אם לא יצליח הלילה השמאל־מרכז להקים לפחות גוש חוסם שימנע מנתניהו 61 ממליצים, הנה סיבה מהותית, לא עיקרית, שהביא ניר צדוק ב"הארץ" לכך: חברות נאספו בבר בדיזנגוף לחגוג באינטימיות יומולדת לחברתן, והנה נפל עליהן בני גנץ החביב עם חמישה מאבטחים, עשרה צלמים ועשרות פעילים, במסגרת המאמץ להעיר את הקולות הפוטנציאליים הרדומים בתל אביב. גנץ בירך את כלת היומולדת - וכשזו רצתה לכבדו בפרוסת עוגה, סירב, והיא אמרה שהוא לא יודע מה הוא מפסיד. "והרי זו כל המטרה שלו", היטיב צדוק להגדיר את מועמד השמאל־מרכז להרכבת הממשלה הבאה, "לא לדעת מה הוא מפסיד". 

ספק אם גנץ עצמו מסוגל להתעמק בסתירה המהותית שבו: חביב, מיושב, נינוח, ממלכתי; עמום, מהסס ושטחי במשנתו הפוליטית. חסר זֶץ פנימי, אש רעיונית בוערת ומְשלחת ורוח קרב של במלחמה כמו במלחמה. רק חלק זעיר בראיונותיו ובכנסיו הקדיש להוקעת השחיתות הנתניהואית, לתיקיו, כולל חקירת חלקו בפרשת הצוללות, כתב הנאמנות ששריו הדרדסים נאלצו לחתום עליו, ההסתה והפירוד בעם. גבי אשכנזי היה הרבה יותר אפקטיבי במקומו.

מאידך, אם לפיד לא יסיר את תנאי הרוטציה, וכחולבן תפסיד מכך שניים־שלושה מנדטים, לפיד יוקע בדפי ההיסטוריה, אולי, כאחד האחראים לשבר הסוציו־פוליטי הנורא בתולדות ישראל. כמו העבודה־גשר. כל הטקטיקה החברתית־עדתית של פרץ ולוי־אבקסיס הוכחה כבדלנית ולא אטרקטיבית. אם לא יעברו את אחוז החסימה, זה בגלל האגו שלהם, עיקש ואטום כשל לפיד, שהחל בסירובם להתאחד עם הדמוקרטית־מרצ. הרשימה המשותפת, כולל הסלפי המתריס של עודה עם נתניהו, צריכה לעורר את מצביעיה הרדומים הרבים, להגיע ל־13 מנדטים לפחות ולהצטרף לבלוק החוסם.

במקרה של 61 פלוס לנתניהו: נצדיע לקיסר. לא לימין, כי אין ימין מלבדו. והוא יעשה הכל למצות את ניצחונו המצומצם. רה"מ, שקרן סדרתי מ"ליגה אחרת", שאיש לא חשד בו מעולם בליברליזם, בצניעות, באהבת הזולת, מתעורר לפני הבחירות למלחמות באויבי חוץ (ר' עמוס הראל ב"הארץ") ופנים. הוא הופיע בסוף השבוע ובראשון בכל הערוצים המנואצים (שהסכימו, לבושתם, לצלמו בביתו, מדקלם תעמולה ישירה בהתניות, כ"רק אם תצביעו לי ולליכוד").

בפנים מזרות תיעוב (שמלמדות כנראה על ייסוריו בבית בבלפור), התגלה נתניהו במלוא הפרנואידיות שלו, מתחיו, שנאתו וכיעורו; פירומן פוליטי (על המשטרה להיערך לאפשרות של התפרעויות אלימות, אם יפסיד בתיקו או בהפרש קטן). הוא חרץ לשון נגד שומרי הסף ומוסדות החוק, התחמק בגסות והתרתח מכל שאלה בנושאי תיקיו והשימוע ("שקרסו מזמן"), אבל לא אמר שהוא מוכן להוכיח זאת במשפט ושלא ישתמש בחוק החסינות, כי "אינו עוסק בזה" (בטח. תשאלו את מכלוף זוהר). הבטיח הבטחות סרק, התפאר בקשריו עם טראמפ (ברית ההגנה עם ארצות הברית. היסטורי!) ופוטין, למרות שהראשון בידידינו מנסה להיפגש עם הראשון באויבינו, רוחאני, שהעז והשמיד בטילי שיוט מחצית משדות הנפט בסעודיה, ופוטין מסכים בערמומיות שקטה לפוטו־אופ לבחירות. ולך דע כמה זה יעלה לנו. 

ספק אם בוחר "רק ביבי", הפנטי והתמים, שאינו מסוגל לחשבון נפש בנושא, או הבוחר האינטרסנט, שמקווה להיבנות מבחירת רודן מושחת ומשחית, לא יתפתה שוב לכישרונו הרטורי של נתניהו ולשקריו. אני אצביע דמוקרטית־מרצ, כי השילוב של ניצן הורוביץ, יאיר גולן (סימני מנהיג עתידי?), סתיו שפיר ואהוד ברק הוא השילוב הנכון בעיניי לחיזוק גוש השמאל. להתראות ככלות הכל.