מזויפים: "אי אפשר להתעלם מהתחושה שגונבים לנו את הבחירות", זה המסר שמנסים לפמפם בליכוד בימים האחרונים, באמירות שמופצות בתקשורת המסורתית וברשתות החברתיות. אבל האמת היא שאי אפשר להתעלם מתחושות אחרות לגמרי, והן מאוד חזקות.


אי אפשר להתעלם, למשל, מהתחושה שלנוכח המבוי הסתום בסקרים, אותו מבוי סתום שבגללו אין לנו כרגע ממשלה, יש כבר מי שמתכנן את הספין של היום שאחרי הבחירות. הן עוד עלולות חלילה לשקף שוב את רצון העם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי אך לפני חמישה חודשים, וצריך כבר להכין את התשובה כדי לא לקבל את התוצאות או להפסיד בכבוד. 


אי אפשר להתעלם מהתחושה שהניסיון להסיט את הדיון לזיופי בחירות גם הוא ספין. "אם היו נמנעים זיופים, בל"ד לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, גוש הימין היה עומד על 61 מנדטים, והיו נמנעות בחירות מיותרות", כך נאמר בהודעה רשמית של הליכוד, בעוד שאין שמץ של סימוכין להצהרה הזאת. ראשית, משום שהבחירות כעת מקורן בכישלון של בנימין נתניהו בהקמת ממשלת ימין־חרדים ולא בזיופים. שנית, כי ברור שהרוב המכריע של הישראלים רוצים להימנע מזיופים, אבל בליכוד מתמקדים רק בזיופים שקיימים לכאורה במגזר הערבי, ומתעלמים במופגן מטענות רבות שנים על זיופים במגזר החרדי, כמו גם על זיופים ומניפולציות של נציגי הליכוד. 


רק השבוע דווח באחת ממהדורות החדשות על חשד לזיוף בקלפי במגזר הערבי, שבה נרשמו 98% הצבעה. הרוב המכריע בה הצביע דווקא לליכוד. כן, לאלה שזועקים ש"גונבים להם את הבחירות". כך שאי אפשר להתעלם מהתחושה שמתחולל אצלנו ניסיון לגניבה אחרת, גרועה בהרבה: גניבת דעת ציבורית. כל כך מתוחכמת עד שג׳ורג׳ אורוול, מי שחזה את מיניסטריון האמת, לא יכול היה לדמיין איך הוא באמת יתקיים ב־2019, 35 שנים אחרי התאריך המיועד. 

קלפי. צילום: אבשלום ששוני


אי אפשר להתעלם מהתחושה שבליכוד יעשו הכל כדי להשכיח מהציבור את הנושא העיקרי שבגללו מצאנו את עצמנו שוב בבחירות: סירובו של אביגדור ליברמן להיכנס לממשלה שבה רוב הציבור נמעך תחת רצונות המפלגות החרדיות. על פי מצבו של ליברמן בסקרים, הציבור ממש לא שכח, רק שלאלה ששמו לעצמם את המטרה הקדושה של 61 מנדטים ללא ליברמן אין תשובה לבעיה הזאת.


אי אפשר להתעלם מהתחושה שהגענו לשעת השין, שבה חייבים לצמצם את השסעים המסוכנים בחברה הישראלית ולא להעמיק אותם. אי אפשר להתעלם מכך שבתחילת השבוע 163 אלף תלמידים התחילו ללמוד בכיתה א׳, חמישית מתוכם בבתי ספר חרדיים, שלא מאמינים בלימודי ליבה. 


הם נכנסו למסלול שיקשה עליהם להשתלב בעתיד בשוק העבודה. אי אפשר להתעלם מכך ששיעור התלמידים בבתי ספר ממלכתיים עומד על 41% ונמצא בירידה (כמו גם שיעור התלמידים בבתי ספר ערביים), ולעומתו העלייה בחינוך החרדי היא עקבית כבר 20 שנה. במסגרות החינוך החרדי לומדים מי שיהיו אולי מבוגרים חכמים בתורה, אבל רובם לא ישלמו מס הכנסה ויהיו תלויים בתקציבים ציבוריים כדי להתקיים. איך מצלמות בקלפיות יצילו אותנו מהצרה הזאת? 


