מכתב שרשרת מופץ, חוזר ומופץ, מדי כמה חודשים ברשתות החברתיות. מטרתו ברורה: ללבות יצרים אפלים וגזעניים. הוא נכתב, כביכול, בשמי.

שמים בפי מילים שלא נאמרו - כאילו אני מזהיר אנשים מפני הסכנה של אכילה במסעדות מחשש להידבקות באיידס או בשחפת. המחלות הללו, כך נאמר בשמי, עלולות להיות מועברות לסועדים התמימים מהעובדים הזרים "החולים והמדביקים" המועסקים שם.

לפני יותר משבע שנים הופיעה כתבה שבה צוין שחולי השחפת הפתוחה המאושפזים בבית החולים איכילוב הם מהגרים לא חוקיים. באותו בוקר שבו פורסמה הכתבה הוזמנתי להופיע בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, בנושא אחר. לפני הראיון נשאלתי על נושא זה ועניתי שאיני בקיא בפרטים ובמאושפזים, אבל באותו מעמד הצפתי בעיה בריאותית שיש לתת עליה את הדעת - רצוי לבדוק עובדים בשטח המזון והמסעדות מדי כמה שבועות, כפי שגם נוהג צה"ל בחיילים המטפלים במזון. לערוך אצלם בדיקות למחלות זיהומיות ומחלות מידבקות.

הדברים נאמרו בעיקר בעקבות התפרצות של שחפת. משום שנגיפי מחלה זו - וגם חצבת - מועברים דרך האוויר, ולא רק במגע ישיר עם החולה, יש לטפל בדחיפות בבעיה זו, ללא קשר להיותו של העובד אריתריאי, ישראלי, פלסטיני, סיני או יפני.

לקחו הגזענים את דברי והזהירו את הציבור במכתבי שרשרת ממוחזרים. מדי כמה חודשים במהלך שבע השנים האחרונות הם חוזרים ומפיצים אותם ואומרים שאני מזהיר מפני אכילה במסעדות שבהן מועסקים עובדים זרים. הם עוד מגדילים ואומרים כי "לטענתי", סכנת ההידבקות גדולה אם מדובר בעובד ניקיון וכי "50% מבדיקות האיידס החיוביות הן בקרב סודנים, שלא ניתן לאתרם לאחר הבדיקות".

הם מצטטים בשמי מילים שמעולם לא נאמרו ומזכירים שמות של רשתות מזון. על מנת להוסיף תוקף לאמינות הדברים, הם מזכירים שאני, כרופא שעבד בהתנדבות במרפאת פליטים (עובדה הנכונה כשלעצמה), בקיא בנושא.

ובכן, כרופא שאכן עבד בהתנדבות במרפאת פליטים, אני מודע לכאב, לסבל ולחוסר האונים שהם מנת חלקם של הפליטים. גורמים אינטרסנטיים, שפלים, מפרסמים דברים שקריים במטרה להביא לגל אלימות נגד חפים מפשע המוצאים בישראל מקלט והגנה בין היתר כדי לגזול את פרנסתם.

כמבקר מסעדות, אני אוכל לפחות פעם או פעמיים בשבוע במסעדות, ואינני נכנס למטבח לבדוק מי עובד שם. פעם אחת ולתמיד: אין סכנה באכילה במסעדות בארץ.

לגזענים, פעם אחת ולתמיד: אין סכנה באכילה במסעדות בארץ

ברשתות החברתיות מצטטים בשמי מילים שמעולם לא נאמרו. ובכן, כרופא אני מודע לסבל ולחוסר האונים של הפליטים, ואינני נכנס למטבחי מסעדות לבדוק מי עובד שם