בציר הסופרמרקטים
בדוכן הענבים בסופרמרקט תמיד תראו אשכול מרוט, עוקציו הם ללא הענב שהיה באשכול. לעתים זה לא מורגש, חסרים רק ענב אחד או שניים באשכול. לעתים קרובות מדי האשכול נותר כשעליו ענבים בודדים. אשכול עצוב שהגיע שלם וגדוש לסופרמרקט, ועכשיו הוא מדולדל כגבר קירח ושחוח.


זו תוצאת ההרגל הישראלי ששמו: רק טועמים. הרגל שאפשר לכנות אותו גם: קטיף סופרמרקטים. יד מושטת וקוטפת. יד מורטת וטועמת. בזיתים זה פחות מורגש. רק אם תביט לגביע שאליו משליכים גלעיני זיתים, תתפלא כמה הרבה יש שם. פעם כבר תיארתי את המזון שאדם יכול להאביס בו את עצמו, אם רק הוא מסתובב בנפש חפצה בין המדגימים בדוכני הטעימה. גם אני אישית אוהב לאכול ארוחת ערב בדוכני ההדגמה בסופרמרקטים, אם כי התחלתי לצמצם את זה, אחרי שטעמתי בטעות חומר לניקוי תנורים. 
 

בכל מקרה, יש הבדל בין דוגמאות מזון שדיילות מציעות לך בדוכן לבין מריטת ענב מאשכול. עליי לציין שמגדלי הענבים, אולי בניסיון ללחום בבציר של הלקוחות, אורזים לפעמים את הענבים בקופסאות פלסטיק. לא ישראלים יישברו מזה. שימו לב ותראו שבאגף הפירות בסופרמרקט ישראלי יש תמיד קופסאות פלסטיק פתוחות בפינה, ומבעד לפלסטיק השקוף מבצבצים אשכולות מרוטים.
 

אני מכיר ישראלי שפעם באחת הארצות הרחוקות הצפוניות ניסה לטעום לעצמו טעימות בסופרמרקט מקומי. משטרה הגיעה מיד, והייתה אי־נעימות רבה. אין ספק שאם באותה מדינה לא מאפשרים ליהודים לחיות על פי דרכם ולקיים את מנהגיהם, זו אנטישמיות. בינתיים, אם אתם רעבים ורוצים רק לטעום חצי קילו פה ושם, תישארו בארץ. 


כוכבנו החדש 

התרגשות: גילו לאחרונה כוכב לכת שיש עליו אדי מים. הכוכב גם חמים ונעים, והוא נע לו סביב השמש שלו. המרחק מאיתנו, 110 שנות אור, לא מפחיד אותי: אני ישן את השנים האלה בקלות, מתעורר שם כשהגעתי ושואל: מה, כבר? 
 

כיוונו טלסקופים אדירים וגילו כוכב לכת. נתנו לו שם עם אות ומספרים כמו ססמה לכניסה לחשבון, וגם גילו שיש עליו מים. יופי, כל כוכב חדש שאנחנו רואים בעינינו המזוינות, כל כוכב שאנחנו ממספרים, מתקבל בברכה, אבל מדוע אם יש טיפת מים ותחזית מזג אוויר סבירה אנחנו תמיד קופצים בשמחה ומבשרים שאולי יש עליו חיים?


כוכב לכת. צילום: אינג' אימג'כוכב לכת. צילום: אינג' אימג'

 

למה שיהיו? מה הכוכב צריך חיים? מה ליקום ולחיים? בעינינו, היקום קיים כי שאיפתו היא ליצור על פני כוכביו חיים. מי אמר? אנחנו מתוכנתים לחשוב שתכלית היקום היא קיום חיים, ותכלית החיים היא חיים תבוניים. אבל יכול בהחלט להיות שאין חיים ביקום. לא משום שאין כוכבים שעליהם יכולים היו להיות חיים, אלא מפני שגם אם יש תנאים נפלאים לקיום חיים, אפילו תנאים יותר טובים לחיים מאשר על כדור הארץ, החיים לא יתפתחו. חיים לא התחילו בו, לא היו ולא הושמדו. כלום. הוא מסתובב בחלל מלא מים וחמצן, אבל אין בו אפילו חרגול אחד. 
 