אי אפשר להתעלם מהתחושה שהדיבורים על חקיקה נמהרת להצבת מצלמות בקלפיות לא נאמרים למען טוהר הבחירות. הרי מדוע התעוררה מיד התנגדות של ועדת הבחירות ושל היועץ המשפטי לממשלה? כי אי אפשר לקיים חקיקת בזק כזו בלי להיערך אליה כראוי, בלי ליצור כאוס. לכן מלכתחילה נראה שהמטרה היחידה לכך היא שאחר כך יהיה על מה להתלונן. ליצור בלגן בקלפיות שיפגע ברצון הבוחר, ושנזקו יהיה גדול  הרבה יותר מזיופים, וליצור את התשובה לרצון הבוחר שתכף ניתקל בו שוב, כדי שאפשר יהיה לזעוק משהו בסגנון - ביקשנו להציב מצלמות בקלפיות ולא נתנו לנו, ולכן תוצאות הבחירות אינן נכונות.


מי שהטוהר באמת מעניין אותו מודאג מדברים אחרים. הוא מודאג מכך שמי שנכשל בהקמת הממשלה לא החזיר את המנדט לנשיא, לראשונה בהיסטוריה של ישראל. או מודאג משיעורי הצבעה נמוכים במגזרים שאולי לא מצביעים לו אבל פוגעים בשיקוף רצון העם. גם 100 אלף מצביעים שנואשו מהמערכת הפוליטית המסואבת ולא יהיו בארץ ב־17 בספטמבר הם "גניבת בחירות" גרועה מכל זיוף. מדוע ישראלים אינם יכולים ב־2019 להצביע בחו"ל כפי שמתאפשר במדינות אחרות? אי אפשר להימנע מהתחושה שכל אלה הן בעיות הרבה יותר קשות ממצלמות.


סבב של תעמולה מכפישה


אין ויכוח על כך שצריך להגן על הציבור, אבל מה יגן עליו מפני גניבת הדעת הבוטה שמתקיימת כאן מדי יום ושמטרתה אינה באמת לתקן, אלא רק להטות את השיח על הבחירות בכל אמצעי אפשרי לפני שמישהו אחר יעשה את זה? 


התעמולה משולחת הרסן הפכה למכונה משומנת לייצור שנאה ומניפולציות בוטות. גלי ההכפשות, בין שבסרטונים רשמיים ובין שבסרטונים שמופצים ברשתות ללא זיהוי של מפלגה ש"לאף אחד אין מושג מי עשה אותם", ודאי לא מסייעים לציבור בשום צורה. הם מורידים את התחרות הדמוקרטית על השלטון לתחתית הביוב, מרחיקים אנשים איכותיים מהפוליטיקה, ולא מאפשרים יותר לסמוך על היושרה של הנבחרים.


אם יש משהו שאי אפשר להתעלם ממנו יותר, זהו הצורך ליצור גבולות לתעמולה, בדיוק כפי שיש גבולות לפרסום מסחרי של מוצרי צריכה. לנוכח כל הרפש שראינו בחודשים האחרונים וכל ההסתה, בין שהסתתרה מאחורי רהיטות ואינטלקט ובין שהייתה וולגרית ובוטה, ברור שצריך להגביל את תעמולת הנגטיב בחקיקה. 


מה שאנחנו רואים הוא כבר סבב שני של 100% תעמולה מכפישה, שכל מטרתה היא לשכנע למה לא להצביע עבור מישהו אחר. רוצים טוהר? אז מי שרוצה להיבחר, שיקדיש לפחות 80% מהתעמולה הממומנת מכספינו כדי לשכנע למה הוא טוב, ולא למה מישהו אחר הוא רע. נשמע פשוט ומובן מאליו, אבל זה כבר לא קורה.


אי אפשר להימנע מהתחושה שצריך לחייב את כל מי שרץ לכנסת לפרסם מצע על פי כללים ברורים, ולהעביר את עיקרי המצע שלו בתעמולה שממומנת בכספי ציבור במקום ליצור ספינים ולהכפיש את המתחרים. 


אין ספק שזיופים צריך למגר, אבל לא כדי "שלא יגנבו לליכוד את הבחירות", אלא כדי שלא יגנבו לכולנו את הבחירות. ואם כבר זיופים, אז כדאי להיזכר: סדר היום של הבחירות האלה הוא הלכה מול חילוניות. היה ברור שמתישהו לקראת הדד־ליין יהיו הרבה שירצו להשכיח את זה מהציבור, ולא יבחלו בשום מניפולציות. זה רק מוכיח שאם צריך כאן חקיקת בזק כלשהי, היא לא קשורה למצלמות, אלא למיגור גניבת הדעת סביב הבחירות.

tguvot@maariv.co.il