בהא אבו אל־עטא התאחד אתמול עם בוראו, וטוב שכך. זה צריך היה לקרות הרבה קודם, אבל נדחה והתמסמס ונגרר עד שהטיפוס הזה הפך מבריון שכונתי לאזורי, סביבתי ומזרח־תיכוני. דומה שהעובדה שהוא קלקל לנתניהו אירוע בחירות בימי הקמפיין האחרונים זירזה את הנפקת תעודת הפטירה שלו, ואני מניח שהאמת המדויקת בנושא הזה תתברר בהמשך. דבר אחד בטוח: בכל הקשור לביצוע המקצועי ראויים צה"ל, אמ"ן, השב"כ וחיל האוויר לכל המחמאות. נותר רק להצטער שהכוחות העלומים שניסו להוריד באותו זמן ממש את שותפו של המנוח בקצה הדמשקאי, לא סיפקו את הסחורה. כך או אחרת, רצועת עזה היא מקום רע קצת פחות מאתמול בבוקר. זה לא אומר שמעכשיו יהיה כאן שקט. אולי להיפך: הג'יהאד הבטיח לנקום והחברים האלה בדרך כלל מקיימים.
ברמה הצבאית נטו היה כאן ביצוע נקי המגולל בתוכו התפתחות דרמטית: לראשונה בעידן החדש בידלה ישראל את חמאס מהג'יהאד האסלאמי וגבתה מחיר ישירות מהספק המקומי, תוך דילוג על הסיטונאי (חמאס). יש כאן ויתור על עקרון ברזל ישראלי שלפיו חמאס הוא הריבון בשטח והוא זה שמשלם את החשבונות של כל המופרעים ברצועה. ובכן, לא עוד. ישראל רצתה להשאיר את חמאס מחוץ לסיפור הזה, ישראל ידעה שחמאס לא משתוקקת להצטרף לסיפור הזה ואולי אפילו להיפך: בהא אבו אל־עטא היה קוץ דו־שימושי והיה תקוע בגרון החמאסי לא פחות מאשר בגרון הישראלי. הוא קרא תיגר על סינוואר והניה, לא ראה אותם ממטר, עשה מה שרצה והחריב בשיטתיות את כל ניסיונות ההסדרה מול ישראל, תוך שהוא מסכן את ההישגים הלא מעטים של חמאס לאחרונה. אז הוא איננו עוד, והחברים בחמאס ממש לא מזילים דמעה. אם לא ניתן להם סיבה טובה ממש, הם יישארו על הגדר מקטרים, אבל לא יורים.

הבעיה היא מה יקרה הבוקר. במהלך אתמול נהגה ישראל בצניעות. הוביל אותה אדם שלא מצטיין בתחום, הלא הוא בנימין נתניהו. בהצהרה שנתן לתקשורת, יחד עם הרמטכ"ל כוכבי וראש השב"כ ארגמן, דילג נתניהו על ההתפארויות האישיות. להיפך: הוא אמר וחזר ושינן שהכל קרה "בהמלצת גורמי הביטחון", כמי שמארגן לעצמו אליבי מוצק. אולי בגלל הסיכון הגבוה לדרדר את העסק כולו לסבב מלחמתי בדרום (ואולי גם בצפון). נתניהו לא רוצה להיות חתום על הסבב הזה, בטח שלא עכשיו, כשהוא החשוד המיידי בדרדור האזור לכאוס שיסייע לו לכפות אחדות על גנץ בתנאיו שלו.
הצניעות הייתה גם נחלתו של צה"ל: במהלך חריג נמנע דובר צה"ל תא"ל הדי זילברמן לשחרר סרטוני תקיפה וסיכול לאורך היום כולו, וזה לא שחסרו לו אתמול סרטונים. הסיכול עצמו בוצע, כנראה, בפצצה מינורית (125 ק"ג), שחדרה לחדר השינה ופגעה במיטה המסויימת בלבד. בניין המגורים היה מאוכלס, ואף אחד, חוץ מבני הזוג הנדונים, לא נפגע. אין הרבה צבאות בעולם שמסוגלים לביצוע מהסוג הזה הן מההיבט המודיעיני והן מהבחינה הכירורגית. הפעולה בוצעה בהנחיית הרמטכ"ל ובאישור הקבינט (שניתן לפני כעשרה ימים). ההזדמנות המבצעית הייתה נדירה.