מובן עוד יותר שאפילו אם יש משהו שנקרא חיים, אין כל סיבה שהם יהיו בעלי תבונה. מדוע תבונה קשורה להתפתחות חיים? לנו נדמה שהיקום רוצה תבונה כי הוא רוצה שיבינו אותו. אני לא חושב שרעיון כזה הוא תבוני. התבונה מובילה למסקנה אחת ויחידה: ליקום או למישהו מטעמו אין שום צורך בתבונה.

זהו חוסר אינטליגנציה לחשוב שיש ביקום עוד אינטליגנציה. זה גם מראה את הבאגים באינטליגנציה. האינטליגנציה בטוחה שהיא הדבר החשוב באמת ביקום ולכן מחפשת כל הזמן עוד אינטליגנציה ביקום. הרעיון שאין עוד חיים אינטליגנטיים בכל היקום כולו הוא עלבון לאינטליגנציה. חוסר חיים ותבונה ביקום הוא רעיון הגיוני, אבל ההיגיון לא מוכן לקבל אותו. 
 

אני פחות אינטליגנטו־צנטרי. אני רק יודע שההיגיון הוביל אותנו אל המדע, והמדע הוביל אותנו אל הידיעה שכדור הארץ יישמד יום אחד בעתיד. אפסות האדם, אפסות שהוא מודע לה, הופכת כך להיות קטנה אפילו מאפס גמור.  
 

לכן הרעיון שהחיים הזמניים שמתקיימים על כדור הארץ במשך תקופה מסוימת הוא מקריות חד־פעמית, וחיים לא קיימים במקום אחר, לא יהיו, לא היו ולא צריך אותם כלל ביקום, הוא רעיון שהחיים לא מסוגלים להסכים לו. 
 

היכונו לרעיון ההגיוני מכל: אנחנו החיים היחידים שהתקיימו אי־פעם ביקום, וגם אנחנו נתקיים לכמה מיליוני או מיליארדי שנים, מה משנה מיליארד פחות מיליארד יותר, וניכחד. לא יהיו עוד חיים בשום מקום כשהשמש שלנו תיעלם. לא היו חיים לפנינו ביקום, לא יהיו חיים אחרינו. מה שהיה זה רק חיים לרגע, בתוכם גם צורת חיים שהתעקשה להבין מה כל זה צריך להביע, והוציאה לעצמה את העיניים בחיפוש נואש בשמיים אחרי עוד חיים. כל זה התקיים על פני כוכב לכת נידח בשולי גלקסיה אחת בינונית לזמן כל כך קצר, שאין טעם אפילו לרשום אותו. 
 

היקום מסתדר מצוין בלי התפתחות שמביאה לחיים. בעיקר: היקום מסתדר מצוין בלי מוות. אתם יודעים מה, בדוחק אני מוכן לקבל את הטענה שאולי יש חיים על כוכבים אחרים. אבל אני בטוח שאין מוות על פני כוכב נוסף ביקום. זוהי תופעה ייחודית לכדור הארץ. תופעה מיותרת לחלוטין.
 

לאחרונה מנסה חוקר ישראלי להוכיח שמקור החיים הוא בועיות שומן שבאופן מקרי הפכו מחומר דומם לחומר חי, זאת אומרת לחומר שמסוגל להתרבות. יכול להיות. אבל במידה סבירה יותר יכול להיות שהתהליך המקרי הזה התרחש רק פעם אחת, רק כאן, בעולמנו הזמני. אין בקיצור תולדות היקום כל צורך ביצירת חיים. אלא אם כן נאמין שהמפץ הגדול היה התעטשות של יצור חי, שבתוך האפצ'י שלו הוא זרה אל החלל גם חומרים חיים ולא רק חומרים דוממים, ואנחנו מחפשים מאז את אחינו ואחיותינו לעיטוש. הגיוני.

פינת השלולית

בסוכה יפה ישבה בחיק משפחתה נסיכה בודדה. כולם חששו שהגשם ירטיב את הסכך, אבל הנסיכה לא. היא יודעת שבלי גשם אין שלוליות, ובלי שלוליות אין צפרדעים, ובלי צפרדעים אין נסיך.