"מי בראש", שאל ירבעם בן נבט את לא אחר מאשר את ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו. ירבעם לא התכוון למקום ראשון ב"חיבור" בין שתי מפלגות. ירבעם הטיח את השאלה 'מי בראש' כתשובה מחוצפת ומתריסה למחווה מדהימה, בלתי רגילה שאלוקים ביקש להעניק לו. ירבעם בן נבט, מנהיג חוטא ומחטיא את הרבים ש"עשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים" קיבל הזדמנות לחזור בתשובה.

"תפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו, חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". שאל ירבעם, "מי בראש?".. נענה, "בן ישי בראש". אם כך,השיב ירבעם, "אין אני רוצה". דחה הזמנה שקיבל מבורא עולם. (בבלי, מסכת סנהדרין, קא עמוד א'). כל סיפור, אגדה, דרש או משל שחכמי התלמוד טרחו לתעד ולהנציח נושאים וצופנים מסר, לקח ולימוד לדורות.

בסיפור המדהים על השאלה-התביעה של ירבעם "מי בראש"? התכוונו חכמי התלמוד ללמד, להזכיר ולהבהיר למנהיגים שהשאיפה להיות הגבוה ביותר, להידחק בכל הכוח למקום ראשון בצמרת, לדחוף ולהרחיק אחרים מהפסגה זה קללה, אסון למנהיג עצמו ולסביבתו. הוותק של המסר הזה (תלמוד בבלי

נחתם בשנת 500) לא עמעם לא הפחית כמלוא הנימה את תקיפות וחומרת הלקח של החתירה ל"מי בראש".

הבשורה הגדולה בזירה הפוליטית-מפלגתית בישראל היא הצלחת איילת שקד ושותפה נפתלי בנט לשכנע את הרב רפי פרץ ולסחוט ממנו וויתור על "מי בראש". לפי הדיווחים, בבחירות בספטמבר תתמודד מפלגת ימין חדש, כגוף אחד ומלוכד. אחדות היא יעד מכובד, ראוי, רצוי ומעודד. אבל ההשתוקקות הגורפת של אילת שקד ליצור מפלגה אחת במחנה הימין, המאמץ התקשורתי חסר המעצורים, האובססיבי שלה במטרה לצרף למפלגה שבראשותה כל פוליטיקאי ימני נוכח בשטח מעוררים תחושות של אי נוחות, של ספקנות, של פקפוק. משהו לא אמתי,

לא חיובי בהישג שלה להקים את הימין החדש.

בכל המאמצים שהוכיחה, בכל ההצהרות ששיווקה לא היה זכר לשיח אידיאולוגי, לא היה ביטוי לרעיון, סימן לחשיבה. אין זה מקרה שבזירה הפוליטית בישראל היום מדברים ועושים "חיבורים", "בלוק טכני". המלה אחדות נעלמה. היא מדי איכותית, מדי מחייבת לפוליטיקאים של היום. בלי שיתכוונו לכך, הרב רפי פרץ ועמיתו סמוטריץ' נתנו והעניקו לשאלת ירבעם בן נבט 'מי בראש' משמעות חדשה, מאוד לא מחמיאה.

איך זה שפרץ הנושא תואר רב ועמיתו סמוטריץ' הגאה בדתיותו, הכתירו כמנהיגתם אשה חילונית, שאיננה שומרת שבת, פרועת שיער ועוד אזרחית של מדינת תל אביב האפיקורסית? הם הרי צריכים-חייבים  לזעוק, רבונו של עולם, מי בראש? את מי שמנו בראש המחנה שלנו? איך רב אורתודוקסי כרפי פרץ ישב בחדר אחד עם אשה ועוד חילונית או יקיים עמה התייעצות בארבע עיניים? איך הוא ועמיתו הדתי סמוטריץ' יניחו לאשה שחפה מכל זהות דתית לקבוע כמנהיגת מפלגתם את סדר היום הפוליטי-חברתי שלהם?

גם רבני הציונות הדתית, התומכים במנהיגותה של אילת שקד חייבים לשאול את עצמם מי בראש? במי אנחנו תומכים כמנהיגה בראש הימין החדש, באשה חילונית? אפילו ירבעם בן נבט החוטא לא חשב בזמנו ששאלתו המתריסה מי בראש, תקבל משמעות אקטואלית כל כך לא מחמיאה ועוד במדינת היהודים.