפי? בהחלט יש. רוב מי שחובשות פאה (52% מהנשים החרדיות) יצביעו ליהדות התורה. רוב מי שחובשות כיסוי ראש מלא (59% מהנשים החרד"ליות) יצביעו למפלגה ציונית דתית. במקרה של בחירות 2019, המפלגה היא איחוד מפלגות הימין. רוב מי שדתיות, אבל חובשות כיסוי ראש חלקי, או בכלל לא, יתלבטו בין הימין החדש לבין הליכוד. 
 
קחו לדוגמה את המצביעה המגדירה את עצמה "דתייה ליברלית". רוב המצביעות האלה לא חובשות כיסוי ראש. רק שליש מהן (35%) סבורות ש"היהדות היא הדת הנכונה היחידה", לעומת רוב (64%) שמסכימות שיש "אמיתות חשובות" גם ב"דתות אחרות" (בכמה דתות או בכל אחת מהדתות). וגם הפוליטיקה שלהן פחות מגזרית: כפי שתוכלו לראות בגרף, כ־40% מהן הצביעו לליכוד. כלומר, הן לא מתעקשות על מפלגה דתית.
 
כל זה לא בהכרח רלוונטי למה שיקרה (או לא יקרה) בבחירות ספטמבר. האם תהיה מפלגה דתית אחת (איחוד הימין), ושתי מפלגות דתיות־חילוניות (הימין החדש, הליכוד) - או שמא פשוט שתי מפלגות דתיות־חילוניות (איחוד הימין כולל כולם והליכוד). אם יהיו שלוש מפלגות שמתחרות על קולות הציונות הדתית, אפשר להניח, גם אם בביטחון לא מלא, שחרד"לים יצביעו בעיקר לאיחוד הימין, ולעומתם דתיים ודתיים ליברלים יתפצלו בעיקר בין שלוש המפלגות (יש כמובן גם דתיים, במספרים קטנים, שמצביעים לכחול לבן או לעבודה). לעומת זאת, אם יהיו שתי מפלגות, עיקר החרד"לים והדתיים יצביעו לאיחוד הימין (לפי סקר "מקור ראשון" מהשבוע שעבר, כמחצית הדתיים), וחלק מהדתיים הליברלים יצביעו לליכוד. 
 
ורק כדי להסיר ספק: חילונים לא באמת מצביעים למפלגה הדתית־חילונית של שקד ובנט. לא במספרים שיש להם משמעות. חילונים הם כמו באר שבעים, שאלונה ברקת הייתה אמורה לגייס למפלגה בזכות הפופולריות שלה בבירת הדרום. אפשר לקוות שיבואו, אבל בסוף הם לא באים (בערך 4,500 מתושבי באר שבע הצביעו לימין החדש באפריל). 
 
# # #
 
כמה מושבים בכנסת שווה הציונות הדתית? נתוני המכון לדמוקרטיה (פרופ' תמר הרמן) והמכון למדיניות העם היהודי (פרופ' קמיל פוקס) דומים למדי. קצת יותר מחמישית היהודים בישראל (22%) משתייכים למגזר הזה. ממילא ברור שהמפלגות המתיימרות לייצג אותו מייצגות רק חלק קטן ממנו. אם כל הדתיים היו מצביעים לאותה מפלגה, היו לה קרוב ל־20 מנדטים. בפועל, על פי הסקרים כיום, יש לאיחוד הימין ולימין החדש יחדיו בסביבות 10 מנדטים. ואם יהיה איחוד - יהיו אולי 13. כלומר, חלק משמעותי מהציונות הדתית פשוט לא מרגיש צורך להצביע למפלגה של הציונות הדתית. 
 
בבחירות האחרונות, מפלגת הרב־רפי ומפלגת הלא־רב־נפתלי התחרו ראש בראש על מצביעי הציונות הדתית. ביישובים שיש בהם הרבה דתיים ודתיים ליברלים, כמו אפרת שבגוש עציון, ניצח הלא־רב את הכן־רב (34% לבנט, 23% לפרץ). ביישובים שיש בהם הרבה דתיים תורניים, כמו בית אל, ניצח הכן־רב את הלא־רב (71% לפרץ, 9% לבנט). ואומנם, רוב מנהיגי המפד"ל בעבר לא היו רבנים. וגם כאשר היו, לא הוצמד להם התואר רב לשם הפרטי (ספק אם ד"ר בורג היה נעתר לשם הרב יוסי). ועוד: רוב מנהיגי המפד"ל בעבר לא החשיבו יותר מדי את עמדתם הפוליטית של רבנים. את הפוליטיקה עשו עסקנים. אבל כמו בשאלת כיסוי הראש - כך גם בשאלת הרב. פעם כיסו פחות, היום יותר. פעם החשיבו פחות, היום יותר.
 
ובעצם, גם זה לא לגמרי מדויק. כי יש מי שמחשיב יותר, ויש מי שלא מחשיב יותר. מי שיותר מחשיב, עשוי להצביע לרב־רפי. מי שפחות מחשיב, אולי יעדיף את המושלת־איילת (זה, כמובן, לשם החרוז). רק בקרב החרד"לים, הקול הבטוח של פרץ (ובצלאל סמוטריץ'), יש נטייה ליחס חשיבות רבה לעמדות רבנים בשאלות פוליטיות, ואפילו לתבוע כפיפות של פוליטיקאים לפסיקה רבנית. רוב הציבור הדתי לא כזה. רובו עם בנט, שניכר בו שהתביעה הרבנית המנדנדת להישמע ולהשפיע קצת משעממת אותו. רובו עם איילת, שבוודאי מכבדת רבנים, אך לא תכפיף את עצמה להוראותיהם - שהרי אינה מרגישה מחויבת להם אפילו בנושאים הלכתיים שהם באמת מומחים בהם. לראיה: הביטו בראש.
tguvot@maariv.co.il