ביתו של בהאא אל עטא. צילום: מג'די פתחי/TPS
בהא אבו אל־עטא הוגדר כ"פצצה מתקתקת" כי הכין סבב ירי רקטות נוסף. נכון, לא מדובר במחבל מתאבד בדרכו לקניון הומה אדם, אבל גם לא מדובר בחסיד אומות אדם. האיש היה מחרחר המלחמה הגדול ביותר באזור ונטישתו הפתאומית אתמול יצרה גלי הלם בתוך הג'יהאד האסלאמי, שהגיב באי־ סדר ובלבול. בניגוד לחמאס, לג'יהאד אין שרשרת פיקוד מעובה ומאומנת המסוגלת לפעול גם תחת לחץ צבאי. כשהג'יהאד פועל, זה בדרך כלל בתכנון מדוקדק מראש. אתמול הם הופתעו. מה שיקרה היום, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
סיכולו של בהא אבו אל־עטא היה במרכז פרסומים מטלטלים ב"הארץ" וב"מעריב" ערב הבחירות הקודמות. זה היה היום הגרוע ביותר שעבר על נתניהו זה זמן רב: אחר הצהריים הוא הכריז הכרזה פאתטית במיוחד על "כוונתו" לספח את בקעת הירדן, הכרזה שנפלה בהפתעה על ראשי זרועות הביטחון ונלוותה אליה שיחת טלפון נזעמת וקולנית בין הצדדים. אחר כך הוא נסע לאירוע בחירות באשדוד, שם נאלץ להתפנות בבהלה בגלל החבר אבו אל־עטא. נתניהו, זועם ומרוגז במיוחד, חזר לקריה והורה לצה"ל ולשב"כ לחסל את האיש לאלתר. המערכת החלה לבצע את ההכנות, לא לפני שנאמר לראש הממשלה שנדרש אישור קבינט לצורך פעולה מסדר גודל כזה, ועוד ערב בחירות.
על פי הפרסום ב"מעריב", נתניהו לא כינס קבינט אלא ערך התייעצות טלפונית לילית מבלי שהשרים שומעים את הסקירות הביטחוניות. למחרת הייתה אמורה הפעולה להתבצע, אבל לא הייתה הזדמנות מבצעית. בינתיים עשה הסיפור לעצמו כנפיים ברחבי הקריה, הגיע למשרד הפצ"ר, וזה הרים טלפון ליועמ"ש וביקש חוות דעת. מנדלבליט לא היסס: אין די בקבינט טלפוני מאולתר. נדרש קבינט מסודר. נתניהו נכנע. הלכנו לבחירות, חזרנו, הקבינט אישר לפני כעשרה ימים והחשבון הוסדר אתמול. מה כל זה מוכיח? שנתניהו לא כזה זהיר, מדוד וחששן כפי שהיה לאורך כל הקריירה, ולפעמים צריך להשגיח עליו מקרוב ולדאוג שהמערכת תופעל על פי חוק.
למי שחושד במניעיו של נתניהו להורות על הסיכול בעיתוי הנוכחי, יש מניע נוסף: זה לא רק יישוב החשבון ושיקום תדמית ה"מר ביטחון". לא רק בהא אבו אל־עטא סוכל אתמול. גם הממשלה הצרה בתמיכת המפלגות הערביות מבחוץ ספגה סיכול ממוקד מוצלח למדי, אם כי, כמו מוחמד דף, אי אפשר לדעת אם נפחה את נשמתה סופית. לנתניהו זו מתנה משמיים (תרתי משמע). האם זה מה שהוביל את צה"ל והשב"כ לביצוע בעיתוי הנוכחי? רוב הסיכויים שלא. המערכת הביטחונית שלנו עדיין בריאה, מסודרת, שיטתית וממלכתית. מי שמכיר את החברים אביב כוכבי, נדב ארגמן ופקודיהם, יודע שיהיה קשה לעשות מהם פרטנרים להרפתקה צבאית־פוליטית. מצד שני, נתניהו מעולם לא נרתע ממשימות קשות, אז כולם צריכים להמשיך לשמור על ערנות.